Kommentar zu Tehillim 96:6

הוד והדר. הם הככבים יכירו בגדולתו ויתנו הוד והדר לפניו:

הוד והדר וכו' אחרי אומרו שנספר אנו בגוים את כבודו יתברך ונפלאותיו למען יראוהו ושמא תאמרו כי הלא יהיה לגוים פתחון פה לומר כי הנה ראה יתברך גוים מרקדים בהיכלו ואיה גבורותיו חלילה ולמה לא שפך עליהם כאש חמתו והנה תשובת דבר זה הוא מאמר אנשי כנסת הגדולה כי עצור כח לסבול על העדר זכות בישראל הן הן גבורותיו וזה יתכן יאמר אל תתמהו אם שתק אלהי ישראל בראות גוים מרקדים במקדשו כי הנה זה היה על העדר צדיקים בישראל להגין על העם שהוצרך במקום לקות העם בל יכלו להטיל הכעס במקדש אבל כאשר יהיה הוד והדר לפניו שהוא כי יהיו צדיקים בעיר בפרט במקדש הנקרא לפניו כמו שאמרו ז"ל שאין חצוצרות אלא בבית המקדש שנא' בחצוצרות כו' הריעו לפני המלך ה' והוא כי הצדיק בעיר הוא הודה הוא הדרה וזהו הוד והדר לפניו אז עז ותפארת יהיה במקדשו אך כאשר אין הוד והדר לפניו כיום החורבן שלא היו צדיקים אז היה עוז משולל תפארת שהוא כי היה סובל שהוא עוז והן הן גבורותיו אך בלי תפארת כי אדרבא היו פוערים פיהם שונאי ישראל:

הוד והדר עז ותפארת, ההבדל בין הוד והדר התבאר אצלי בחבורי התו''ה (קדושים ס' ל''ח), שההוד הוא ענין פנימי, וכן העז נמצא בעצמות הדבר והוא גלוי יותר מן ההוד, וההדר הוא בחיצונית הדבר, והתפארת מדרגה גדולה ממנו, ובא אצל ה' תמיד על המעשים הפלאים שבם יתפאר בעולמו כמ''ש בכ''מ :

הוד, לפניו - לבדו, לא לפני אלילי העמים.

הוד והדר לפניו, ההוד הוא ענין פנימי בעצמות הדבר, וההדר הוא היופי החיצוני למראה עינים, וכן העז הוא ענין פנימי, שהדבר עז בעצמותו, והתפארת הוא ענין חיצוני שבו יתפאר לפני אחרים, עפ"ז יאמר שה' בעצמו נמצא לפניו הוד והדר, כפי רצונו הפנימי וכפי הרצון המתגלה, ומזה נשתלשל עז ותפארת במקדשו, שמן ההוד הפנימי שנמצא בעצמו נשתלשל העוז במקדשו, שבו מנהיג העולם, ומן ההדר נשתלשל התפארת, שבו ינהיג הנהגה הפלאיית, שבה יתפאר בכחו הגדול:

עוז ותפארת. יתנו במקדשו והוא השמים שהם מעון קדשו והם יודו שהוא אדון על הכל:

במקדשו - השמים משמי קדשו, או הארון שנקרא עוז בבית המקדש והוא הנכון. והטעם: כי השמים מעונות הכוכבים ובית המקדש בית זבול לו: