Hebräische Bibel
Hebräische Bibel

Midrasch zu Jeschijahu 64:3

וּמֵעוֹלָ֥ם לֹא־שָׁמְע֖וּ לֹ֣א הֶאֱזִ֑ינוּ עַ֣יִן לֹֽא־רָאָ֗תָה אֱלֹהִים֙ זוּלָ֣תְךָ֔ יַעֲשֶׂ֖ה לִמְחַכֵּה־לֽוֹ׃

Seit ewiger Zeit hatte man solches nicht gehört, nicht vernommen; nie hatte ein Auge gesehen, dass ein Gott außer dir solches dem auf ihn Harrenden tue.

מדרש תנחומא

אֵלֶּה הַדְּבָרִים. יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יִתְבָּרֵךְ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ. שֶׁכָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, כָּךְ עָתִיד לַעֲשׂוֹת לָהֶם בְּצִיּוֹן. בַּמִּדְבָּר כְּתִיב: אֵלֶּה הַדְּבָרִים. וּבְצִיּוֹן כְּתִיב: אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִים וְלֹא עֲזַבְתִּים (ישעיה מב, טז). בַּמִּדְבָּר כְּתִיב: וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת (שמות כ, יח). וּבְצִיּוֹן כְּתִיב: קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה (ירמיה לג, יא). בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ רָעֲשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטָפוּ (תהלים סח, ט). וּבְצִיּוֹן, אֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ (חגי ב, ו). בַּמִּדְבָּר, וַה' הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם (שמות יג, כא). וּבְצִיּוֹן כִּי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם וְגוֹ' (ישעיה נב, יב). בַּמִּדְבָּר, כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ (דברים ל, ט). וּבְצִיּוֹן, וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלַיִם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי (ישעיה סה, יט). יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה (שם לה, א). מָה רָאָה יְשַׁעְיָה לוֹמַר כָּךְ. אֶלָּא לְפִי שֶׁכְּשֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, עָמַד הוֹשֵׁעַ וְאָמַר, וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר וְשַׁתִּיהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה (הושע ב, ה). לְפִיכָךְ אָמַר יְשַׁעְיָה, יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה. וְכָל נֶחָמוֹת שֶׁאָמַר יְשַׁעְיָה, יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְגוֹ', כִּפְלַיִם הֵם. לְפִי שֶׁלָּקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ (ישעיה מ, ב), לְפִיכָךְ נִחוּמֶיהָ בִּלְשׁוֹן כִּפְלַיִם, נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי (שם פסוק א), אֲנֹכִי אֲנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם (שם נא, יב), עוּרִי עוּרִי (שם פסוק ט), הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי (שם פסוק יז), שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ (שם סא, י), פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל (שם לה, ב). דָּבָר אַחֵר, יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה. מִפְּנֵי מַה כְּתִיב כָּךְ. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְגַלֶּה שְׁכִינָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ נִגְלָה עֲלֵיהֶם כְּאַחַת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לַעֲמֹד בְּאוֹתָהּ טוֹבָה בְּפַעַם אַחַת. שֶׁאִם יְגַלֶּה לָהֶם טוֹבָתוֹ כְּאַחַת, יָמוּתוּ כֻּלָּם. רְאֵה מַה כְּתִיב: וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ, עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ (שם סד, ג). צֵא וּלְמַד מִיּוֹסֵף. בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְוַדַּע לְאֶחָיו לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים, אָמַר לָהֶם: אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, מֵתוּ כֻּלָּם, וְלֹא יָכְלוּ לַעֲנוֹת אוֹתוֹ וְגוֹ' (בראשית מה, ג). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה, מִתְגַּלֶּה לָהֶם קִמְעָא קִמְעָא. בִּתְחִלָּה מֵשִׁישׁ אֶת הַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה. וְאַחֲרֵי כֵן, תָּגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצֶּלֶת. וְאַחֲרֵי כֵן, פָּרֹחַ תִּפְרַח. וְאַחֲרֵי כֵן, כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ. וְאַחֲרֵי כֵן, הֵמָּה יִרְאוּ כְּבוֹד ה' הֲדַר אֱלֹהֵינוּ. לְפִיכָךְ אָמַר דָּוִד, כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן, נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ (תהלים קב, יז). וְאוֹמֵר: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן (ישעיה נב, ח). וְאוֹמֵר: וְאָמַר בְּיוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ וְגוֹ' (שם כה, ט).
Ask RabbiBookmarkShareCopy

מדרש תנחומא

כְּשֶׁיָּבוֹאוּ, עַל אוֹתָהּ שָׁעָה הוּא אוֹמֵר, וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ וְגוֹ' (ישעיה סד, ג). וְאוֹמֵר: אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה' (תהלים קיט, א). כְּלוֹמַר, אַשְׁרֵי מְכַבְּדֵי בַעֲלֵי תוֹרָה. וְאוֹמֵר: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר (משלי ג, יח).
Ask RabbiBookmarkShareCopy

תנחומא בובר

ד"א יששום מדבר וציה. מפני מה כתיב כן, ללמדך כי בשעה שהקב"ה מגלה שכינתו על ישראל, אינו (נגלה) [מגלה] עליהם כל טובתו כאחת, מפני שאינן יכולין לעמוד באותה טובה, שאם יגלה עליהם טובתו בפעם אחת ימותו כולם, ראה מה כתיב, ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה וגו' (ישעיה סד ג), צא ולמד מיוסף, שבשעה שנתוודע לאחיו לאחר כמה שנים, אמר להם יוסף, אני יוסף (אחיכם) (בראשית מה ג), ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו (שם), הקב"ה על אחת כמה וכמה, אלא מה הקב"ה עושה להם, מגלה להם קימעא קימעא, בתחילה משיש את ההרים שנאמר יששום מדבר וציה, ואחר כך ותגל ערבה, ואחר כך פרוח תפרח. ואחר כך כבוד הלבנון (אליך יבא) [ניתן לה], ואחר כך המה יראו כבודה' הדר אלהינו (ישעיה לה א), לפיכך אמר דוד כי בנה ה' ציון נראה בכבודו (תהלים קב יז), ואומר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון (ישעיה נב ח), [ואומר] ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיעני זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו (ישעיה כה ט).
Ask RabbiBookmarkShareCopy

אסתר רבה

רַבִּי חִיָּא הֲוָה לֵיהּ חַד רָחֵים בְּאַשְׁנָא, וְעָשָׂה לוֹ סְעוּדָה וְהֶאֱכִילוֹ כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, אֲמַר לֵיהּ מָה אֱלָהֲכוֹן עָתִיד דְּעָבֵיד לְכוֹן יוֹתֵר מִכָּאן. אֲמַר לֵיהּ סְעוּדָתְךָ יֵשׁ לָהּ קִצְבָה, אֲבָל סְעוּדַת אֱלֹהֵינוּ שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, אֵין לָהּ קִצְבָה, דִּכְתִיב (ישעיה סד, ג): עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הֲוָה לֵיהּ חַד רָחֵים גַּבֵּי דָארֵיהּ בְּצוֹר, חַד זְמַן אֲתָא לְגַבֵּיהּ, שָׁמְעֵיהּ לְעַבְדֵיהּ דַּאֲמַר לֵיהּ בַּמֶּה אֲנַן אָכְלִין יוֹמָא דֵין בִּטְלוֹפְחִין דִּטְמָאשָׁא אוֹ דִּגְרָאפָא. אֲמַר לֵיהּ דִּטְמָאשָׁא. הִתְחִיל מֵמִיל בּוֹ וְהִרְגִּישׁ בּוֹ. שְׁלַח וַאֲמַר לִבְנֵי בֵיתֵיהּ אַתְקִינוּ לִי כָּל הָדֵין אַרְגְּנָטַדְיָא. אֲמַר לֵיהּ מַשְׁגַּח רַבִּי שָׁתֵי גַבָּן יוֹמָא דֵין, אֲמַר לֵיהּ אִין, מָאן דְּסָלִיק בְּבֵיתָא חֲמָא כָּל הָדֵין אָרְגְּנָאטַאדְיָיא וְתָמַהּ, אֲמַר לֵיהּ בַּר נָשׁ דְּאִית כָּל הָדֵין מָמוֹנָא יְהֵא הוּא אָכֵיל בִּטְלוֹפְחִין דִּטְמָאשָׁא, אֲמַר לֵיהּ אִי רַבִּי אַתּוּן אוֹרָיְיתְכוֹן מוֹקְרָא לְכוֹן, בְּרַם אֲנַן אִי לֵית לָן מָמוֹנָא לֵית בַּר נַשׁ דְּמוֹקַר לָן. בַּר יוֹחָנִי בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת סְעוּדְתָא לִגְדוֹלֵי רוֹמִי, הֲוָה תַּמָּן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר נִמָּלֵךְ בְּבֶן עִירֵנוּ, אֲתָא לְגַבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ אִי בָּעֵית לְמִקְרֵי עַשְׂרִין עֲבוֹד עַשְׂרִין וְחַמְשָׁה. וְאִין בָּעֵית לְמִקְרֵי עַשְׂרִין וְחַמְשָׁה עֲבוֹד לִתְלָתִין, אֲזַל הוּא וַעֲבֵיד לְעַשְׂרִין וְאַרְבַּע וּקְרָא עַשְׂרִין וְחַמְשָׁה, אִשְׁתְּכַחְנוּן דְּחַסִּירִין חַד מְקָמָא מַאן דַּאֲמַר קִנְדָּס וּמַאן דַּאֲמַר כַּפְנָאֵי, אַיְיתֵי דְהַב יְהַב קֳדָמֵיהּ, נַסְבֵיהּ וְטַלְקֵיהּ בְּאַנְפֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ דִּדְהַב אֲנָא אָכֵיל וּדְהַבָךְ אֲנָא צָרִיךְ. אֲתָא לְגַבֵּיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי וְתָנֵי לֵיהּ עוֹבָדָא, אֲמַר לֵיהּ חַיָּיךְ רַבִּי לָא הֲוָה לִי דְּאֵימָא לָךְ דְּאִלּוּ דַאֲמַרְתְּ לִי לָא עֲבַדִית מִן בְּגִין כָּךְ אָמְרִית לָךְ, אִם חַדְרֵי תוֹרָה גִּלָּה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אוֹ שֶׁמָּא חַדְרֵי סְעוּדָה. אֲמַר לֵיהּ הֵן אַף חַדְרֵי סְעוּדָה גִּלָּה לָנוּ, אֲמַר לֵיהּ וְדָא מְנָא לָךְ, אֲמַר לֵיהּ מִדָּוִד, דִּכְתִיב (שמואל ב ג, כ): וַיָּבֹא אַבְנֵר אֶל דָּוִד וְעִמּוֹ עֶשְׂרִים אֲנָשִׁים וַיַּעַשׂ דָּוִד לְאַבְנֵר וְלַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ מִשְׁתֶּה, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְלַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ מִשְׁתֶּה, בְּרַם הָכָא יוֹם אַחֲרוֹן כְּיוֹם רִאשׁוֹן.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

אסתר רבה

וּבִמְלֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה (אסתר א, ה), וּבִמְלוֹאת כְּתִיב, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים וגו' מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים, רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר שִׁבְעָה חוּץ מִמֵּאָה וּשְׁמוֹנִים. וּשְׁמוּאֵל אָמַר שִׁבְעָה עִם מֵאָה וּשְׁמוֹנִים. אָמַר רַבִּי סִימוֹן הֲדָא שׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּבֵית קוֹמְטִיטוֹן הָיָה, מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה מָצוּי בָהּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הָיוּ שָׁם וּבָרְחוּ. אָמַר רַב חֲנִינָא בַּר עָטַל, יְהוּדִים הָיוּ שָׁם בְּאוֹתָהּ סְעוּדָה, אֲמַר לוֹן אוֹתוֹ רָשָׁע, יָכוֹל אֱלָהֵיכוֹן עָתִיד דְּעָבֵיד לְכוֹן יוֹתֵר מִכֵּן, אָמְרוּ לוֹ (ישעיה סד, ג): עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה, אִם כִּסְעוּדָה זוֹ הוּא עוֹשֶׂה לָנוּ אָנוּ אוֹמְרִין לוֹ כְּבָר אֲכַלְנוּהָּ עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

מדרש לקח טוב על אסתר

ובמלאת הימים האלה. כיון שראו ישראל שנמצאו כלי בית ה', לא רצו להסב עם שאר שרי המדינות, ועשה להם מסיבה לעצמן, ומהו לכל העם הנמצאים בשושן הבירה, א"ר חנינא בר פפא מלמד שגדולי הדור ברחו להם ולא אכלו שם כי אם הנמצאים מפני בישולי נכרים, א"ר חנינא בר ממל אמר להם אחשורוש לישראל יכול אלהיכם לעשות לכם סעודה כזו לעתיד לבוא, אמרו לו הרי הו אומר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיה סד ג), ואם עושה לנו כזה אנו אומרים לו הרי אכלנו כמותה בשלחנו של אחשורוש:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

עין יעקב

עבודה זרה פרק ה - סה רָבָא אַמְטִי לֵיהּ קוּרְבָנָאלְבַר שֵׁשָׁךְ בְּיוֹם אֵידָם, אָמַר: יְדַעְנָא בֵּיהּ דְּלָא פָּלַח לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. אָזַל, אַשְׁכְּחֵיהּ דְּיָתִיב עַד צַוְּארֵיהּ בְּוַרְדֵי, וְקַיְמָן זוֹנוֹת עֲרֻמּוֹת קַמֵּיהּ. אָמַר לֵיה: אִית לְכוּ כִּי הַאי גַּוְנָא לְעָלְמָא דְּאַתִּי? אָמַר לֵיהּ: דִּידָן עֲדִיפָא טְפֵי מֵהַאי. (ומאי טפי מהאי) [אָמַר לֵיהּ: טְפֵי מֵהַאי מִי הֲוָה?] אָמַר לֵיהּ: אַתּוּן אִית עֲלַיְכוּ אֵימְתָא דְּמַלְכוּתָא. אַנָן, לָא תִּהֲוֵי עֲלָן אֵימְתָא דְּמַלְכוּתָא. אָמַר לֵיהּ: אֲנָא מִיהָא מַאי אֵימְתָא דְּמַלְכוּתָא אִיכָּא עָלַי? (אדקאי) [אַדְּיָתְבֵי] אָתָא פְּרִיסְתְּקָאדְּמַלְכָּא, אָמַר לֵיהּ: קוּם דְּקָא בָּעִי לָךְ מַלְכָּא. כִּי נָפִיק וְאָזִיל, אָמַר לֵיהּ: עֵינָא דְּחַזְיָא לְכוּ בְּבִישׁוּתָא תִּפָּקַע! אָמַר לֵיהּ רָבָא: 'אָמֵן'. פַּקְעֵי עֵינֵיהּ דְּבַר שֵׁשָׁךְ. אָמַר רַב פַּפִּי: אִיבָּעִי לֵיהּ לְמֵימַר לֵיהּ מֵהָכָא: (תהילים מ״ה:י׳) "בְּנוֹת מְלָכִים בִּיקְּרוֹתֶיךְ, נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר". אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: (איבעי ליה למימר מהכא: (בראשית כ״ה:כ״ג) "ולאם מלאם יאמץ". אמר רב פפא:) אִיבָּעִי לֵיהּ: לְמֵימַר מֵהָכָא: (ישעיהו ס״ד:ג׳) "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ".
Ask RabbiBookmarkShareCopy

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים (ישעיה סד ג) עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דר׳ אבהו דאמר ר׳ אבהו במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדין שנאמר (שם נז יט) שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב. ורבי יוחנן אמר לך מאי רחוק שהיה רחוק מעבירה מעיקרא. מאי קרוב שהיה קרוב לעבירה ונתרחק ממנה השתא. וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד גליות בלבד שנא׳ (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כלן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה לתלמיד חכם מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכי לו. מאי עין לא ראתה אמר רבי יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. רבי שמואל בר נחמני אמר זו עדן שלא ראתה עין מעולם. וא״ת אדם הראשון היכן היה בגן ושמא תאמר גן זה עדן ת״ל (בראשית ג י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. (תענית פ"ק ע״ש מהרש״א) גן לחוד ועדן לחוד:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

עין יעקב

צט אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, אֲבָל צַדִּיקִים גְּמוּרִים, (ישעיהו ס״ד:ג׳) "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ". וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אַבָּהוּ, דְּאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין, אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם נז) "שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב", 'לָרָחוֹק' בְּרֵישָׁא, וְהָדַר 'לַקָּרוֹב'. (ואידך) [וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לָךְ]: מַאי 'רָחוֹק'? [שֶׁהָיָה] רָחוֹק מֵעֲבֵרָה מֵעִיקָרָא. [מַאי] 'קָרוֹב'? [שֶׁהָיָה] קָרוֹב לַעֲבֵרָה (מעיקרא) וְנִתְרַחֵק מִמֶּנָּה הַשְׁתָּא.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

עין יעקב

וְתֶהֱוֵי לְנוֹי בְּעָלְמָא? אָמַר אַבַּיֵּי: מִידִי דַּהֲוָה אַשְׁרָגָא בְּטִיהֲרָא. וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים טו) "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ". מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: כָּל הַנְּבִיאִים, לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיח, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא, (ישעיה סד) "עַַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ". וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: אָמְרוּ לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וְכִי מֵאַחַר שֶׁתַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ, מִפְּנֵי מָה הֵן בְּטֵלִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ? אָמַר לֵיהּ: אַף לִימוֹת הַמָּשִׁיח אֵינָן בְּטֵלִים, הַיְנוּ דִּשְׁמוּאֵל. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי לְרַב דִּימִי, וְאַמְרֵי לָהּ, לְרַב אַוְיָא, [וְאַמְרֵי לָהּ, רַב יוֹסֵף לְרַב דִּימִי, וְאַמְרֵי לָהּ, לְרַב אַוְיָא, וְאַמְרֵי לָהּ, אַבַּיֵּי לְרַב יוֹסֵף]: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר: תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ? דִּכְתִיב: (תהילים מה) "חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר, הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ". אָמַר לֵיהּ רַב כַּהֲנָא לְמַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: הַאי, בְּדִבְרֵי תּוֹרָה כְּתִיב?! אָמַר לֵיהּ: אֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִדֵּי פְּשׁוּטוֹ (לעולם).
Ask RabbiBookmarkShareCopy

מדרש תנחומא

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה. לָמָּה אָמַר וַיִּקְרָא. אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר לְמַעְלָה, וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, כְּשֶׁשָּׁרְתָה הַשְּׁכִינָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְלֹא יָכֹל לָבוֹא, לְפִי שֶׁשָּׁכַן עָלָיו הֶעָנָן, וּלְפִיכָךְ קְרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאֹהֶל מוֹעֵד. לֵאמֹר. מַהוּ לֵאמֹר, לֵאמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן. לָמָּה אָמַר אָדָם וְלֹא אָמַר אִישׁ. יִרְצֶה לוֹמַר, כִּי יֶחְטָא הָאָדָם, כְּמוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְחִיל לַחֲטֹא, יַקְרִיב קָרְבָּן. לָמָּה נֶאֱמַר מִן הַבְּהֵמָה, כְּשֶׁאָמַר מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן. אֶלָּא יִרְצֶה לוֹמַר, לְהַבְדִּילָן מִן הַבְּהֵמָה, שֶׁלֹּא יֵרֵד נַפְשׁוֹ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית כְּמוֹ הַבְּהֵמָה שֶׁיּוֹרֶדֶת נַפְשָׁהּ לְמַטָּה לָאָרֶץ, כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: מִי יוֹדֵעַ נֶפֶשׁ הָאָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה וְנֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה הַיּוֹרֶדֶת הִיא לְמַטָּה (קהלת ג, כא). וְכֵן אֵין אָדָם יוֹדֵעַ. אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים (יואל ב, יד). וְזֶה פִּתְרוֹנוֹ, מִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא חוֹטֵא, יָשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים וִיכַפֵּר לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו. מַהוּ וְנִחַם, אֶלָּא וַיִּנָּחֵם עַל הָרָעָה שֶׁדִּבֵּר לַעֲשׂוֹת לוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, מִי הוּא שֶׁיּוֹדֵעַ וְיָבִין וְיֵשׁ לוֹ דַּעַת וּבִינָה, יָבִין וְיֵדַע כִּי נֶפֶשׁ הָאָדָם עוֹלָה הִיא לְמַעְלָה לַמָּקוֹם שֶׁנִּגְזְרָה מִשָּׁם, וְרוּחַ הַבְּהֵמָה יוֹרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ. שֶׁכֵּן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ (קהלת יב, ז). וְאֵי זֶה רוּחַ שֶׁתָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. אֵלּוּ רוּחוֹת הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁעוֹמְדִין לְפָנָיו בְּמַעֲלָה גְּדוֹלָה, וְהוּא הַחַיִּים שֶׁאֵין עִמָּהּ מָוֶת, וְהַטּוֹבָה שֶׁאֵין עִמָּהּ רָעָה. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, לְמַעַן יִיטַב לָךְ (דברים כב, ז), לְעוֹלָם. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמַדְנוּ, לְמַעַן יִיטַב, לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב. וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים (שם), לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ. וּשְׂכַר הַצַּדִּיקִים הוּא, שֶׁיִּזְכּוּ וְיִחְיוּ לְטוֹבָה. אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁזָּכָה לְטוֹבָה וּלְעֹנֶג. הַמָּקוֹם יְזַכֵּנוּ לְהִתְעַנֵּג בָּהּ עִם הַצַּדִּיקִים. וּכְבָר הוֹדִיעוּנוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁטּוֹבוֹת חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, אֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְדָרְשָׁהּ וּלְאָמְרָהּ, וְאֵין יוֹדֵעַ גָּדְלָהּ וְיָפְיָהּ וְעָצְמָהּ, כִּי אֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא דִּמְיוֹן וּדְמוּת. וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב, עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ (ישעיה סד, ג). כְּלוֹמַר, הַטּוֹבָה שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתָהּ עַיִן זוּלָתְךָ אֱלֹהִים. וְזֶה שֶׁקָּרְאוּ אוֹתוֹ חֲכָמִים הָעוֹלָם הַבָּא, לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מָצוּי עַתָּה. אֲבָל לָנוּ שֶׁהַיּוֹם בָּעוֹלָם הַזֶּה, יֵשׁ לָבוֹא. וּלְפִיכָךְ אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַבָּא, לְאַחַר שֶׁיּוֹצֵא אָדָם מֵעוֹלָם הַזֶּה. וּמִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁזֶּה הָעוֹלָם אָבֵד וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא הָעוֹלָם הַבָּא, אֵין הַדָּבָר כֵּן. אֶלָּא שֶׁהַצַּדִּיקִים כְּשֶׁיּוֹצְאִים מֵעוֹלָם, מִיָּד עוֹלִים וְעוֹמְדִים בְּמַעֲלָה זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ (תהלים לא, כ). וְשֶׁל רְשָׁעִים, שׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָעוֹלָם, וְלֹא יִמְצְאוּ מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֵיהֶם, וְאֵינָהּ עוֹלָה לַמָּקוֹם שֶׁנִּגְזְרָה מִשָּׁם עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, עַד שֶׁיִּכְלֶה הַגּוּף. מַה הִיא עוֹשָׂה. הוֹלֶכֶת וְחוֹזֶרֶת עַל הַקֶּבֶר, וְקָשָׁה עָלֶיהָ רְאִיַּת הַגּוּף נִרְקָב וְשֶׁהוּא רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וּלְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ בַּיִת נָאֶה וְנוֹפֵל. מַה הוּא עוֹשֶׂה. הוֹלֵךְ וְרוֹאֶה אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁצּוֹמֵחַ בּוֹ קוֹצִים, וְכֻסּוּ פָּנָיו חֲרוּלִים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֶרְסָה, וּבוֹכֶה וּמִתְאַבֵּל עָלָיו בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא רוֹאֶה כָּךְ. וְכֵן הוּא הָרוּחַ שׁוֹטֵט בְּכָל הָעוֹלָם וְחוֹזֵר לַקֶּבֶר. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: קָשָׁה רִמָּה לַמֵּת, כְּמַחַט בַּבָּשָׂר הַחָי. וּמִנַּיִן שֶׁהַנֶּפֶשׁ מִתְאַבֶּלֶת עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאַב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבַל (איוב יד, כב). הֱוֵי, הַבְּהֵמָה וִיאַבֵּד כִּבְהֵמָה. וּלְפִיכָךְ אָמַר, מִן הַבְּהֵמָה. וְאָמַר, מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן, לְפִי שֶׁיַּקְרִיבוּ מִן הַצֹּאן וּמִן הַבָּקָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּרֵד נַפְשׁוֹ לְמַטָּה כִּבְהֵמָה. וְלָמָּה קְרֵיבִין קָרְבָּן מִן הָעוֹף וּמִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הַצֹּאן וּמִן הָעִזִּים וְלֹא מִן הַדָּגִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם מִן הָעוֹף עוֹלָה קָרְבָּנוֹ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁהֵם בָּשָׂר וָדָם כְּמוֹ הָאָדָם וְיוֹצְאִין מִבֶּטֶן אִמָּן כְּמוֹ הָאָדָם, מְכַפְּרִים עַל הָאָדָם. אֲבָל הַדָּגִים, בֵּיצִים הֵם וְיוֹצְאִין מֵהֶן וְחַיִּין. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל דְּמוּת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּיַּבָּשָׁה, בָּרָא בַּיָּם בַּדָּגִים. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, מְמֻנֶּה הָיָה הַדָּג מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל (יונה ב, א). בְּיוֹם חֲמִישִׁי בָּרַח יוֹנָה מִפְּנֵי אֱלֹהָיו. וְלָמָּה בָּרַח. אֶלָּא שֶׁפַּעַם רִאשׁוֹנָה, שְׁלָחוֹ לְהָשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְעָמְדוּ דְּבָרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל (מ״ב יד, כה). פַּעַם שְׁנִיָּה, שְׁלָחוֹ לִירוּשָׁלַיִם לְהַחֲרִיבָהּ, וְעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹב רַחֲמָיו וְנִחַם עַל הָרָעָה וְלֹא חָרְבָה, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ נְבִיא הַשֶּׁקֶר. פַּעַם שְׁלִישִׁית, שְׁלָחוֹ אֶל נִינְוֶה לְהַחְרִיבָהּ. דָּן יוֹנָה דִּין בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. אָמַר יוֹנָה, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵם. עַכְשָׁו אִם אֵלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, מִיָּד יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד. וּבְעֵת שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, מִיָּד יְרַחֵם, וְיִקְצֹף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה בִּימֵי סַנְחֵרִיב כְּשֶׁבָּא רַבְשָׁקֵה לְחָרֵף אֱלֹהִים חַיִּים, אָמַר, אָמַרְתָּ אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם, עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה, עַתָּה עַל מִי בָּטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי (מ״ב יח, כ). וְכִי תֹּאמְרוּן אֵלַי אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ בָּטַחְנוּ, הֲלֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו (מ״ב יח, כב). מֶה עָשָׂה חִזְקִיָּהוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים, אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכָל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, הַטֵּה ה' אָזְנְךָ וּשְׁמַע, פְּקַח ה' עֵינֶיךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי (מ״ב יט, טו-טז). וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר שָׁמַעְתִּי (מ״ב יט, כ). הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְגוֹ' (מ״ב יט, ז), וּבָא וְדַבַּר עִמֵּיהּ אַרְבַּע מֵאָה מַלְכִין אֲחִידֵי סַיְפִין וְרוֹמַחִין וְגוֹ'. וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וְיַשְׁכִּימוּ בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים, וַיִּסַּע וַיֵּלֵךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה (מ״ב יט, לה-לו). אָמַר לַחֲכָמִים, לָמָּה אַהֲבָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. אָמְרוּ לוֹ: אַבָּא זָקֵן הָיָה לָהֶם וּשְׁמוֹ אַבְרָהָם וּבָא לִשְׁחֹט בְּנוֹ לְהַעֲלוֹתוֹ עוֹלָה. אָמַר לָהֶם: שְׁחָטוֹ, אָמְרוּ לוֹ: לָאו. אָמַר לָהֶן, הוּא עַל שֶׁהָיָה רְצוֹנוֹ לְשָׁחְטוֹ, הָיָה אַהֲבָה בֵּינוֹ לְבֵין אֱלֹהָיו. אָמַר, אֲנִי אֶשְׁחֹט אֶת בְּנִי וְאַעֲלֵהוּ לוֹ לְעוֹלָה. וְכֵן עָשָׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה (שם ג, כז). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁלֹּא נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, הֵם עוֹשִׂים לִשְׁמִי, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וְגוֹ' (מלאכי א, יא). מִיָּד, וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל (מ״ב ג, כז). לְפִיכָךְ אָמַר יוֹנָה, הַגּוֹיִם מִיָּד יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה רֻגְזוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל. שֶׁיֹּאמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַגּוֹיִם שֶׁלֹּא נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, בְּעֵת שֶׁאֲנִי גּוֹזֵר עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה וְהֵם יוֹדְעִים, מִיָּד הֵם שָׂבִים. וְיִשְׂרָאֵל לֹא כֵן, שֶׁבְּכָל עֵת אֲנִי שׁוֹלֵחַ לָהֶם נְבִיאַי, וְהֵם קְשֵׁי עֹרֶף. וּלְפִיכָךְ, וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל. וְלֹא עוֹד שֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרִין לוֹ נְבִיא שֶׁקֶר, אֶלָּא אַף אֻמּוֹת הָעוֹלָם קוֹרִין לוֹ כֵן אָמַר יוֹנָה, אֲנִי בּוֹרֵחַ מִלְּפָנָיו לְמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם כְּבוֹדוֹ. מָה אֶעֱשֶׂה. אִם אֶעֱלֶה לַשָּׁמַיִם, שָׁם כְּבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ (תהלים קיג, ד). וְאִם עַל הָאָרֶץ, שָׁם כְּבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ (ישעיה ו, ג). הֲרֵינִי בּוֹרֵחַ לַיָּם, שֶׁאֵין נֶאֱמָר שָׁם כְּבוֹדוֹ. יָרַד לְיָפוֹ וְלֹא מָצָא שָׁם אֳנִיָּה לֵירֵד. וְהָאֳנִיָּה שֶׁיָּרַד בָּהּ יוֹנָה הָיְתָה רְחוֹקָה מִיָּפוֹ מַהֲלַךְ שְׁנֵי יָמִים, לְנַסּוֹת אֶת יוֹנָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הֵבִיא סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהֶחְזִירָם לְיָפוֹ, וְרָאָה יוֹנָה וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ, וְאָמַר, עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁדַּרְכִּי מְיֻשֶּׁרֶת לְפָנַי. וְהוּא לֹא יָדַע כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַבֵּב הַדָּבָר לְהוֹדִיעוֹ שֶׁשָּׁם כְּבוֹדוֹ. אָמַר לָהֶם: אָבוֹא עִמָּכֶם. וְדֶרֶךְ כָּל הָאֳנִיּוֹת כְּשֶׁאָדָם יוֹצֵא מֵהֶן, הוּא נוֹתֵן שְׂכָרוֹ. וְיוֹנָה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ הִקְדִּים וְנָתַן שְׂכָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה' (יונה א, ג). פָּרְשׁוּ מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד, וּבָא עֲלֵיהֶם סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם מִיְמִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. וְדֶרֶךְ כָּל הָאֳנִיּוֹת, שֶׁבָּאוֹת וְשָׁבוֹת בְּשָׁלוֹם בִּשְׁתִיקוּת. וְהָאֳנִיָּה שֶׁיָּרַד בָּהּ יוֹנָה, הָיְתָה בְּצָרָה גְּדוֹלָה לְהִשָּׁבֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם (יונה א, ד). רַבִּי חֲנִינָא אָמַר, מִשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת הָיוּ בָּאֳנִיָּה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֱלֹהָיו בְּיָדוֹ. אָמְרוּ, הָאֱלֹהִים שֶׁיַּעֲנֶה וְיַצִּיל אוֹתָנוּ מִן הַצָּרָה הַזֹּאת, הוּא הָאֱלֹהִים. וְעָמְדוּ וְקָרְאוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו, וְלֹא הוֹעִילוּ. יוֹנָה בְּצָרַת נַפְשׁוֹ נִרְדַּם וַיִּשַׁן. וּבָא אֵלָיו רַב הַחוֹבֵל, אָמַר לֵיהּ: הֲרֵי אָנוּ עוֹמְדִין בֵּין מָוֶת לְחַיִּים וְאַתָּה נִרְדָּם. מֵאֵי זֶה עַם אַתָּה. אָמַר לָהֶם: עִבְרִי אָנֹכִי (יונה א, ט). אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא שָׁמַעְנוּ כִּי אֱלֹהֵי הָעִבְרִים גָּדוֹל הוּא, קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ (יונה א, ו), אוּלַי יַעֲשֶׂה לָנוּ כְּכָל נִפְלְאוֹתָיו שֶׁעָשָׂה לָכֶם בְּיַם סוּף. אָמַר לָהֶם: בִּשְׁבִילִי הַצָּרָה הַזֹּאת בָּאָה עֲלֵיכֶם, כִּי מִלְּפָנָיו אֲנִי בּוֹרֵחַ, כִּי חָשַׁבְתִּי כִּי אֵין בְּיַם כְּבוֹדוֹ, וְעַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה כִּי בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה כְּבוֹדוֹ. אָמַר לָהֶם: בִּשְׁבִילִי, שָׂאוּנִי וֶהֱטִילוּנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם (יונה א, יב). רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא קִבְּלוּ הָאֲנָשִׁים מִן יוֹנָה לְהַפִּילוֹ לַיָּם, וְהִפִּילוּ גּוֹרָלוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַפִּילוּ גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה (יונה א, ז). מֶה עָשׂוּ. נָטְלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתָם לַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם, וְלֹא הוֹעִיל מְאוּמָה. בִּקְּשׁוּ לַחֲזֹר לַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכְלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים וְגוֹ' (יונה א, יג). מֶה עָשׂוּ. נָטְלוּ אֶת יוֹנָה וְעָמְדוּ עַל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וְאָמְרוּ, אֱלֹהֵי עוֹלָם ה', אֶל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִי (יונה א, יד), שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין מַה טִּיבוֹ שֶׁל זֶה הָאִישׁ, וְהוּא אוֹמֵר בְּפִיו, בִּשְׁבִילִי הַצָּרָה הַזֹּאת בָּאָה עֲלֵיכֶם. הֵטִילוּ אוֹתוֹ עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו, וְעָמַד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. לָקְחוּ אוֹתוֹ אֶצְלָן, וְהַיָּם סוֹעֵר עֲלֵיהֶם. הֵטִילוּ אוֹתוֹ עַד טִבּוּרוֹ, וְעָמַד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. לָקְחוּ אוֹתוֹ אֶצְלָן, וְהָיָה סוֹעֵר עֲלֵיהֶם. הֵטִילוּ אוֹתוֹ כֻּלּוֹ, מִיָּד שָׁתַק הַיָּם מִזַּעְפּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְּׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיַּטִּילוּהוּ וְגוֹ' (יונה א, טו). וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָה לֵילוֹת (יונה ב, א). וְנִכְנַס יוֹנָה לְתוֹךְ פִּיו, כְּאָדָם שֶׁהוּא נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת גְּדוֹלָה. וְהָיוּ שְׁתֵּי עֵינָיו שֶׁל דָּג כְּחַלּוֹנוֹת מְפֻתָּחוֹת מְאִירוֹת לְיוֹנָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מַרְגָּלִית אַחַת תְּלוּיָה בְּמֵעָיו שֶׁל דָּג, וְהָיְתָה מְאִירָה לְיוֹנָה כַּשֶּׁמֶשׁ הַזֶּה שֶׁהוּא מֵאִיר בִּגְבוּרָתוֹ בַּצָּהֳרַיִם, וְהָיָה רוֹאֶה יוֹנָה כָּל מַה שֶּׁבַּיָּם וְשֶׁבַּתְּהוֹמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה (תהלים צז, יא). אָמַר לוֹ הַדָּג לְיוֹנָה, אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבָּא זְמַנִּי לְהֵאָכֵל לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל לִוְיָתָן. אָמַר לוֹ: הוֹלִיכֵנִי לְשָׁם וַאֲנִי מַצִּיל אוֹתְךָ וְאֶת נַפְשִׁי. הוֹלִיכוֹ אֵצֶל לִוְיָתָן. אָמַר לוֹ לַלִּוְיָתָן, בִּשְׁבִילְךָ בָּאתִי לִרְאוֹת מְדוֹרְךָ בַּיָּם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי עָתִיד לֵירֵד לִתֵּן חֶבֶל בְּצַוָּארְךָ וְלַעֲלוֹת אוֹתְךָ לִסְעוּדָה גְּדוֹלָה שֶׁל צַדִּיקִים. הֶרְאָהוּ חוֹתָמוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, הִבִּיט לַבְּרִית וְרָאָהוּ לִוְיָתָן וּבָרַח מַהֲלַךְ שְׁנֵי יָמִים לִפְנֵי יוֹנָה. אָמַר לוֹ לַדָּג, הֲרֵינִי הִצַּלְתִּיךָ מִפִּיו שֶׁל לִוְיָתָן, הַרְאֵנִי כָּל מַה שֶּׁבַּיָּם וּבַתְּהוֹמוֹת. וְהֶרְאָהוּ נָהָר גָּדוֹל שֶׁל מֵימֵי אוֹקְיָנוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר: תְּהוֹם יְסוֹבְבֵנִי (יונה ב, ו). וְהֶרְאָהוּ שְׁבִילֵי יַם סוּף שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי (יונה ב, ו). וְהֶרְאָהוּ מָקוֹם שֶׁמִּשְׁבְּרֵי הַיָּם וְגַלָּיו יוֹצְאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ (יונה ב, ד). וְהֶרְאָהוּ עַמּוּדֵי אֶרֶץ בִּמְכוֹנֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם (יונה ב, ז). וְהֶרְאָהוּ שְׁאוֹל תַּחְתִּית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי, ה' אֱלֹהַי (יונה ב, ז). וְהֶרְאָהוּ גֵּיהִנָּם, דִּכְתִיב: מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שַׁוְעָתִי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי (יונה ב, ג). וְהֶרְאָהוּ תַּחַת הֵיכַל ה', שֶׁנֶּאֱמַר: לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי (יונה ב, ז). מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים, שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם עַל שִׁבְעָה הָרִים עוֹמֶדֶת. וְרָאָה שָׁם אֶבֶן שְׁתִיָּה קְבוּעָה בַּתְּהוֹמוֹת. וְרָאָה שָׁם בְּנֵי קֹרַח עוֹמְדִין וּמִתְפַּלְּלִין עָלֶיהָ. אָמַר לוֹ לְיוֹנָה, הֲרֵי אַתָּה עוֹמֵד תַּחַת הֵיכַל ה', הִתְפַּלֵּל וְאַתָּה נַעֲנֶה. מִיָּד אָמַר יוֹנָה לַדָּג, עֲמֹד בִּמְקוֹם עָמְדְךָ, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה. וְעָמַד הַדָּג. וְהִתְחִיל יוֹנָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נִקְרֵאתָ מוֹרִיד וּמַעֲלֶה, הֲרֵי יָרַדְתִּי, הַעֲלֵנִי. נִקְרֵאתָ מֵמִית וּמְחַיֶּה, הֲרֵי הִגַּעְתָּ נַפְשִׁי לָמוּת, הַחֲיֵינִי. וְלֹא נַעֲנָה. עַד שֶׁיָּצָא מִפִּיו, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה וְגוֹ' (יונה ב, י). אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַעֲלוֹת אֶת לִוְיָתָן וּלְהַעֲלוֹתוֹ לְפָנֶיךָ, אֲשַׁלֵּם בְּיוֹם יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי (יונה ב, י). מִיַּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהֵקִיא אֶת יוֹנָה לַיַּבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה (יונה ב, יא). וַיִּרְאוּ הַמַּלָּחִים אֶת כָּל הַנִּסִּים וְהָאוֹתוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יוֹנָה, וְעָמְדוּ וְהִשְׁלִיכוּ אִישׁ אֱלֹהָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ (יונה ב, ט). וְחָזְרוּ לְיָפוֹ וְעָלוּ לִירוּשָׁלַיִם וּמָלוּ אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּרְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְּדוֹלָה אֶת ה' וְיִזְבְּחוּ זֶבַח לַה' וְיִדְּרוּ נְדָרִים (שם א, טז). וְכִי זָבְחוּ זֶבַח. אֶלָּא בְּרִית מִילָה, שֶׁהוּא כְּדַם זֶבַח. וְנָדְרוּ כָּל אִישׁ מֵהֶם לְהָבִיא אֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לֵאלֹהֵי יוֹנָה, וְנָדְרוּ וְשִׁלְּמוּ, וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר, אֶת הַגֵּרִים גֵּרֵי הַצֶּדֶק.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

קוהלת רבה

לֹא תִשְׂבַּע עַיִן וגו', אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כָּל טוֹבוֹת וּבְרָכוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁרָאוּ הַנְּבִיאִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֹא לְחִנָּם רָאוּ, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ הוֹגִין וְעוֹשִׂין מִצְווֹת וּצְדָקוֹת. וְאִם תֹּאמַר שֶׁרָאוּ, כְּבָר נֶאֱמַר (ישעיה סד, ג): עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ וגו'. וְאִם תֹּאמַר שֶׁלֹא רָאוּ, כְּבָר רָאוּ מִקְצַת, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ג, ז): כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, כֵּיצַד רָאוּ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר כְּמִבֵּין סִדְקוֹ שֶׁל פֶּתַח. רַבִּי לֵוִי אָמַר, רָאוּ, וּמַתַּן שְׂכָרָן לֹא רָאוּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא כָּל טוֹבוֹת וּבְרָכוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁרָאוּ הַנְּבִיאִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה רָאוּ, אֲבָל מִי שֶׁלֹא טָעַם חֵטְא מִיָּמָיו עַיִן לֹא רָאָתָה וגו'.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

מדרש תהילים

דבר אחר למנצח על מות לבן. זה שאמר הכתוב (קהלת יב י) בקש קהלת למצוא דברי חפץ. ביקש שלמה לעמוד על עסקי פרה דאמר ר' יצחק כל העוסקין בפרה מטמאין בגדים והיא עצמה מטהרת טמאין. אמר לו (שם) וכתוב יושר דברי אמת. כבר כתבתי על ספרו של יושר שנאמר (יהושע י יג) הלא היא כתובה על ספר הישר. עשה בישרות עשה בתמימות גזרה גזרתי חקות חקתי ואין מי שיהרהר אחריה דכתיב (במדבר יט ב) זאת חקת התורה. דבר אחר בקש שלמה לעמוד על מתן שכרן של תורה כמה דאמר (משלי ג טו) יקרה היא מפנינים. אמר לו הקדוש ב"ה וכתוב יושר. כבר כתבתי לך בספרו של יושר (ישעיה סד ג) עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. דבר אחר בקש לעמוד על מתן שכרן של צדיקים כמה דכתיב (מלאכי ג יב) כי תהיו אתם ארץ חפץ. וכל הענין ומה רב טובך. דבר אחר בקש לעמוד על מתן שכרן של מצוות כמה דאמר (הושע ו ו) כי חסד חפצתי. וכל הענין מה רב טובך יקרה היא מפנינים. אמר לו הקב"ה וכתוב יושר. כבר כתבתי לך בספרו של יושר (ישעיה סד ג) עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. דבר אחר בקש לעמוד על הקץ כמה דאמר (שיר השירים ג ה) אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. (ישעיה סג ד) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. ר' שאול מתני בשם ר' יהודה (אומר) אם יאמר לך אדם מתי יבוא קץ הגאולה אל תאמן שנאמר כי יום נקם בלבי. ליבא לפומא לא גלי פומא למאן גלי. ר' ברכיה ורבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמר שלשה דברים סימנתי לך לקברו של משה סימן בתוך סימן. שנאמר (דברים לד ו) ויקבור אותו בגיא וגו'. וסוף (שם) לא ידע איש את קבורתו. בדבר שנתתי לך בו סימנין אין כל בריה יכולה לעמוד עליו. עת הקץ שנאמר בדניאל (דניאל יב ט) כי סתומים וחתומים הדברים. על אחת כמה וכמה. א"ר חייא (משלי ה ו) אורח חיים פן תפלס. שלא יהא שוקל מצותיה של תורה אי זה מצוה היא שכרה מרובה ועושה אותה למה (שם) נעו מעגלותיה לא תדע. מטולטלים הן שבילי דאורייתא. תנא רבי חייא משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס והכניס בו פועלין ולא גילה להן לא שכר פעולתן ולא שכר נטיעתן שאלו היה מגלה להם היו רואין אי זו נטיעה יפה שכרה מרובה ונוטעין אותה ונמצאת מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת. לכך לא גילה להן הקב"ה לישראל שכר מצותיה של תורה שלא יהו רואין אי זה מצוה שכרה מרובה ומקיימין אותה ונמצאת התורה מקצתה קיימת ומקצתה בטלה. ועל כן שנו חכמים בלשון המשנה הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה. הוי נעו מעגלותיה לא תדע. רבי אחא בשם רבי אמר טילטל הקב"ה מתן שכרן של מצוות בעולם הזה שיהו ישראל עושין אותן משלם וכשיבוא הקב"ה ליתן שכרן יתן שכר אמנה ושכר עשייה. לכך אמר דוד למנצח על מות לבן. על שהעלמת שכר מצוות כדי שתהא תורה מתקיימת כולה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

קוהלת רבה

וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם, בְּסוֹף קֹהֶלֶת כְּתִיב: בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא וגו', בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לַעֲמֹד עַל מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת, כְּדִכְתִיב (ירמיה ט, כג): כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלֹמֹה, וְכָתוּב ישֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת, הִכְתַּבְתִּיהוּ עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר (תהלים לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ, וְעוֹד כְּתִיב (מלאכי ג, יב): כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ. וְעוֹד בִּקֵּשׁ לַעֲמֹד עַל שְׂכָרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, יא): וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלֹמֹה וְכָתוּב ישֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת, כְּבָר הִכְתַּבְתִּיהוּ עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סד, ג): עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ. בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לַעֲמֹד עַל הַקֵּץ מָתַי, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, ז): אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר הִכְתַּבְתִּיהוּ עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר (ישעיה סג, ד): כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וגו'. רַבִּי שָׁאוּל דְּנָוֶה מַתְנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם מָתַי קֵץ הַגְּאֻלָּה, הֱוֵי אוֹמֵר לוֹ: כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי כְּתִיב. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שְׁלשָׁה סִימָנִים סִימַנְתִּי לְךָ וְסִיַּמְתִּי לְךָ בִּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה (דברים לד, ו): בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר, וְאַף עַל פִּי כֵן: וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ, לִבָּא לְפוּמָא לָא גָּלֵי, פּוּמָא לְמַאן גָּלֵי.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

מדרש משלי

(משלי יג כה): "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה הממלא נפשו מדברי תורה. "ובטן רשעים תחסר" - זה שאין בו דברי תורה. ד"א "צדיק אוכל לשובע נפשו" - שאם למד אדם בבחרותו, לא יעזוב בימי זקנותו, אלא כל ימיו ימלא נפשו מדברי תורה. "ובטן רשעים תחסר" - שאם למד אדם תורה בנערותו ושכחה, אם אינו מחזירה, הקב"ה מחסרו מטובה של גן עדן לעתיד לבוא, ואומר לו 'הואיל וחיסרת נפשך מדברי תורה בעולם הזה, אף אני מחסירך מן הטובה שצפנתי לצדיקים לעתיד לבוא', שנאמר (תהלים לא כ): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, פעלת לחוסים בך נגד בני אדם", "בינם לבינם" אינו אומר כאן, אלא "נגד בני אדם", נגד כל בני העולם. רבי יוחנן אומר: לא כן, אלא מראין לעין מה שיכולה לראות, ומשמיעין לאוזן מה שיכולה לשמוע, אבל מה שהתקין לצדיקים לעתיד לבוא, לא עין יכולה לראות ולא אוזן יכולה לשמוע, שנאמר (ישעיהו סד ג): "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו". ד"א "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה אליעזר עבד אברהם, שאמר לאמנו רבקה (בראשית כד יז): "הגמיאיני נא מעט מים מכדך", גמיאה אחת; "ובטן רשעים תחסר" - זה עשו הרשע, שאמר ליעקב (בראשית כה ל): "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה", פער פיו אותו רשע כגמל, ואמר "אנא, פתחי לפומי ותהא משלח ואזיל", כהדא דתנינן תמן (משנה שבת כד ג): "אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין". ד"א "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זו רות המואביה, דכתיב בה (רות ב יד): "ותאכל ותשבע ותותר", את שמעת מינה תרתין: או ברכה שרתה בידו של צדיק, או ברכה שרת במעיה של אותה צדקת, אבל ממה דכתיב "ותאכל ותשבע ותותר" נראין דברים שברכה שרת במעיה של אותה צדקת. "ובטן רשעים תחסר" - אלו אומות העולם. אמר רבי מאיר: שאלני רבי דוסתאי מבי ישבב: מהו "ובטן רשעים תחסר"? אמרתי לו: גוי אחד היה בעירנו, ועשה סעודה לכל בני העיר, וזמנני עמהם, והביאו לפנינו מכל מה שברא הקב"ה בעולמו בששת ימי בראשית, ולא היה שולחנו חסר אלא אגוזי פרך בלבד, מה עשה? נטל את הטבלא מלפניהם, שהיתה שווה שישה כיכרי זהב, ושברה. אמרתי לו: למה עשית כן? אמר לי: אתם אומרים העולם הזה שלנו, והעולם הבא שלהם, אם אין אנו אוכלים עכשיו אימתי אנו אוכלין?! וקריתי עליו "ובטן רשעים תחסר". ד"א "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה חזקיהו מלך יהודה, שהיה אוכל שתי אגודות של ירק, וליטרא אחת של בשר היו מעלין לפניו בכל יום, והיו ישראל מליזין אחריו ואומרין 'זה מלך?! ורצין בן רמליהו מלך, ומלכות ראויה לרצין בן רמליהו', הה"ד (ישעיהו ח ו): "יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט, ומשוש את רצין ובן רמליהו", מהו "לאט"? אלא, זה חזקיה מלך יהודה, שהיה מטהר את ישראל במקוה של ארבעים סאה, מניין לא"ט. אמר להם הקב"ה: אתם אוכלים ושבעים, (ישעיהו ח ז): "ולכן הנה ד' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים". "ובטן רשעים תחסר" - זה מישע מלך מואב, שהיה נוקד, שנאמר (מלכים ב ג ד): "ומישע מלך מואב היה נוקד", מהו נוקד - רועה. ד"א "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה הקב"ה, אמר לישראל: בניי, מכל הקרבנות שאתם מקריבים לפניי, כלום אני נהנה מהם אלא הריח? שנאמר (במדבר כח ב): "ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו"; "ובטן רשעים תחסר" - אלו אומות העולם, שהן נחסרים מן הטובה הצפונה לצדיקים, שנאמר (ישעיהו סה ג): "הנה, עבדיי יאכלו ואתם תרעבו".
Ask RabbiBookmarkShareCopy

תנא דבי אליהו רבה

הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך וגו'. (שמות כג) ברוך המקום ברוך הוא שבחר בהן בישראל יותר מבכל מעשה ידיו וקנה אותם קנין גמור וקרא אותם בנים ועבדים לשמו. בא וראה מה נאמר בהן בישראל (שמות ו) לכן אמור לבני ישראל אני ה' וגו' ולקחתי אתכם לי לעם וגו' והבאתי אתכם אל הארץ וגו'. יהי רצון מלפניך אבי שבשמים שלא תתנני ביד שליח לעולם מה כתיב מקודם (שמות יט) בחדש השלישי וגו' ואחריו מה כתיב (שמות כא) ואלה המשפטים ואחריו מה כתיב הנה אנכי שולח מלאך וגו'. משלו משל למה"ד למלך בשר ודם שבא בסוסים ובפרשים ובחיילות הרבה כיון ששמעו עבדיו ובני ביתו נזדעזעו ופחדו ורעדו וחרדו חרדה גדולה והמלך היה חכם ופקח ובעל בינה ומחשבה. מה עשה בא וישב במדינה סמוך לביתו ואמר להשרים והדוכסין שלו כמה בעלי בתים יש להם תנו להם כך וכך חטין ושעורין לאכילה וצמר ופשתים להלבישם כמה עניים ואביונים יש בהם כמה סומין ופסחין וחרשים יש בהם תנו להם כך וכך חטין ושעורין לאכילה וצמר ופשתים להלבישם. כמה נערים וקטנים וכמה זקנים וזקנות יש בהם תנו להם כך וכך חטין ושעורין לאכילה וצמר ופשתים להלבישם. מיד נחו עבדיו ובני ביתו מן הפחד והחרדה. כך כשנגלה הקב"ה ליתן התורה לישראל לא נגלה עליהם אלא במאתים וארבעים ושנים אלפים רבבות מלאכים שנאמר (תהלים סח) רכב אלקים רבותים אלפי שנאן ונאמר (חבקוק ג) אלוה מתימן יבוא וגו'. אף כשבא הקב"ה ושכן על הר סיני היה עמו עשרים ושנים אלף מלאכים ממונים על ישראל ונוטלין כל א' וא' מישראל שנים עשר מיל שנאמר כנשר יעיר קנו וגו' יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו (דברים לב) וכשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל את התורה באותה שעה נזדעזעו ורעדו ופחדו וחרדו חרדה גדולה שנאמר (שמות יט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וגו' ויחרד כל העם אשר במחנה וגו' ואומר (שמות כ) וכל העם רואים את הקולות וגו' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות. כיון שראה משה את ישראל שהיו מתייראין כשהיה נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא והיה מדבר עמהם אמר להם משה אל תיראו שנאמר ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו וגו' פייסן משה תחלה לישראל ואח"כ ערך להם נזיקין וכל מדות הדין דכתיב אח"כ ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה עבד עברי וגו' עד ורצע אדוניו את אזנו וגו'. אוי להם לרשעים שבשביל מעשיהם המקולקלים ודברים שאינן ראויין שהם עושין הן מביאין את עצמן לידי פסול והן עניים עד יום מותן והלא הדברים הם ק"ו ומה אם הרשעים שנמכרים בגניבתם אומר הכתוב (דברים טו) העניק תעניק לו מצאנך וגו' לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי וגו'. צדיקי עולם שעושין רצונו של מקום בכל יום עאכ"ו. משלו משל למה"ד למלך שהיה לו פלטרין גדולים והדלת נעולה שאין אדם יכול לכנוס בהן והיה זיז יוצא ממנה והיו עליו תאנים וענבים וכל מיני מגדים כולן וזיז אחר סמוך לו יוצא ממנה והיה עליו אכילה ושתיה וכל מיני מזונות וסיפוקין כולן וכל העם העומדים חוץ מפלטרין של מלך באים ועוברים ושבים שם מה הן אומרים מן הזיז שהוא יוצא מן הפלטרין של מלך אתה תוכל לידע מה יש בתוכה כך מן היסורין של הצדיקים בעולם הזה אתה למד מדת פורענותן של הרשעים בגיהנם. אף משלותן של רשעים בעוה"ז אתה למד מתן שכרן של הצדיקים לעוה"ב שנאמר (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' ואומר (ישעיה סד) ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה וגו': פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני זקן אחד ואמר לי וכי יש עכו"ם לימות בן דוד ואמרתי לו כי כל הגוים וכל הממלכות שעינו אותם את ישראל ולחצו אותם יהיו רואין בשמחתן של ישראל ויצטערו ויכעיסו בלבבם ואח"כ הן הולכין לעפרם ושוב אינן חוזרים לעולם שנאמר (תהלים קיב) רשע יראה וכעס שניו יחרק ונמס תאות רשעים תאבד ואומר (ישעיה סה) והנחתם שמכם לשבועה לבחירי וגו'. וכל הגוים וכל הממלכות אשר לא עינו את ישראל ולא לחצו אותם יהיו רואין בשמחתן של ישראל והויין אכרים וכורמים לישראל שנאמר (ישעיה סא) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם ואתם כהני ה' תקראו וגו' ואומר (ישעיה סה) ולעבדיו יקרא שם אחר אלו כשרים שבישראל לימות בן דוד. עד שאני עומד ומדבר עם הזקן בא אצלי תלמיד אחד שאינו בקי בהלכה ואמר לי עוסק אני בד"ת ומחמד ומתאוה ומצפה אני אם תורה תבא אלי ואין תורה באה אלי. אמרתי לו בני לא זכה האיש לד"ת אלא א"כ מוסר נפשו למיתה עליה לכבוד שמים כשור הזה שמכניסין אותו לעול והוא מוסר עצמו על כבוד בעליו לעובדו שנאמר (משלי יד) ורב תבואות בכח שור מה הבריות אומרים שרוב תבואתה של התורה בכח השור ואומר (משלי טז) לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון ואומר העניים והאביונים מבקשים מים ואין וגו' אני ה' אענם (ישעיה מא) אבי שבשמים יהי שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ותהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם על מה שאמרת שאתה מקבל את פושעי ישראל בתשובה שאפילו הגדיל אדם מאה עבירות זו למעלה מזו ועשה תשובה הריני עמו ברחמים ואקבל את תשובתו שאפי' עומד אדם ומחרף כלפי מעלה ויחזור ויעשה תשובה אתה הקב"ה מוחל לו על כלם שנאמר (ישעיה לה) אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם וגו' ואין עור וחרש ופסח ואלם אלא מי שהוא חסר דעת בד"ת וחסר מעשים טובים שהרי נאמר כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה (ישעיה לה).
Ask RabbiBookmarkShareCopy

מדרש לקח טוב

פס'. וכל דם לא תאכלו. יכול דם מהלכי שתים ת"ל לעוף ולבהמה. מה עוף ובהמה מיוחדין שיש [בהם] טומאה קלה ויש בהם טומאה חמורה ויש בהם אסור ויש בהם מותר. יצא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה. ד"א כל דם. לרבות הגידים ודם התמצית. בכל מושבותיכם. אפי' אחרי חרבן הבית לפי שחובת הגוף נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. לעוף ולבהמה. וחיה בכלל בהמה שנא' זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה וגו'. ד"א לעוף ולבהמה להוציא דם דגים וחגבים. אזהרה שמענו. עונש מנין ת"ל כל נפש אשר תאכל כל דם ונכרתה הנפש ההיא מעמיה. ועמה שלום. וכבר נאמר בפרשת ויקרא חוקת עולם לדורותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו. ומה אם חלב ודם שהנפש קצה בהם הזהיר הקב"ה עליהם כל כך. גזל ועריות שהנפש מחמדתן ומתאוה להם על אחת כמה וכמה. וכן הוא אומר (דברים י״ב:כ״ה) רק חזק לבלתי אכול הדם וגו' ואומר לא תאכלנו למען ייטב לך. ואם מתן שכרן של אלו כך. מתן שכר של שאר המצות על אחת כמה וכמה. הוא שאמר דוד (תהילים ל״א:כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. וישעיה אמר (ישעיהו ס״ד:ג׳) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. ולפיכך פותחין בתחלה בספר ויקרא ללמד לתינוקות מפני שהוא גופי תורה חוקים ומשפטים איסור והיתר לכך נקראת תורת כהנים ספרא דבי רב:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

אוצר מדרשים

דבר אחר, מפני מה דל״ת נותן פניו כלפי ה״א? מפני שכל מי שהוא דל בעוה״ז עשיר הוא לעוה״ב, כגון ישראל מפני שהם עוסקים במצות; עשיר בעוה״ז דל הוא בעוה״ב - כגון או״ה ורשעים שאינם עוסקים במצות ועשירים בעוה״ז, לפי שהקב״ה נותן להם שכרם בעוה״ז שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו (פ׳ ואתחנן) מן העוה״ב, ששכר מצוה אחת מן העוה״ב עין לא ראתה אלהים זולתך (ישעיה ס״ד). ואו״ה שאינן עוסקים במצות מקבלים שלחנם בעוה״ז. ולמה? לפי שהקב״ה אינו מקפח שכר שום בריה. כיצד, באין או״ה ורשעים ועושין מצוה אחת לפניו כדי שישבחו אותם וישמעו בני אדם ויכבדו אותם. וכל מה שעושין רשעים אין עושין אלא לכבודם, ע"כ הם עשירים בעוה״ז ועניים לעוה״ב, לפי שאין כל אדם זוכה לשתי שלחנות. ואם יש אדם בישראל שנולד במזל טוב לחיות בעוה״ז ויכיר בוראו בכל לבבו והולך בתומו ובענוה ולא מגיס דעתו על חבירו ולא אמר בלבו אני גדול מפלוני ופלוני, ולא יענה לעניים בגבהות הלב, ולא יקלל אדם שהוא קטן ממנו ויתן מעושרו לעניים צדקה ולעשירים גמילות חסדים בהלואה, ונותן דעתו בכל שעה על בוראו ואומר בשפלות וברוח נמוכה מה אני מה חסדי מה צדקתי לפני בוראי, - זה אוכל הפירות בעוה״ז והקרן קיימת לעוה״ב. וכל מצות שיעשה האדם בעולם הזה ולא יעשה אותן באהבה וביראה אינו מקבל שכר מאותן מצות בעוה״ב. ואם תמה אתה בדברים הללו, בא והסתכל בעשו הרשע ואו״ה שהם אוכלים מלכות וגדולה בעוה״ז וסופן שנטרדין מן העוה״ב, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדיה א׳), ואומר אבדו גוים מארצו (תהלים י׳), ואומר והאלילים כליל יחלוף (ישעיה ב׳), ישובו רשעים לשאולה (תהלים ט׳). אבל ישראל נוחלים חיי עוה״ז וחיי עוה״ב בשביל צדקות שעושין, שנאמר ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ (ישעיה ס׳), ואומר ויקבלון מלכותא קדישי עליונים וגו'. ומנין שישראל נקראים עליונים? שנאמר אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כלכם (תהלים פ״ב).
Ask RabbiBookmarkShareCopy

מדרש תנחומא

דָּבָר אַחֵר, וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן. אֲשֶׁר נָחוֹן אֵין כְּתִיב אֶלָּא אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, לְמִי שֶׁמִּתְבַּקֵּשׁ לוֹ, וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן (שמות לג, כ), לְמִי שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לָחֹן. וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם. וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת. בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה לַעֲמֹד עַל מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים וְעַל שַׁלְוָתָן שֶׁל רְשָׁעִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי. וְאֵין פָּנָי הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא לְשׁוֹן שַׁלְוָתָן שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמְשַׁלֵּם לְשׂנְאָיו אֶל פָּנָיו וְגוֹ' (דברים ז, י). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי, בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינִי מַרְאֶה לְךָ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל יִרְאֵי שְׁמִי. אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא, וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ (ישעיה סד, ג).
Ask RabbiBookmarkShareCopy

שמות רבה

דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נו, א): כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כד, כג): גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי גָרַם לַדַּיָּנִין שֶׁיִּהְיוּ יוֹדְעִין לָדוּן עַל יְדֵי שֶׁקִּבַּלְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (ויקרא כו, מו): אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת, אֶלָּא הֱווּ יוֹדְעִים הַכֵּר פָּנִים בַּמִּשְׁפָּט בַּל טוֹב, מַהוּ בַּל טוֹב, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַדַּיָּן יוֹשֵׁב וְדָן בֶּאֱמֶת כִּבְיָכוֹל מַנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וּמַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּצִדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ב, יח): וְכִי הֵקִים ה' לָהֶם שֹׁפְטִים וְהָיָה ה' עִם הַשֹּׁפֵט, וְכֵיוָן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא פָנִים, כִּבְיָכוֹל מְסַלֵּק שְׁכִינָתוֹ וְעוֹלֶה לַשָּׁמַיִם, וְהַמַּלְאָכִים אוֹמְרִים לוֹ רִבּוֹן הָעוֹלָם, מַה יֵּשׁ לְךָ, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם רָאִיתִי אֶת הַדַּיָּן שֶׁהוּא נוֹשֵׂא פָנִים, וְעָמַדְתִּי לִי מִשָּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב, ו): מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה', וּמַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה, שׁוֹלֵף חַרְבּוֹ כְּנֶגְדוֹ, לְהוֹדִיעַ שֶׁיֵּשׁ דַּיָּן לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יט, כט): גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּ שַׁדּוּן, שַׁדִּין כְּתִיב, שֶׁיֵּשׁ דִּין בָּעוֹלָם, לְפִיכָךְ אָמַר שְׁלֹמֹה: גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים הַכֵּר פָּנִים בַּמִּשְׁפָּט בַּל טוֹב, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא טוֹב לְךָ שֶׁאֲנִי מַנִּיחֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום א, ז): טוֹב ה' לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ, לְכָךְ כְּתִיב: כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה, וַאֲנִי מְקָרֵב עַצְמִי עִמָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נו, א): כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּנְבוּכַדְנֶצַּר כְּשֶׁרָאָה אֶת הַחֲלוֹם נִכְנַס דָּנִיֵּאל אֶצְלוֹ וְרָאָה שֶׁהוּא עָתִיד לְטָרְדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, כט): וּמִן אֲנָשָׁא לָךְ טָרְדִין, עָשָׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ מְרַתֵּת וּמְפַחֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, טז): אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַר אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָה, אָמַר לוֹ לָמָּה אַתְּ מְפַחֵד, אָמַר לוֹ רוֹאֶה אֲנִי אֶת הַחֲלוֹם וְאֵינִי יָכוֹל לְאָמְרוֹ, אָמַר לוֹ (דניאל ד, טז): מָרִאי חֶלְמָא לְשָׂנְאָךְ וּפִשְׁרֵהּ לְעָרָךְ. מִי שֶׁדּוֹרֵשׁ הַמִּקְרָא הַזֶּה עוֹשֶׂה לְדָנִיֵּאל מֵטִיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, שֶׁאָמַר לִנְבוּכַדְנֶצַּר: מָרִאי חֶלְמָא לְשָׂנְאָךְ, אֵין שׂוֹנְאוֹ בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהֶחֱרִיב אֶת בֵּיתוֹ וְהֶגְלָה אֶת בָּנָיו, וְעוֹד גַּם יִשְׂרָאֵל הָיוּ שׂוֹנְאָיו וְהָיָה מְקַלֵּל אוֹתָן. אֶלָּא נָתַן דָּנִיֵּאל לִבּוֹ כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר מָרִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָבֵא אֶת הַחֲלוֹם לְשׂוֹנְאֲךָ זֶה. אָמַר נְבוּכַדְנֶצַּר לְדָנִיֵּאל רָאִיתִי בַּחֲלוֹמִי (דניאל ד, ז ט): וַאֲרוּ אִילָן בְּגוֹא אַרְעָא, וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ, זֶה מֶלֶךְ גּוֹזֵר גְּזֵרָה, סוֹגֵר הַיָּם הַכֹּל מֵתִים, פּוֹתֵחַ הַיָּם הַכֹּל חַיִּים, לְכָךְ וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַחֲלוֹם אָמַר לוֹ מָה אֶעֱשֶׂה הֵיאַךְ אַתְּ מוֹלִיכֵנִי, אָמַר לוֹ (דניאל ד, כד): לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי מָסַרְתִּי אֶת הַצְּדָקָה לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, יט): כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה, וְאַתָּה אוֹמֵר לָרָשָׁע וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק, אֶלָּא אָמַר לִנְבוּכַדְנֶצַּר עֲשֵׂה צְדָקָה וּפְתַח אוֹצָרֶךָ, שֶׁרָאָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיָּצְאוּ עֲרוּמִים מִירוּשָׁלַיִם וְלֹא הָיָה בְּיָדָם שָׁוֶה פְּרוּטָה, לְכָךְ אָמַר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה צְדָקָה. פָּתַח אוֹצְרוֹתָיו וְהָיָה מְפַרְנֵס לְיִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ (דניאל ד, כד): וְלִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂר וגו'. שָׁמַע נְבוּכַדְנֶצַּר בַּת קוֹל שֶׁהָיוּ מִתְרַגְּשִׁין, אָמַר הַקּוֹל הַזֶּה מֵהֵיכָן הוּא, אָמְרוּ לוֹ אוֹתָן הָעֲנִיִּים שֶׁאָמַרְתָּ לָתֵת לָהֶם חֵלֶק וְהָיִינוּ מְחַלְּקִין לָהֶם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ. אָמַר אִלּוּלֵי נְכָסִים שֶׁהָיָה לִי מֵהֵיכָן הָיִיתִי בּוֹנֶה כָּל הַמְדִינָה הַזֹּאת לִכְבוֹדִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, כז): עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא, וַאֲנִי מְבַזְבֵּז כָּל נְכָסִים, אִם יֵלְכוּ נְכָסַי אֵין לִי כָּבוֹד, נָעַל אֶת הָאוֹצָרוֹת. כֵּיוָן שֶׁאָמַר כָּךְ עָנָה אוֹתוֹ בַּת קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, כח): עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא קָל מִן שְׁמַיָא נְפַל, מִי גָרַם לוֹ לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, הַצְּדָקָה. וּמָה אִם הָרָשָׁע כָּךְ יִשְׂרָאֵל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי: שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה וְשָׁמַע שֶׁפְּלוֹטִמְיָא נַעֲשֵׂית, הָלַךְ וְשָׁאַל לַלּוּדָר אָמַר מָתַי פְּלוֹטִמְיָא נַעֲשֵׂית, אָמַר לוֹ רְחוֹקָה הִיא, הָלַךְ וְשָׁאַל לְאוֹתוֹ שֶׁעוֹשֶׂה פְּלוֹטִמְיָא, וְאָמַר קְרוֹבָה הִיא. אָמַר זֶה, לֹא שָׁאַלְתִּי לַלּוּדָר וְאָמַר לִי רְחוֹקָה הִיא. אָמַר לוֹ זוֹ הִיא דַּעְתְּךָ שֶׁהָיִיתָ שׁוֹאֵל לַלּוּדָר, וְכִי רוֹצֶה הוּא שֶׁאֶעֱשֶׂה פְּלוֹטִמְיָא, אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יוֹרֵד וְנֶהֱרַג. כָּךְ שָׁאֲלוּ יִשְׂרָאֵל לְבִלְעָם אֵימָתַי תִּהְיֶה יְשׁוּעָה, אָמַר לָהֶם (במדבר כד, יז): אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹ הִיא דַעְתְּכֶם, אֵין אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹף בִּלְעָם יוֹרֵד לַגֵּיהִנֹּם וְאֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁתָּבוֹא יְשׁוּעָתִי, אֶלָּא הֱיוּ דּוֹמִים לַאֲבִיכֶם שֶׁאָמַר (בראשית מט, יט): לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה', צָפָה לִישׁוּעָה שֶׁהִיא קְרוֹבָה, לְכָךְ נֶאֱמַר, כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא. דָּבָר אַחֵר, כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא, כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעַתְכֶם אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא יְשׁוּעָתִי, יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ, אִלּוּלֵי שֶׁהַדָּבָר כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אִם אֵין לָכֶם זְכוּת, בִּשְׁבִילִי אֲנִי עוֹשֶׂה, כִּבְיָכוֹל כָּל יָמִים שֶׁאַתֶּם שָׁם בַּצָּרָה אֲנִי עִמָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צא, טו): עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, וַאֲנִי גוֹאֵל לְעַצְמִי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נט, טז): וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם וגו', וְכֵן הוּא אוֹמֵר (זכריה ט, ט): גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלָיִם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע, וּמוֹשִׁיעַ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וְנוֹשָׁע, הֱוֵי אֲפִלּוּ אֵין בְּיֶדְכֶם מַעֲשִׂים, עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא. דָּבָר אַחֵר, שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיט, קכא): עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעשְׁקָי, אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל רִבּוֹן הָעוֹלָם הִסְתַּכֵּל שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט וְאָנוּ מִתְיָרְאִין מִן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אֶלָּא אַל תִּמְסְרֵנוּ בִּידֵיהֶם, הֱוֵי: עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק, מָשָׁל לְסוֹחֵר מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, שָׁמַע שֶׁלִּסְטִים בַּדֶּרֶךְ, מֶה עָשָׂה לָקַח פְּרַקְמַטְיָא שֶׁלּוֹ וַעֲשָׂאָהּ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, יָצָא לַדֶּרֶךְ וּתְפָשׂוּהוּ לִסְטִים, אָמְרוּ לוֹ מַה בְּיָדֶךָ, אָמַר לָהֶם כְּלֵי זְכוּכִית, אָמְרוּ לוֹ מִכַּמָּה זוֹ, אָמַר לָהֶם שְׁתַּיִם בְּסֶלַע וְשָׁלשׁ בְּסֶלַע. אָמְרוּ זֶה לָזֶה בִּשְׁבִיל אֵלּוּ אָנוּ הוֹרְגִים אוֹתוֹ, הִנִּיחוּהוּ. נִכְנַס לַמְּדִינָה הִתְחִיל פּוֹתֵחַ הַגְּלוּסְקָאוֹת וְיָשַׁב לִמְכֹּר, נִכְנְסוּ אוֹתָן הַלִּסְטִים וְרָאוּ אוֹתוֹ יוֹשֵׁב וּמוֹכֵר, אָמְרוּ לוֹ בְּכַמָּה זוֹ, אָמַר לָהֶם זוֹ בְּעֶשְׂרִים זְהוּבִים, וְזוֹ בִּשְׁלוֹשִׁים. אָמְרוּ לוֹ אֵין אַתָּה הוּא שֶׁאָמַרְתָּ לָנוּ בַּדֶּרֶךְ שְׁתַּיִם בְּסֶלַע שָׁלשׁ בְּסֶלַע, אָמַר לָהֶם הֵן, אֶלָּא אוֹתָהּ שָׁעָה הָיִיתִי בְּמָקוֹם הַמָּוֶת, עַכְשָׁיו אִם אֵין אַתֶּם נוֹתְנִין לִי דָּמֶיהָ אֵין אַתֶּם נוֹטְלִין אוֹתָהּ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִצְווֹת אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא כְּשֶׁיִּרְאוּ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת הֵם תְּמֵהִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם כֻּלּוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אֶת הַשָֹּׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סד, ג): וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ עַיִן לֹא רָאָתָה, וְכִי מֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ, אֶלָּא אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לִשְׁמֹעַ מַהוּ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת, לְכָךְ נֶאֱמַר: כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי מֵבִיא אֶת הַיְשׁוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ג, ט): לַה' הַיְשׁוּעָה, וּמִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט כּוֹתֵב אֲנִי עָלָיו שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת הַיְשׁוּעָה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּיהוֹשָׁפָט, שֶׁעָשָׂה שׁוֹפְטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יט, ה): וַיַּעֲמֵד [יהושפט] שֹׁפְטִים, וּכְשֶׁבָּאוּ בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב הֵן הָיוּ עוֹמְדִין וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מִלְחַמְתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כ, טו): כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה כִּי לֵאלֹהִים, כְּשֵׁם שֶׁאָמַר משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (שמות יד, יד): ה' יִלָּחֵם לָכֶם, לָמָּה מִפְּנֵי שֶׁעָשׂוּ אֶת הַדִּין גָּרְמוּ הַיְשׁוּעָה שֶׁתָּבוֹא, לְכָךְ נֶאֱמַר: שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה, הֱוֵי: וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (שמות כא, ב): כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

פסיקתא רבתי

שוש אשיש בה' ותגל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה (ישעיה ס"א י): זהו שנאמרה ברוח הקודש על ידי ירמיה אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדיו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם (ירמיה ל"א י"ג) כנגד מי אמרו ירמיה למקרא הזה לא אמרו אלא כנגד ימות המשיח שעתיד הקדוש ברוך הוא להשפיע טובות גדולות על ישראל שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם (תהלים ל"א כ') מלמד שעתידים אבות העולם לעמוד בניסן ואומרים לו אפרים משיח צדקנו אע"פשאנו אבותיך אתה גדול ממנו מפני שסבלת עונות בנינו ועברו עליך מדות קשות שלא עברו על הראשונים ועל האחרונים והיית שחוק ולעג באומות העולם בשביל ישראל וישבת בחושך ואפילה ועיניך לא ראו אור וצפד עורך על עצמך וגופך יבש היה כעץ ועיניך (חסכי) [חשכו] מצום וכחך יבש כחרס כל אילו מפני עונות בנינו רצונך יהנו בנינו מטובה זו שהשפיע הקב"ה לישראל שמא בשביל צער שנצטערת עליהם ביותר (וחשיך) [וחבשוך] בבית האסורים אין דעתך נוחה מהם אומר להם אבות העולם כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם ובשביל בניכם ולכבודכם ולכבוד בניכם שיהנו מטובה זו שהשפיע הקדוש ברוך הוא להם לישראל (אמרו) [אומרים] לו אבות העולם אפרים משיח צדקנו תנוח דעתך שהנחת דעת קונך ודעתינו אמר רבי שמעון בן פזי באותה שעה מגביהו הקב"ה למשיח עד שמי השמים ופורש עליו מזיו כבודו מפני [אומות] העולם בפני הפרסיים הרשעים אומר לו אפרים משיח צדקנו הוי דיין על אילו ועשה בהם מה שנפשך חפיצה שאלמלא רחמים שגברו עליך ביותר כבר איבדוך מן העולם ברגע אחד שנאמר הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה' (ירמיה ל"א כ') למה רחם ארחמנו שני פעמים רחמים אלא רחם בשעה שהיה חבוש בבית האסורים שבכל יום ויום היו אומות העולם מחרקין שיניהם ומרמזים בעיניהם ומנענעים בראשיהם ומפטירים בשפתותיהם שנא' כל רואי ילעיגו לי בשפה יניעו ראש (תהלים כ"ב ח') יבש כחרס כחי ולשוני מודבק מלקוחי ולעפר מות תשפתני (שם שם ט"ז) ושואגים עליו כאריות שנאמר פצו עלי פיהם אריה טורף ושואג כמים נשפכתי התפרדו כל עצמותי היה לבי כדונג נמס בתוך מעי (שם שם י"ג וי"ד) ונוהמים עליו כאריות ומבקשים לבלעו שנאמר פצו עלינו פיהם כל אויבינו פחת ופחד היה לנו השאת והשבר (איכה ג' מ"ו ומ"ז) ארחמנו בשעה שהיה יוצא מבית האסורים שלא מלכות אחד ולא ב' מלכיות ולא שלשה מלכיות באים עליו אלא מאה וארבעים מלכיות מקיפות [אותו] ואומר לו הקדוש ברוך הוא אפרים משיח צדקי אל תירא מהם כי כל אילו ברוח שפתיך ימותו שנאמר וברוח שפתיו ימות רשע (ישעיה י"א ד') מיד (מה) הקב"ה עושה לו למשיח שבע חופות של אבנים טובות ומרגליות וכל חופה וחופה מושכים מתוכה ארבע נהרות של יין ושל דבש ושל חלב ושל אפרסמון טהור ומחבקו הקדוש ברוך הוא בפני הצדיקים (מכניסו) [ומכניסו] לחופה ורואים אותו כל הצדיקים (ומכניסים לחופה ורואים אותו כל הצדיקים וחסידים וקדושים וכל גיבורי תורה שבכל דור) אמר להם הקב"ה לצדיקים צדיקי עולם עדיין לא נטל אפרים משיח צדקי חצי (צערי) [צערו] עדיין יש לי מידה אחת שאני נותן לו שלא ראתה עין מעולם שנאמר עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיה ס"ד ג') באותה השעה קורא הקדוש ברוך הוא להם לרוח צפונית ולרוח דרומית אומר להם בואו כבדו ורבצו לפני אפרים משיח צדקי בכל מיני בשמים של גן עדן שנאמר עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו (שה"ש ד' ט"ז) לכך נאמר אז תשמח בתולה וגו' (ירמיה ל"א י"ב): דבר אחר שוש אשיש שוש בימות המשיח אשיש במפלתה של רומי הרשעה תגל נפשי (באלקים) [באלקי] זו מלחמת גוג ומגוג: דבר אחר שוש אשיש בה' שוש להצילכם מדינה של גיהנם אשיש ביצר הרע [כשהוא] נעקר מתוך ישראל ותגל נפשי (באלקים) [באלקי] כשנמחלים עונותינו: דבר אחר שוש אשיש בה' ותגל נפשי (באלקים) [באלקי] שוש כשנבלע מלאך המות מן קרבם אשיש לימות המשיח ותגל נפשי (באלקים) [באלקי] לעולם הבא שאין לו הפסק: כי הלבישני בגדי ישע ז' לבושים (שלבש) [לבש] הקב"ה מיום שנברא העולם עד שיפרע מאדום הרשעה כשברא העולם לבש הוד והדר שנאמר הוד והדר לבשת (תהלים ק"ד א') כשנגלה לנו על הים לבש גאות שנאמר ה' מלך גאות לבש (שם צ"ג א') וכשנתן את התורה לעמו לבש עוז שנאמר ה' עוז לעמו יתן (שם כ"ט י"א) כשנפרע מן הכשדיים לבש נקמה שנאמר וילבש בגדי נקם (ישעיה נ"ט י"ז) כשעתיד למחול עונותיהם של ישראל ילבש לבוש לבן שנאמר לבושיה כתלג חיור (דניאל ז' ט') ובשעה שהמשיח נגלה לובש לבוש צדקה שנאמר וילבש צדקה כשריון (ישעיה שם שם) וילבש לבוש אדום שנאמר מדוע אדום ללבושיך (שם ס"ג ב') זו נקמת אדום באותה השעה אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם לבוש נאה שלבשת נאה לך מכל לבושים הראשונים שלבשת שנאמר [זה הדור בלבושו] (שם): כחתן יכהן פאר מלמד שמלביש הקב"ה לאפרים משיח צדקנו לבוש שזיוו הולך מסוף העולם ועד סופו וישראל משתמשין לאורו ואומרים אשרי שעה שבה נברא אשרי הבטן שממנו יצא אשרי הדור שעיניו רואות אותו אשרי עין שחיכתה לו שמפתח שפתיו ברכה ושלום ושיחתו נחת רוח והרהור לבו בטח ושלאנן אשרי עין שזכתה בו שמלל לשונו סליחה ומחילה לישראל תפלתו ריח ניחוח תחינתו טהרה וקדושה אשרי אבותיו שזכו לטוב העולם הגנוזים לנצח: וככלה תעדה כליה למה נמשלה כנסת ישראל לכלה לומר לך מה כלה זו אינה מתקבלת אלא בתכשיטיה אף כנסת ישראל (אינה מכלת סוטני' אלא בזכות) [אינם מתכלמין סוטניה אלא בזכותה]: דבר אחר וככלה תעדה כליה מה כלה זו (אינה חסר') [טעונה חסד] בפני כל (רואים) [רואיה] כך כנסת ישראל בשעה שעלתה מבבל במוצאי שביעית חייתה טעונה חסד (מפני) [בפני] כל מלכיות ואם נפשך לומר מה כלה זו כיון שכלו ימי שמחתה חוזרת למלאכתה אף כנסת ישראל (ישלח) [יש לה] שיעבוד אחר גאולתה ת"ל ובאו לציון ברנה וגו' שמחת עולם על ראשם (ישעי' ל"ה י' ונ"א י"א):
Ask RabbiBookmarkShareCopy

שמות רבה

וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא הִנֵּה אָנֹכִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, אַתְרִי טְפֵלָה לִי וְאֵין אֲנִי טָפֵל לְאַתְרִי. וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי מַרְאֶה לְךָ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לִתֵּן לָהֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. אָמַר רַבִּי אַסֵּי הַסְּעוּדָה שֶׁל גַּן עֵדֶן רָאוּ נְבִיאִים וּמַתַּן שְׂכָרָן לֹא רָאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סד, ג): עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ, וְכֵן דָּוִד אָמַר (תהלים לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה (שמות לג, יט): וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ, מִדַּת הַטּוּב וּמִדַּת הַפֻּרְעָנוּת, (שמות לג, יט): וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת כָּל הָאוֹצָרוֹת שֶׁל מַתַּן שָׂכָר שֶׁהֵן מְתֻקָּנִין לַצַּדִּיקִים וְהוּא אוֹמֵר הָאוֹצָר הַזֶּה שֶׁל מִי הוּא, וְהוּא אוֹמֵר שֶׁל עוֹשֵׂי מִצְווֹת, וְהָאוֹצָר הַזֶּה שֶׁל מִי הוּא, שֶׁל מְגַדְּלֵי יְתוֹמִים, וְכָל אוֹצָר וְאוֹצָר, וְאַחַר כָּךְ רָאָה אוֹצָר גָּדוֹל אָמַר הָאוֹצָר הַזֶּה שֶׁל מִי הוּא, אָמַר לוֹ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֲנִי נוֹתֵן לוֹ מִשְֹּׂכָרוֹ, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה לוֹ חִנָּם וְנוֹתֵן לוֹ מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, לְמִי שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לָחֹן, וְכֵן (שמות לג, יט): וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

אוצר מדרשים

כתיב, וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה (ישעיה י׳ ג'), שתי פקידות הללו למה? אחת ליום המיתה ואחת ליום הדין, ליום המיתה - דכתיב וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל וגו' (איוב ל״א י"ד), ואין מועיל לא עושר ולא ממון, לא אח ורע, ולא חכמה ובינה, לא עצה וגבורה, ומי משיב ליום עברה ומי יכול לפדות את עצמו, שנאמר אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ (תהלים מ״ט ח'). אמר הקב״ה לישראל, (ע״ע מרגניתא דבי רב) בני, לא הועיל לכם לא יסורים קשים ולא תוכחות ולא התראה ולא גלות ולא עניות ולא הבטחה ולא אריכת רוח ולא צווי ולא שליח ולא ברכות ולא קללות ולא יראה ולא פחד ולא אימת המות ולא חבוט הקבר ולא דין גיהנם ולא ביהמ״ק שחרב ולא שמי המחולל בין הגוים, והוא כל מי שעמד ברשעו נדון בדינים משונים, וכל הטובות שעשה לא תזכרנה לו, ועליו אמר איוב, כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל (איוב ט״ו כ׳) - פי׳ הוא מת וחלל, ועתיד ליתן דין וחשבון לפני הקב״ה על המעשה שעשה בעוה״ז, מה תעשו ליום פקודה וליום ה׳. החוטא בעיניו - עיניו כהות, החוטא באזניו - שומע חרפתו, בפיו - אין דבריו נשמעים, בעצה - פרנסתו מתמעטת, במחשבה - חייו נדחקים, בלשונו - יסורים באים עליו, בידיו - יורד מכבודו, בלבו - מת בדאגה, ברגליו - שנותיו מתקצרין, ביצרו - יצרו מעיד בו, החוטא ומחטיא את אחרים - קובר אשתו ובניו, החוטא בליצנות - גזר דינו נחתם, המתחבר לרשע טורד עצמו מן העולם, הנושא פנים לרשע הרי זה ממרגיזי אל, [המרמה] (המדמה?) בדרכיו מתחבל בגופו המסית חברו ומטהו מדרך טובה לדרך רעה הרי זה מנאץ, המלעיג על המצות - אין מרחמין עליו מן השמים, המלעיג על תלמידי חכמים - אין רפואה אל מכתו, והמלעיג על עניים - לסוף ימות בעוני, לפיכך מה הנאה יש לאדם לחטוא, כי בעל כרחו ימות ויצא מן העולם הזה לעוה״ב, וידונו אותו שם מלאכים אכזרים אם לא ישוב ויכנע רום לבבו. וראה כמה עשירים שיצאו מן העולם בפחי נפש ונצרכו לבריות, וכמה גבורים יצאו מן העולם חלשים, כמה חכמים היו בהם וחכמתם לתקלה, כמה בנים נולדו להם ולא שמחו בבניהם ותקלה אירע להם, וכמה חתנים לא שמחו בחופתן, וראה דרכך לפניך וחכם ואת מצות אלהיך שמור כי זה כל האדם. וכן הוא אומר, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וכן הוא אומר, ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת המות את הטוב ואת הרע (דברים ל׳), באיזה דרך שיחפוץ האדם לילך הרשות בידו. הגביר עליו יצרו והלך בדרכי לבו - לא יוסיף עוד לעשותו, וישוב על מה שעשה, ומן השמים ישמעו לו ומוחלין לו, כמ״ש ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים וגו׳ (דהי״ב ז׳ י״ד). וגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר שובה ישראל עד ה׳ אלהיך (הושע י״ד), וגדולה תשובה שמארכת ימים של אדם, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו וגו' נפשו יחיה (יחזקאל י״ח). היכי דמי בעל תשובה? א״ר יהודה אמר רב כל שבא עבירה לידו וניצל ממנה. א״ר יהודה אמר רב כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך (ישעיה ס״ד), ופליגי דר׳ אבהו, דא׳׳ר אבהו במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב (ישעיה נ״ז) - רחוק קודם לקרוב. רשב״י אומר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה - אבד הראשונות, שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו (יחזקאל ל״ג), ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה - אין מזכירין לו הראשונות, שנאמר וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ (שם). א״ר אלעזר ב״ר צדוק למה צדיקים גמורים דומים בעוה״ז, לאילן שכלו עומד במקום טהרה ונופו נוטה במקום טומאה, נקצץ נופו - נופל למקום טהרה, כך הקב״ה מביא יסורים על הצדיקים בעוה״ז כדי שיירשו העוה״ב, שנאמר וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד (איוב ח׳), והרשעים דומים לאילן שעומד במקום טומאה כולו, ומשפיע להם הקב״ה טובה כדי להורידם למדרגה התחתונה, שנאמר יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות (משלי י"ד), וכן אמר קהלת יש צדיק אובד בצדקתו (קהלת ז׳). ר׳ יעקב סבר שכר מצות בהאי עלמא ליכא, שהרי מי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא גוזלות, ועלה ועשה צווי אביו, ושלח האם ונטל הבנים, וברדתו נפל ומת, היכן אריכות ימיו של זה וטובתו שנאמר בשניהם למען ייטב לך והארכת ימים? אלא למען ייטב לך - לעולם שכולו טוב, והארכת ימים - לעולם שכולו ארוך, זה העוה״ב. ושמא תאמר, כלום מעשה הוי? ר׳ יעקב מעשה חזא. ורבנן סברי שכר מצות בהאי עלמא נמי איכא, והאי שעלה לבירה ונפל ומת - סולם רעועה הוי דקבועה הזיקא, וכל היכא דקבוע הזיקא לא סמכינן אניסא, דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שמואל והרגני (ש״א ט״ז ב'), ואותו שזכיותיו מרובות על עונותיו מטיבין לו, ואמר אביי דעבדי ליה יום טוב ויום ביש, אבל בצדיק גמור - לעולם מטיבים לו. והא דאמר צדיק ורע לו, ויש צדיק אובד בצדקתו - איירי בצדיק שאינו גמור, שמביאים עליו רעות לצורפו ולהביאו לחיי עוה״ב. ורשע וטוב לו - איירי ברשע שאינו גמור, או שמא מקבץ ממון בשביל בניו או יורשיו שיהיו טובים, ומשגמר יחזור לענין תשובה. וכח התשובה עדיפא, דהרי תנינא עבר אדם על כל עבירות שבתורה, בין שעשה תשובה בין שלא עשה תשובה - יוה"כ מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה ומיפר ברית בבשר, שאם עשה תשובה - יוה"כ מכפר, לא עשה תשובה - אין יוה״כ מכפר. ותניא, על מה תשובה מכפרת? על עשה ולא תעשה. ועל מה התשובה תולה ויוה"כ מכפר? על כריתות ומיתות ב״ד. ותניא ר׳ אלעזר אומר, אי אפשר לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה, ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר נקה, הא כיצד? מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים בתשובה. ור׳ ישמעאל היה דורש ארבעה חלוקי כפרה, ותשובה עם כל חד וחד: אדם עבר על מצות עשה, ועשה תשובה - לא זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר שובו בנים שובבים (ירמיה ג׳). עבר על לא תעשה - תשובה תולה ויוה"כ מכפר, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו׳ (ויקרא ט״ז). עבר על כריתות ומיתות ב״ד ועשה תשובה - תשובה ויוה״כ תולין ויסורין ממרקים, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם (תהלים פ״ט). אבל מי שיש בידו חלול השם, כגון שעשה עונות בפרהסיא שאחרים למדים ממנו, ונמצא חוטא בעצמו ומחטיא אחרים, אין כח בתשובה לתלות ולא ביוה״כ לכפר ולא ביסורים למרק, אלא כלם תולים ומיתה ממרקת, שנאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון (ישעיה כ״ב). והיכי דמי חלול השם? כגון מאן דשקיל בשרא ולא יהיב דמי לאלתר, לפי כשמאחר לפרוע את הטבח - הוא גזלן ולומדין ממנו לגזול. ולא אמרו אלא באתרא דלא תבעי, אבל באתרא דתבעי - לית לן בה. ואמר ר׳ יוחנן כגון אנא דמסגינא ד׳ אמות בלא תורה ובלא תפילין, לפי שאין הכל יודעין דנחלשתי מגירסתי, ולמדים ממני תלמידי חכמים. ור' נחמן בר אבדימי אמר, כל שחביריו מתביישין מחמת שמועתו, פי׳ מחמת שם רע היוצא עליו שאחרים למדים ממעשיו. אביי אמר, כדתניא ואהבת את ה׳ אלהיך (דברים ו׳) - כדי שיהיה שם שמים מתאהב על ידך, שיהא אדם קורא, ומשמש ת״ח, ודבורו בנחת עם הבריות, ומקחו ומתנו בשוק נאה, ונושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרים עליו? אשרי פלוני שלמד תורה, אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו חכמה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה, ראו פלוני שלמד תורה - כמה נאים מעשיו וכמה מתוקנים דרכיו, ועליו הכתוב אומר, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מ״ט). ובזמן שקרא ושמש ת״ח ואין דבורו בנחת עם הבריות - אומרים עליו אוי לפלוני שלמד תורה, ולרבו שלמדו חכמה, ראו כמה מקולקלים דרכיו, ועליו כתיב - באמור להם עם ה׳ אלה ומארצו יצאו (יחזקאל ל״ו).
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ספרי במדבר

ויתעבר ה' בי – כאדם שאומר נתעבר בי פלוני, ונתמלא עלי חימה: למענכם – שאתה גרמתם. וכן הוא אומר (תהלים קו) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורה: ולא שמע אלי – ולא קיבל תפלתי. ר' נתן אומר: הרי הוא אומר (איוב לו) הן אל כביר לא ימאס תם, אין הקב"ה מואס תפלתם של רבים; אבל כאן לא קיבל תפלתי: ויאמר ה' אלי – אמר לו למשה: בדבר הזה רב לך, שאין מניחים את הצדיקים לבוא לידי עבירה חמורה. מכאן היה ר' ישמעאל אומר: משל להדיוט – לפום גמלא שיחנא. ד"א: אם משה, חכם חכמים גדולים, אבי נביאים, לא נשא לו פנים – ק"ו לשאר כל אדם. המענים את הדין והמעותין את הדין – עאכ"ו: רב לך – אמר לו: הרבה שמור לך, הרבה צפון לך, שנאמר (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ואומר (ישעיה סד) ומעולם לא שמעו ולא האזינו, ולא ראתה אלהים זולתך, יעשה למחכה לו. ד"א: רב לך – אמר לו הרבה יגעת, הרבה עמלת, צא משה ונח! שנא' (דניאל יב) לך לקץ הימין ותנוח. אמר לו: אם לאו – אכנס כהדיוט! א"ל: אין המלך נכנס כהדיוט. אמר לו: אם לאו אעשה תלמיד ליהושע! אמר לו: רב לך, הרב נעשה תלמיד לתלמידו? אמר לו: אם לאו אכנס דרך אויר, או דרך חלל! אמר לו: ושמה לא תבוא. אמר לו: אם לאו עצמותי יעברו את הירדן! אמר לו: כי לא תעבור את הירדן הזה, וכי המת יכול לעבור? אלא אמר לו: משה, אף עצמותיך לא יעברו את הירדן: אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה – אמר לו: בדבר הזה אל תבקש ממני, אבל בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה. משל למה הדבר דומה? למלך שגזר על בנו גזרה קשה, והיה הבן ההוא מבקש מאביו. אמר לו בדבר הזה אל תבקש ממני, אבל בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה, (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך. אמר לו: אם לאו הראני! אמר לו: בדבר זה אני עושה: עלה ראש הפסגה – מגיד הכתוב שהראהו המקום למשה את הרחוק כקרוב, את שאין גלוי כגלוי, את כל הקרוי ארץ ישראל, שנאמר (דברים ל״ד:א׳) ויראהו ה' את הארץ ואת נפתלי ואת הנגב ואת הככר:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
Vorheriger VersGanzes KapitelNächster Vers