Halakhah zu Jeschijahu 64:3

ועוד דרז"ל לויתן דג טהור שנאמר (איוב מ״א:כ״ב) מפלי בשרו דבקו וכתיב (שם) תחתיו חדודי חרש אלו קשקשים הקבועים בו. הסעודה השכלית בגוף ובנפש היא לזמן התחייה. והנני מבאר לך בשער הזה ענין עולם הנשמות הבא לאדם תכף בהפרדו מן העולם, וענין עוה"ב שלאחר התחיה וענין התענוג שיש לנפש בכל העולמות כלם. דע כי בסעודה השכלית בגוף ובנפש היא לזמן התחייה כי יתבטל לגמרי הנהוג הגופני הזה ויתחדש נהוג אחר מופלא וחדש ותכלה הזוהמא מן העולם והמקטרג יבולע אין שטן ואין פגע רע יעשה ה' חדשה בארץ ותתחדשנה הנפשות כהתחדש הנשר ויהיו כלם חדשים מעשה ידי אמן וק"ו מכלי זכוכית, ואז יתעדנו בני תחיית המתים בגוף ובנפש בסעודה שכלית בעוה"ב שלאחר התחיה שאין שם סעודה גופנית כלל ועל אותו זמן ארז"ל (ברכות יז) מרגלא בפומיה דרב העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, והמאמר הזה יורה שיהיו שם באותו עולם בגוף ובנפש וע"כ אמר אין בו לא אכילה ולא שתיה שאם לא היו שם בגוף ובנפש לא היה צריך רב שיאמר שאין אכילה ושתיה לנפשות אלא בודאי יהיו שם בגוף ובנפש ואעפ"כ אין בו לא אכילה ולא שתיה שיתבטלו מהם כחות הגופניות כהתבטלם ממשה ואליהו ע"ה. וא"ת שהכלים לבטלה אינם לבטלה כיון שמקבלים השכר והתענוג ביחד כשם שטרחו בתורה ובמצות בגוף ובנפש ביחד שהרי הקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה ורוצה הוא שיקבל הגוף שכרו ולא יהיה עשוק במשפטו, כי אע"פ שהנפש עיקר מ"מ אין הגוף טפל כי הוא עיקר גדול כי הוא הכלי שהנפש מראה פעולותיה בו ואין לה כח להוציאם לפועל זולתו א"כ ראוי שיהיה הגוף מעותד למתן שכר עם הנפש יחדו. ומ"ש ועטרותיהם בראשיהם על האור הבהיר אמר כן שהוא מחופף עליהם כמ"ש (ישעיהו כ״ח:ה׳) ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשארית וגו' דרז"ל (חולין פט) למי שמשים עצמו כשירים ואלו ודאי הם בני תחיית המתים, ואפשר שנאמר עוד ועטרותיהם בראשיהם דוגמת הכתרים שנתנו להם בסיני והם העדי שזכו אליו בקבלת התורה כמ"ש (שמות ל״ג:ו׳) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. ודרז"ל זיינאות של שם המפורש חגר להם, וכיון שחטאו נסתלקו מהם וזכה בהם משה וזהו שאמר הכתוב מהר חורב (שם) ומשה יקח את האהל, כלומר לקח כל אופן מעלות ומיני מאורות זהו את האהל מלשון (איוב כ״ט:ג׳) בהלו נרו וגו'. וכשם ששיעור עדונם כשיעור עדונו של אדם בג"ע קודם החטא כי הכתרים שבראשם דוגמת הכתרים שבסיני קודם החטא.

ותדע באמת כי מעלת הנשמות בעולם הנשמות הסמוך. וכן העוה"ב שלאחר התחייה והיא תקות כל מקוה אין להעריך אותו ולדמותו בעוה"ז ולא לציירו בלב, לפי שציורו אינו מכיל בלב כל חכם לב שיוכל לצייר ענינו ואיכותו האיך הוא והאיך הנשמות מתעדנות בו, וטעם הדבר בסבת היותנו שקועים בעולם הגופות העבים והגסים בתכלית העובי והגסות. והעולם העליון הוא בתכלית העלוי והדקות והזכות, והנה הם שני הפכים ומן הנמנע להשיב דבר אל הפכו. וכשם שהדג בהיותו ביסוד המים ולשם היותו וחיותו אי אפשר לו שישוב אל יסוד האש שהוא הפכו. כן שני העולמות האלו שני הפכים נבער כל אדם מדעת איכות העוה"ב בעוה"ז וכל החכמים המחוכמים פתאים בו. וכבר ידעת שארז"ל שאפילו הנביאים לא נתנבאו עליו מרוב העלמתו הוא שאמרו בסנהדרין (דף צט) כל הנביאים כלם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעוה"ב (ישעיהו ס״ד:ג׳) עין לא ראתה אלהים זולתך, אמנם על הכל אנו יודעים בבירור מדרך השכל ומדרך התורה שהיא מחכימת פתי, כי כשם שהגוף נהנה ומתעדן בסעודה עריבה ומבושמת כפי שיעור עדון הגופני כן הנפש תהנה ותתעדן בעולם העליון ההוא, אמנם עדונה שם באין שיעור לפי שהגופנים בעלי שיעור ומדה והעליונים אין להם שיעור ומדה. שמעלתם גדולה עד אין חקר ועדונם עצום עד אין שיעור, ואע"פ שהכח הגופני דל הוא ואין ידו משגת לצייר בלב מציאות העליונים ועדונם שאין לו שיעור אין כח העליונים ושלמותם מתבטל בכך כשאין הפחותים מורכבי החומר משיגים אותם, כשם שאין חכמת האדם ומעלתו מתבטלת כשאין הסכל או הבהמה מדמה אותה ומשיגה.

וְכַמָּה כָּמַהּ דָּוִד וְהִתְאַוָּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים כז יג) "לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים". כְּבָר הוֹדִיעוּנוּ הַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁטּוֹבַת הָעוֹלָם הַבָּא אֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיגָהּ עַל בֻּרְיָהּ וְאֵין יוֹדֵעַ גָּדְלָהּ וְיָפְיָהּ וְעָצְמָהּ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַדּוֹ. וְשֶׁכָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁמִּתְנַבְּאִים בָּהֶם הַנְּבִיאִים לְיִשְׂרָאֵל אֵינָן אֶלָּא לִדְבָרִים שֶׁבַּגּוּף שֶּׁנֶּהֱנִין בָּהֶן יִשְׂרָאֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ בִּזְמַן שֶׁתָּשׁוּב הַמֶּמְשָׁלָה לְיִשְׂרָאֵל. אֲבָל טוֹבַת חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא אֵין לָהּ עֵרֶךְ וְדִמְיוֹן וְלֹא דִּמּוּהָ הַנְּבִיאִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ אוֹתָהּ בַּדִּמְיוֹן. הוּא שֶׁיְּשַׁעְיָהוּ אָמַר (ישעיה סד ג) "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ". כְּלוֹמַר הַטּוֹבָה שֶׁלֹּא רָאֲתָה אוֹתָהּ עֵין נָבִיא וְלֹא רָאָה אוֹתָהּ אֶלָּא אֱלֹהִים, עָשָׂה אוֹתָהּ הָאֱלֹהִים לָאָדָם שֶׁמְּחַכֶּה לוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן לֹא נִבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲבָל הָעוֹלָם הַבָּא עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ: