Kommentar zu Tehillim 96:7

הבו לה' משפחות עמים. ומה תתנו לו הבו לה' כבוד ועוז:

ואחר אומרו שנספר בגוים כבודו ית' גמר אומר ואמר הבו לה' משפחות עמים והוא לומר אם תראו שלא כל העמים ישמעו לכם לשוב להיות ממנו ית' ולא מאלהיהם איני חושש אם לא יהיו כלם כי הבו לה' משפחות עמים כי קצת משפחות עמים מספיק שתתנו לה' לקרא כלם בשם ה' כמשפחות בני הפילגשים לרז"ל שהם ישרתונו וכיוצא בהם שלא הצרו את ישראל ואתם משפחות עמים אשר יראתם את ה' על נפלאותיו אך לא נתתם לו הכבוד כי אם לאלהיכם עתה הבו לה' הכבוד והעוז ולא עוז בלבד.

הבו. תנו ור״ל תנו בפה ואמרו כמו ולא נתן תפלה (שם א):

(ז-ט)

הבו - שתודו בפה כי הכבוד והעוז לו לבדו הם.

הבו לה׳‎. וחוזר ומפרש הבו לה׳‎ כבוד ועוז ר״‎ל ספרו כבודו ועוזו:

הבו לה' משפחות עמים, אתם משפחות עמים, בל תיחסו שום דבר לזולתו רק לו לבדו, ומבאר הבו לה' כבוד ועז, ר"ל כי יש עמים שהודו במציאות האל, רק שאמרו שהגם שברא העולם אינו מנהיג העולם רק מסר ההנהגה למערכת השמים, ודמו אותו כמלך היושב בחדרי חדרים ומסר הנהגת המדינה לשריו ויועציו שהם ינהגו עפ"י החקים אשר חקק מבלי ישנו דבר, ובזה יאות לו הכבוד מצד שהוא הבורא, אבל לא העז ולא המורא, אחר שאין בכחו לשנות דבר, עז"א שיתנו לו בין הכבוד, מצד שהוא הבורא הכל, ובין העז, מצד שהוא המנהיג ובידו לשדד את הטבע, כפי רצונו וכפי הצורך להנהגת הגמול והעונש, ועתה מבאר שני אלה, נגד מ"ש הבו לה' כבוד, אומר הבו לה' כבוד שמו, כי בצד זה מדמהו כמלך היושב בחדרי חדרים, והוא עצמו אינו ניכר לבני עמו, והכבוד שנותנים לנותנים לשמו, ובזה תדמו כעבדים נושאי מנחה לחצרות המלך ואינם מגיעים אל היכל המלך פנימה לראות פניו, כי הוא נסתר מבני עמו, ור"ל בצד זה שתכירו שהוא הבורא מגיע לו הכבוד והרוממות מצד זה והמנחה שתשאו לשמו תניחו בחצרותיו, כאילו העולם כולו הוא חצר המלך הזה ששם נצבים שריו ופקידיו שמקבלים המנחה שתביאו אל המלך, כי הם העומדים תחתיו בזה, עתה מוסיף לאמר (נגד הבו לה' עז) השתחוו, אבל דעו כי באמת מן החצרות האלה שבאתם לשם תגיעו עד היכל המלך, כי באמת אינו יושב נבדל מן העם, רק מוכן להתראות לפני המבקרים חצרותיו ומקדמים פניו במחנה, ובעת תראו את המלך עצמו השתחוו, אבל דעו כי באמת מן החצרות האלה שבאתם לשם תגיעו עד היכל המלך, כי באמת אינו יושב נבדל מן העם, רק מוכן להתראות לפני המבקרים חצרותיו ומקדמים פניו במנחה, ובעת תראו את המלך עצמו השתחוו לפניו ביראה ופחד בהדרת קדש, שמצד הזה שמתגלה בהדרו יתרומם על החקים הטבעים ויפליא פלאות כפי רצונו, שזה נקרא בשם קודש, שהוא מה שיתנשא על הטבע, ובעת מתראה לבריותיו בהשגחתו הפרטיית אז יתעלה מחקי הטבע הקבועים אל הקדושה והפליאה, וזה הדרתו הדרת מלך, שאינו צריך אל שרים ופקידים עוזרים לו בהנהגה, כי הוא משפילי לראות בשמים ובארץ, ובזה חילו מלפניו כל הארץ, שעי"ז מגיע אליו היראה והפחד, מצד שבכחו להרוס את הטבע ולהנהיג הנהגה השגחיית:

או יאמר אל תתעו בחשוב כי העוז לאלהים והכבוד לה' כי אם הבו לה' כבוד ועוז כי ה' הוא האלהים ולא יפרדו בשום בחינה חלילה כי ה' איש מלחמה:

הבו וכו'. עי' למעלה כ''ט :