Midrasch zu Jeschijahu 65:17

ברוך המקום ברוך הוא שמכיר בראש מה שיהיה בסוף ומגיד מראשית אחרית מקדם אשר נעשה ויודע מה שנעשה ומה שעתיד לעשות וצופה לטובה ואינו צופה לרעה עשיר ושמח בחלקו ובחכמתו ובתבונתו ברא עולמו והכינו ואח"כ ברא בו אדם והשליכו לפניו והיה מדקדק עד סוף כל הדורות וצפה שתולדותיו מקציפות. אמר אם אני משמר לו חובות הראשונים אין העולם עומד. עלי להעביר ראשונות וכך עשה. ומנין תדע לך שהוא כך כשהיו ישראל במדבר סרחו במעשיהם עמד להעביר את כל אשר עשו שנאמר ויעבור ה' על פניו ויקרא (שמות ל״ד:ו׳) אל תקרי ויעבור אלא ויעביר מלמד שהעביר כל רעתם מנגד פניו. תדע לך שהוא כך מרדכי בשעה שדברה עמו אסתר שלא כהוגן קצף עליה ואלו הן הדברים שדברה שלא כהוגן שאמרה ואני לא נקראתי לבא אל המלך וגו' השיב לה כי אם החרש תחרישי וגו' וכשחזרה ודברה עמו כהוגן הודה לדבריה ואלו הן הדברים שדברה לו כהוגן לך כנוס את כל היהודים העביר כל דבריה שנאמר ויעבור מרדכי (אסתר ה) ואומר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז׳:י״ח): גלמי ראו עיניך וגו' (תהילים קל״ט:ט״ז) מה תלמוד לומר עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש הגדול שלו וצדיקים יושבים לפניו ואומר להם בני דור פלוני כך עשה תורה וכך עשיתי עמו צדקה ואדם פלוני כך עשה תורה וכך עשיתי עמו צדקה אבל איני זוכר עונותיו ואינן עולין על לבי שנאמר אל תזכרו ראשונות וגו' (ישעיהו מ״ג:י״ח) ואומר ולא תזכרנה הראשונות וגו' (ישעיהו ס״ה:י״ז). ימים יוצרו ולא אחד בהם (תהילים קל״ט:ט״ז) זה יום השבת לישראל כיצד אדם עושה מלאכה כל ששה ונח בשביעי נתרצה עם בניו ועם בני ביתו שוב אדם עושה מלאכה בפני אויביו כל ששה ימים ונח בשביעי שוכח כל צער שהיה לו כך הוא מדתו של אדם יום טובה משכח יום רעה. יום רעה משכח יום טובה. אמר להם הקב"ה לישראל לא כתבתי לכם בתורתי לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א׳:ח׳) אע"פ שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים שבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו ישכים אדם וישנה בשבת וילך לבית הכנסת ולבית המדרש. ויקרא בתורה וישנה בנביאים ואח"כ ילך לביתו ויאכל וישתה לקיים מה שנאמר לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך (קהלת ט׳:ז׳) לפי שאין לו מנוחה להקב"ה אלא עם עושי תורה בלבד לפי שנאמר ואת כל אלה ידי עשתה וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (ישעיהו ס״ו:ב׳). מכאן אמרו שיקרא אדם שיהא תפוס בידו כדי שלא תשיגנו בושה וכלימה בשעה שאומרים לו עמוד וערוך מקרא שקרית וערוך משנה ששנית וכך הוא מפורש בקבלה על ידי דוד מלך ישראל ה' בוקר תשמע קולי וגו' (תהילים ה׳:ד׳):

תָּנָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מִנַּיִן שֶׁלֹא יֹאמַר אָדָם לַה' עוֹלָה, לַה' מִנְחָה, לַה' שְׁלָמִים. אֶלָּא עוֹלָה לַה', מִנְחָה לַה', שְׁלָמִים לַה' : תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא א, ב): קָרְבָּן לַה', וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמַה אִם מִי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַקְדִּישׁ אָמְרָה תּוֹרָה לֹא יָחוּל שֵׁם שָׁמַיִם לְהַקְרִיב, הַמְחָרְפִים וְהַמְגַדְּפִים וְהָעוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּמָּחוּ מִן הָעוֹלָם. רַבָּנָן אָמְרִין בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה בִּנְיָן, בְּשָׁעָה שֶׁהַבִּנְיָן עוֹלֶה בְּיָדוֹ, הוּא מַרְחִיב וְעוֹלֶה, וְאִם לָאו, מַרְחִיב מִלְּמַטָּה וּמֵיצֵר מִלְּמַעְלָה. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא אֵת הַשָּׁמַיִם, שָׁמַיִם שֶׁעָלוּ בַּמַּחְשָׁבָה, וְאֵת הָאָרֶץ, אֶרֶץ שֶׁעָלְתָה בַּמַּחְשָׁבָה. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמַר, אֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן (ישעיה סה, יז): כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים, כְּבָר הֵן בְּרוּאִין מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה סו, כב): כִּי כַּאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה, הָאָרֶץ חֲדָשָׁה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא הַחֲדָשָׁה.

אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי (תהלים עז, ז), רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי אַיְּבוּ וְרַבָּנָן אָמְרֵי, לְפִי שֶׁחָטְאוּ מֵאָלֶ"ף וְעַד תָּי"ו, מִתְנַחֲמִין מֵאָלֶ"ף וְעַד תָּי"ו. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא שֶׁכָּל נְבוּאוֹת קָשׁוֹת שֶׁנִּתְנַבֵּא יִרְמְיָה עַל יִשְׂרָאֵל הִקְדִּים יְשַׁעְיָה וְרִפְּאָן, יִרְמְיָה אָמַר: אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה מט, כא): וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וגו'. יִרְמְיָה אָמַר: בָּכֹה תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה ל, יט): בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה חָנוֹן יָחְנְךָ וגו'. יִרְמְיָה אָמַר: גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה יא, יב): וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ וגו'. יִרְמְיָה אָמַר: דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת, יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה מ, ג): קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶרֶךְ ה'. יִרְמְיָה אָמַר: הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ. יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה ס, יד): וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ. יִרְמְיָה אָמַר: וַיֵּצֵא מִן בַּת צִיּוֹן וגו', יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה נט, כ): וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל. יִרְמְיָה אָמַר: זָכְרָה יְרוּשָׁלַיִם, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה סה, יז): כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב. יִרְמְיָה אָמַר: חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלָיִם, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה מד, כב): מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ. יִרְמְיָה אָמַר: טֻמְאָתָה בְּשׁוּלֶיהָ, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה ד, ד): אִם רָחַץ ה' אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן. יִרְמְיָה אָמַר: יָדוֹ פָּרַשׂ צָר, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה יא, יא): יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ. יִרְמְיָה אָמַר: כָּל עַמָּה נֶאֱנָחִים וגו', יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה מט, י): לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ. יִרְמְיָה אָמַר: לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה לב, טו): עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם. יִרְמְיָה אָמַר: מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה נז, טו): מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וגו'. יִרְמְיָה אָמַר: נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה נב, ב): הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ, יִרְמְיָה אָמַר: סִלָּה כָל אַבִּירַי, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה סב, י): סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְלוּ מֵאֶבֶן. יִרְמְיָה אָמַר: עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה נב, ח): כִּי עַיִּן בְּעַיִן יִרְאוּ וגו'. יִרְמְיָה אָמַר: פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה נא, יב): אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם. יִרְמְיָה אָמַר: צַדִּיק הוּא ה', יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה ס, כא): וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים. יִרְמְיָה אָמַר: קָרָאתִי לַמְּאַהֲבַי, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה ס, יח): וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ. יִרְמְיָה אָמַר: רְאֵה ה' כִּי צַר לִי, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה סו, יד): וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם. יִרְמְיָה אָמַר: שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה סו, א): נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי. יִרְמְיָה אָמַר: תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה נו, ז): וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי. דָּבָר אַחֵר, אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, רַבִּי אַיְּבוּ אוֹמֵר אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְכֶּרֶת אֲנִי שֶׁבֶר שֶׁהָשְׁבַּרְתִּי לְפָנֶיךָ בְּלֵילָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית יד, כ): וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נִזְכֶּרֶת אֲנִי שִׁירִין שֶׁשַּׁרְתִּי לְפָנֶיךָ בַּלֵּילוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה לח, כ): וּנְגִינוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ. בַּלָּיְלָה, זֶה לֵילוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, דִּכְתִיב (שמות יב, כט): וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וְלֵילוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן שֶׁהִכָּה אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן וַעֲמָלֵק, דִּכְתִיב (שופטים ז, ט): וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וְלֵילוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב שֶׁכָּתוּב בּוֹ (מלכים ב יט, לה): וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה'. עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה, מִשְׁתָּעֵי אֲנָא עִם לִבִּי, וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי, וּמְפַשְׁפֵּשׁ בְּעוֹבָדַי, וְאוֹמֵר (תהלים עז, ח): הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח ה' וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד, חַס וְשָׁלוֹם לָא שְׁבַק וְלָא שָׁבֵיק, דִּכְתִיב (איכה ג, לא): כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה'. וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד, וְלֹא לֵירָצוֹת, לְשֶׁעָבַר הָיָה מְרַצֶּה לַאֲחֵרִים, משֶׁה כּוֹעֵס, וְאַתְּ אוֹמֵר (שמות לג, יא): וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה, קְרִי בֵיהּ וְשׁוּב. אֵלִיָּהוּ כּוֹעֵס, וְאַתְּ אוֹמֵר (מלכים א יט, טו): לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק. וְעַכְשָׁיו לֹא לְרַצּוֹת וְלֹא לֵירָצוֹת. הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ, מַהוּ הֶאָפֵס, אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן לָשׁוֹן יְוָנִי הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (עמוס ו, י): וְאָמַר אָפֶס. רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר נִגְמַר אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (שמות לג, יט): וְחַנֹּתִי אֵת אֲשֶׁר אָחֹן. רַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר הָא חֲסִילָה וְהָא מְסַכְּמָא, עַל יְדֵי יִרְמְיָה שֶׁאָמַר (ירמיה טז, ה): כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי. הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל. הֲשָׁכַח חֲנוֹתוֹ אֵל (במדבר ט, כ): עַל פִּי ה' יַחֲנוּ. הֲשָׁכַח (שמות לד, ו): כִּי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה, אַף עַל גַּב דְּהוּא כָּעֵיס רַחֲמָיו קְרוֹבִין. וְצִיּוֹן אָמְרָה: עֲזָבַנִי ה' וַאֲדֹנָי שְׁכֵחָנִי, דִּכְתִיב (ישעיה מט, יד): וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וגו'. (תהלים עז, יא): וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא וגו'. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרָאי עַל יְדֵי שֶׁלֹא חִלִּינוּ פָנֶיךָ בִּתְשׁוּבָה נִשְׁתַּנֵּית הַיָּמִין. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי נִתְחַלְּלָה אוֹתָהּ שְׁבוּעָה שֶׁכָּרַת עִמָּנוּ בְּחוֹרֵב וְנִשְׁתַּנֵּית הַיָּמִין. אָמַר רַבִּי סִימוֹן הֲשָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ גַּלְגַּל חַמָּה חוֹלֶה וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְשַׁמֵּשׁ, לְשַׁמָּשָׁיו אֵין חֳלָיִין וּלְפָנָיו יֵשׁ חֳלָיִין. אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְגִבּוֹר שֶׁהָיָה שָׁם בַּמְּדִינָה וְהָיוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה בּוֹטְחִים בּוֹ וְאוֹמְרִים לֹא יָבוֹאוּ גְּיָסוֹת לְכָאן, בָּאוּ הַגְּיָסוֹת לְעִירוֹ, כֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹצֵא וּמַרְאֶה לָהֶם פָּנִים מִיָּד הֵן בּוֹרְחִין. פַּעַם אַחַת בָּאוּ הַגְּיָסוֹת, אָמַר לָהֶם יְמִינִי חָשְׁשָׁה לִי, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא (ישעיה נט, א): הֵן לֹא קָצְרָה יַד ה' מֵהוֹשִׁיעַ וגו'. שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אִם חֳלָיִין הֵן אִית סֵבֶר, דְּכָל דְּחָשַׁשׁ סוֹפֵיהּ מַבְרִיא, וְאִם שִׁנּוּי יָמִין לֵית סֵבֶר, וְהִיא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁע בֶּן לֵוִי [דאמר כי אם מאס מאסתנו, אם מאיסה היא לית סבר, ואם קציפה היא אית סבר, דכל מאן דכעיס סופיה מתרצה]. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל תִּפְלוּת, סוֹפְכֶם לִהְיוֹת בּוֹכִים בְּכִיָּה שֶׁל מַמָּשׁ. וְהֵיכָן בָּכוּ יִשְׂרָאֵל בְּכִיָּה שֶׁל תִּפְלוּת (במדבר יא, י): וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו. (במדבר יד, א): וַתִּשָֹּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם. וְהֵיכָן בָּכוּ יִשְׂרָאֵל בְּכִיָּה שֶׁל מַמָּשׁ, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר אֶחָד בְּרָמָה וְאֶחָד בְּבָבֶל. בְּרָמָה דִּכְתִיב (ירמיה לא, יד): קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים וגו'. בְּבָבֶל דִּכְתִיב (תהלים קלז, א): עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל וגו'. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר אֶחָד בִּיהוּד מְדִינְתָּא, וְאֶחָד בְּבָבֶל. בִּיהוּד מְדִינְתָּא, בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה. בְּבָבֶל, עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל. אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בִּשְׂכַר אוֹתָהּ הַבְּכִיָּה אֲנִי מַכְנִיס גָּלֻיּוֹתֵיכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לא, טו): כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וגו' וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה'. בָּכֹה תִבְכֶּה. בָּכֹה עַל עֵגֶל אֶחָד, תִבְכֶּה עַל שְׁנֵי עֲגָלִים. דָּבָר אַחֵר, עַל יְהוּדָה וְעַל צִיּוֹן וִירוּשָׁלָיִם. דָּבָר אַחֵר, בָּכֹה עַל גָּלוּת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, תִבְכֶּה עַל גָּלוּת שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין. דָּבָר אַחֵר, בּוֹכָה וּמְבַכָּה אֲחֵרִים עִמָּהּ. בּוֹכָה וּמְבַכָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהּ, דִּכְתִיב (ישעיה כב, יב): וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד. בּוֹכָה וּמְבַכָּה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עִמָּהּ, דִּכְתִיב (ישעיה לג, ז): הֵן אֶרְאֶלָם צָעֲקוּ חֻצָה, אָמַר רַבִּי זְעֵירָא חִיצָה כְּתִיב, חִיצָה הִיא גַּבֵּיהּ דְּנַכְסִינֵיהּ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית טו, ה): וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה. בָּכֹה, בּוֹכָה וּמְבַכָּה שָׁמַיִם וָאָרֶץ עִמָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יואל ב, י): שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ. בָּכֹה, בּוֹכָה וּמְבַכָּה הָרִים וּגְבָעוֹת עִמָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה ד, כד): רָאִיתִי אֶת הֶהָרִים וגו'. בָּכֹה בּוֹכָה וּמְבַכָּה שִׁבְעִים אֻמּוֹת עִמָּהּ. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אוֹתָם שִׁבְעִים פָּרִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין בֶּחָג, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת הֵם, כְּדֵי שֶׁלֹא יֵצָדֶה הָעוֹלָם מֵהֶם. בָּכֹה, בּוֹכָה וּמְבַכָּה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עִמָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר יד, א): וַתִּשָֹּׂא כָּל הָעֵדָה וגו'. רַבִּי חוּנְיָא מַתְנֵי לֵיהּ בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה וַתִּשָֹּׂא כְּתִיב, חוֹבֵי בִּישָׁא אוֹזְפִיתוּן לְדָרַיָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים כד, י): כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ.

נ׳) ששה דברים עתיד הקב״ה לחדש לעתיד לבא, ואלו הן: שמים, וארץ, ולב, ורוח, ושמה של ירושלם, ושמו של משיח. שמים וארץ - שנאמר כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה (ישעיהו ס״ה:י״ז), לב ורוח - שנאמר ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה (יחזקאל ל״ו:כ״ו), שמה של ירושלם - שנאמר וקרא לך שם חדש (ישעיהו ס״ב:ב׳), שמו של משיח - שנאמר יהי שמו לעולם ולפני שמש ינון שמו (עי׳ פסחים נ״ד.).

ה' ימלוך לעולם ועד, אמרו חז״ל אמר להם משה לישראל ראיתם הנסים והגבורות שעשה לכם הקב״ה, יותר ויותר הוא עתיד לעשות לכם לעתיד לבוא בעולם הזה ובעולם הבא. בעולם הזה מלחמות וצרות ויצר רע ושטן ומלאך המות שיש להם רשות לשלוט בעולם, אבל לעולם הבא אין בו לא צרות ולא אנחות ולא שעבוד ולא יצר הרע ולא שטן ולא מלאך המות שנאמר ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים (ישעיה כ') וכתיב ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו (שם כ״ה). וכשיגיעו ימות המשיח יעלה גוג ומגוג על ארץ ישראל לפי שישמע שישראל הם בלא מלך ויושבין לבטח. מיד יקח עמו שבעים ואחד אומה ויעלה לירושלם, ויאמר פרעה שוטה היה שגזר להרוג את הזכרים והניח את הנקבות, ובלק טפש היה שרצה לקללם ולא היה יודע שאלהיהם היה מברכם, המן היה משוגע שרצה להרגם ולא היה יודע שאלהיהם יכול להצילם, אבל אני לא אעשה להם כן, אלא אעלה ואלחם עם אלהיהם תחלה ואח"כ אהרוג אותם שנאמר יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, ויאמר לו הקב״ה רשע! עמי אתה מבקש לעשות מלחמה? בחייך אני אעשה עמך [כלה], מיד יוריד עליו אבני אלגביש שהם גנוזות ברקיע ויגוף אותם מגיפה גדולה, שנאמר וזאת המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלם המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריהן ולשונו תמק בפיהם (זכריה י״ד י״ב). ואחריו יקום מלך אחר רשע ועז פנים ויעשה מלחמה עם ישראל שלשה חדשים, ושמו ארמילוס, ואלו הן אותותיו: יהיה קרח ועינו אחת קטנה ואחת גדולה וזרועו של ימין טפח ושל שמאל שתי אמות וחצי ויהיה לו צרעת במצחו ואזנו הימנית סתומה והשמאלית פתוחה, וכשיבא האדם לדבר אליו טובות מטה לו אזנו הסתומה ואם ירצה אדם לדבר אליו רעה יטה לו אזנו הפתוחה, ויעלה לירושלם ויהרוג משיח בן יוסף, שנאמר והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד (זכריה י״ב י'), ואח״כ יבא משיח בן דוד בענן שנאמר וארו עם ענני שמיא כבר אנש (דניאל ז') וכתיב בתריה ולה יהב שלטן ויקר ומלכו, וימית ארמילוס הרשע, שנאמר וברוח שפתיו ימית רשע (ישעיה י״א), ואח״כ יקבץ הקב״ה נדחי ישראל המפוזרים לכאן ולכאן, שנאמר אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים ורבו כמו רבו (זכריה י' ח'), ויהיו תלוים בירושלם שבעים ושתים מרגליות שהן מבהיקות מסוף העולם ועד סופו, ואו״ה ילכו לאותה אורה, שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך (ישעיה ס'). וההיכל יוריד הקב״ה מן השמים כמו שהראהו הקב״ה למשה שנאמר תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה'. וישבו שם ישראל אלפים שנה ואוכלין את לויתן, ולקץ אלפים שנה ישב הקב״ה על כסא דין בעמק יהושפט, ומיד השמים והארץ נחלפים וחמה ולבנה בושים שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישעיה כ״ד). ומנין שביום השלישי (באלף השלישי) יהיה הדין? שנאמר ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע י'), זה הדין. והקב"ה מביא כל אומה ולשון ויאמר להם למי עבדתם בעולם שהלך ולמי השתחויתם? והם אומרים לאלילי כסף ולאלילי זהב, ויאמר להם הקב״ה עברו אתם באש הזה ואלהיכם אם יכולין להציל אתכם יצילו. מיד הם עוברים ונשרפים שם שנאמר ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים (תהלים ט'). ואח״כ ישראל באים ואומר להם הקב״ה למי עבדתם? מיד עונים כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך (ישעיה ס״ג). מיד הקב״ה יצילם מדינה של גיהנם ויושבין בגן עדן ומתעדנין מפירותיה שנאמר וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום (תהלים ל״ז). ואח״כ מחדש להם הקב״ה שמים וארץ שנאמר כי הנני בורא שמים. חדשים וארץ חדשה (ישעיה ס״ה). והארץ שעתיד הקב״ה לחדשה תוציא אילנות טובות וכל מיני מגדים, והכל חיין לעולם ולעולמי עולמים. מי שעשה נסים ונפלאות בימים ההם הוא יעשה נסים ונפלאות עמנו בימים האלה ובזמן הזה ויקבץ אותנו מארבע כנפות הארץ ויוליכנו לירושלם, תבנה ותכונן במהרה בימינו, אמן.

הרי הוא אומר (תהלים כד) נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה. ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלקי ישעו. נקי כפים זה היה מרע"ה אב החכמים ואב הנביאים שהיו ידיו של משה נקיות מן הגזל שנאמר ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' וגו' לא חמור אחד מהם נשאתי וגו' (במדבר טו) ובר לבב זה משה שהיה לבו של משה ברור ביראת אלקים אשר לא נשא לשוא נפשי אמר הקב"ה למשה נפש רוח ונשמה שנתתי בך לא טענה דבר שוא שלא כתבתי בתורתי ולא נשבע למרמה שלא רמה בשבועתו שנשבע ליתרו שנאמר (שמות ב) ויואל משה לשבת את האיש אין ויואל אלא לשון שבועה שנאמר (שמואל א יד) ויואל שאול את העם וגו' נאמר כאן אלה ונאמר להלן אלה מה אלה האמור להלן הוא לשון שבועה אף אלה האמור כאן לשון שבועה הוא ומה שכרו של משה שקיבל ברכה מפי אלקיו שנאמר ישא ברכה מאת ה' וגו'. אבי שבשמים יהא שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. ותהיה לך קורת רוח מישראל עברתי בכל מקומות מושבותם של ישראל וראיתי כל הדברים המכוערים ודברים שאינם ראויין שעשו ישראל אעפ"כ לא שמרת אתה להם שום קנאה ונקמה ולא התגאית אתה עליהם ודברי תורתך לא מנעת מפיהם אלא זכרת להם הטובות שעשו לפניך ולא הרעות שעשו לפניך ואמרת להם ע"י ישעיהו (ישעיה סה) ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב כ"א שישו וגילו עדי עד וגו'. וכשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל עליהם עול מלכות שמים בנדבה אף הוא ירד משמי השמים העליונים ממקום כבוד גדלו ותפארתו וקדושתו ושיכן שמו הגדול עמהם בנדבה שנאמר (ישעיה לב) ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום. אשרי אדם שמעשיו מרובים מחכמתו למה"ד לרגל שמונחת במנעל ומוצלת מכל צער ויגון שנאמר (ש"ה ז) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך וגו'. מה ירך בסתר אף כל דבר טוב שיעשה אדם יעשה בסתר. צדקה בסתר. ענוה עם אשתו בסתר. ואם עושה כן יהא חביב לפני המקום וכך אמר להם הקב"ה לישראל כמה וכמה פעמים כמו כן עתיד אני לקרוא עליכם אלף אלפים לטובה מפני שסלסלתם את התורה וחבקתם אותה על זרועכם ועל ידכם שנאמר סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה וגו' (משלי ד) ואומר בני תורתי אל תשכח וגו' כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך וגו' (משלי ג) וכן הוא אומר בענין המשכן שנאמר (שמות לח) אלה פקודי המשכן משכן העדות וגו' ומאהבה שהקב"ה אוהב אותם את ישראל ומשמחה שהוא שמח עמהם הוא בעצמו משבח אותם שנאמר (שה"ש ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו במלך שלמה במלך מלכי המלכים הקב"ה שהשלום שלו: ד"א במלך שלמה בממ"ה הקב"ה שמתכוין ועושה שלום בארבע מאות ותשעים וששה אלפים רבבות של מלאכי השרת שעומדין לפניו ומקדישין שמו הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה עד שקיעת החמה אומרים ק' ק' ק'. ומשקיעת החמה עד יציאת החמה אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו שנאמר (איוב כה) עושה שלום במרומיו. ד"א במלך שלמה בממ"ה הקב"ה שהוא מתכוין ועושה שלום בכל באי העולם בכל מעשה ידיו שברא בעולמו. ד"א במלך שלמה במלך שלמה ודוד שהן היו יושבין על הכסא והיו עבדיהן ובני ביתן ובני מדינתן מביאין לפניהם אכילה ושתיה ומזונות וכל סיפוקי מאכלים אבל הקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים אינו כך אלא הוא יושב על כסא הכבוד שלו שליש היום הוא קורא ושונה ושליש היום דן את הדין ושליש היום הוא עושה צדקה וזן ומפרנס ומכלכל לכל באי עולם ולכל מעשה ידיו שברא בעולמו שנאמר (תהלים קלו) נותן לחם לכל בשר וגו'. ד"א במלך שלמה זה ממ"ה הקב"ה שהוא אינו דומה ונמשל למלך בשר ודם שהוא יושב על כסאו וזקני מדינתו יושבין לפניו והמלך לומד מהן דבר חכמה בינה דעה והשכל אבל הקב"ה ממ"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים אינו כן אלא יושב על כסא הכבוד שלו שליש היום הוא קורא ושונה ושליש היום הוא דן את הדין ושליש היום הוא זן ומפרנס את הצדיקים ות"ח בחכמה ובבינה בדעה והשכל שנאמר (ישעיה מ) נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה ואומר (דניאל ב) ענה דניאל ואמר להוי שמיה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא די חכמא וגבורתא די ליה היא והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה וגו'. והוא מהשנא עדניא זו עדניא של סדום וזמניא זו זמניא של ירושלים מהעדה מלכין ומהקים מלכים זה נבוכדנצר יהב חכמתא לחכימין זה משה רבינו אבי החכמים אבי הנביאים ומנדעא לידעי בינה זה יהושע בן נון. ד"א יהב חכמתא לחכימין זה יוסף הצדיק שנאמר (בראשית מא) ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך ומנדעא לידעי בינה זה דניאל וחביריו שנאמר אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי (דניאל ב) הוא גלי עמיקתא זה עומק המרכבה ומסתרתא זה מעשה בראשית. ידע מה בחשוכא זה פורענותן של רשעים בגיהנם ונהורא עמיה שרא זה מתן שכרן של צדיקים בג"ע וכן הוא אומר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה לכך נאמר במלך שלמה. מהו בעטרה שעטרה לו אמו כשהיו ישראל במצרים ויצאו ממצרים והיו במדבר ולא שינו שמם ולשונם והיו מה"ש מרננים אחריהם ואומרים בודאי יש בהם כאלו כמעשה אברהם יצחק ויעקב לפי שלא שינו שמם ולשונם לכך נאמר בעטרה שעטרה לו אמו: ד"א מהו בעטרה וגו' כשיצאו ממצרים למדבר על חררה אחת יצאו ולא הרהרו אחר דרכיו של הקב"ה ולא אמרו שום דבר אלא היו תמימי דרך בדבר ואם רוצה אתה ללמוד וחפץ אתה בדברי תורה צא ולמד מירמיה מה שאמר בהן ביוצאי מצרים (ירמיה ב) הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר וגו'. לפיכך עשה הקב"ה את ישראל קדש בעולם מה הקדש הזה כל האוכל ממנו מתחייב מיתה לשמים כך הם ישראל שנאמר (ירמיה ב) קדש ישראל לה' וגו'. ומהו ביום חתנתו וביום שמחת לבו כשעמדו ישראל על הר סיני לקבל את התורה היה הקב"ה צופה ובא ואמר בלבבו שמא לא יקבלו ישראל את תורתי עליהן כדרך שלא קבלו עליהן העכו"ם ויתחתם גזר דין עליהן ויאבדו מן העולם הזה והעולם הבא ח"ו. אבל אח"כ כיון שקבלו עליהן עול מלכות שמים בשמחה אף הקדוש ב"ה ממקום כבודו ותפארתו משמי השמים העליונים ירד עליהן ואמר להן (ישעיה מט) התשכח אשה עולה וגו' ואומר (תהלים קלז) אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי וגו'. וכיון שקבלו ישראל עול מלכות שמים בשמחה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע מיד אמר הקב"ה למשה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן שנאמר (שמות כה) דבר אל בנ"י וגו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו'. באותה שעה אמר הקב"ה בלבבו שמא לא יביאו בנ"י נדבתם לפני ושמא יהיו אומרים כלפי מעלה וכי לכסף וזהב הוא צריך והלא כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שלו הוא שנאמר (חגי ב) לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות. ומפני מה אומר לבני אדם הביאו לי נדבה ועשו לי מקדש אבל מה שביקש הקב"ה מישראל נתנו לו ישראל והוא עושה לישראל מה שאמר להן. וכשעשו ישראל רצון הקב"ה במדבר והקב"ה מצא בהן קורת רוח כמה שנאמר בהן (שמות לה) ויבואו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אותו וגו'. וכל אשר נמצא אתו עצי שטים וגו' הביאו בני ישראל נדבה לה'. על אותה שעה הוא אומר (שה"ש ה) אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה. וכן כשערכתי תורת כהנים וצויתי את אבותיכם על הדינין של אותן הדברים מה שעשיתי בכם זבין וזבות נדות ויולדות ולא הרהרו עלי ולא אמרו שום דבר כלל אלא היו תמימי דרך בדבר ועל אותה שעה הוא נאמר (זכריה ח) והיה כאשר הייתם קללה בגוים בית יהודה ובית ישראל כן אושיע אתכם והייתם ברכה וגו': שמעוני אחי ואמי מי שיש לו עינים לראות ולב חכם להשכיל וכליות להתיעץ יבין וישכיל ויראה בעיני שכלו שאין בין אדם לבהמה כלום. ואפילו כשיש גדולה על האדם שמושיבין אותו מלך בקרון אעפ"כ יסתכל בלבו ובגופו ובעצמותיו וידע שהרוח והנשמה שברא הקב"ה לישראל בשביל אהבה שהקב"ה אוהב אותם ובשמחה שהוא שמח בהן ויעמידם מן העפר על רגליהם ויושיבם בין ברכיו ומגפפן ומחבקן ומנשקן ומביאן לחיי עוה"ב שנאמר (ישעיה סו) כי כאשר השמים החדשים וגו' וכן כשהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם חזרו ועשו תשובה בסתר שנאמר (שמות לג) וראה כל העם את עמוד הענן עומד פתח האהל וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו וגו' מלמד שעשו תשובה בסתר לפיכך נתגלגלו רחמיו של הקב"ה עליהם ונתן להם יוה"כ למחילה להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. וכן בימי יהושע בן נון קבלו עליהם ישראל עול מלכות שמים באהבה שנאמר (יהושע כד) ויען העם ויאמר חלילה לנו מעזוב את ה' לעבוד אלקים אחרים כי ה' אלקינו הוא המעלה אותנו ואת אבותינו מארץ מצרים וגו' שכרן של ישראל שקבלו עליהן באותה השעה עול מלכות שמים באהבה לפיכך האריך הקב"ה את פניו להן שלש מאות שנה בימי שפוט השופטים ועשאן כתינוקות של בית רבן וכבנים על שלחן אביהם וקבע להם ברכה שהיא מדה טובה לעולם שנאמר (יהושע כב) ויברכם יהושע וישלחם וילכו אל אהליהם. ומנין תדע לך שכן הוא צא ולמד מגדעון בן יואש ומאבצן ומעבדון בן הלל הפרעתוני שהיו באותה שעה. בגדעון מה הוא אומר (שופטים ח) ולגדעון היו שבעים בנים יוצאי ירכו. באבצן מהו אומר (שופטים יב) ויהי לו שלשים בנים ושלשים בנות וגו'. בעבדון מהו אומר (שופטים יב) ויהי לו ארבעים בנים ושלשים בני בנים רוכבים על שבעים עירים. וכן בימי שמואל קבלו עליהם ישראל עול מלכות שמים באהבה ויראה שנאמר (שמואל א ז) ויאמרו בני ישראל אל שמואל אל תחרש ממנו מזעוק אל ה' וגו'. וכן אחר ששאלו בני ישראל מן שמואל שימנה להם מלך וכשהיה ממנה להם מלך קבלו ישראל עליהם עול מלכות שמים ביראה שנאמר (שמואל א יב) ויירא כל העם מאד את ה' ואף הוא השיב אותם כענין שנאמר גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם וגו' אך יראו את ה' ועבדתם אותו באמת בכל לבבכם וגו'. שכרן של ישראל שקבלו עליהן עול מלכות שמים ביראה אף הקב"ה ירד משמי השמים העליונים ממקום גדלו ותפארתו וקדושתו ושכן עמהם במלחמה שנאמר (שמואל א ז) ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל לה' וגו'. וקבע להן ברכה שהוא מדה טובה בעולם שנאמר כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול וגו'. וכן בימי אליהו הנביא היו ישראל יראי שמים לאמיתן כשהוא היה עומד ובונה מזבח ועשה מקום כבית סאתים זרע סביב שנאמר (מלכים א יח) ויקח אליהו שתים עשרה אבנים וגו'. ויבנה את האבנים מזבח בשם ה' ויעש תעלה כבית סאתים זרע סביב למזבח וגו'. ואמר לתלמידים שלו מלאו ארבעים כדים מים ויצקו על העולה ועל העצים ויאמר שנו וישנו ויאמר שלשו וישלשו וילכו המים סביב למזבח וגם את התעלה מלא מים (מלכים א יח) וכי תעלה על דעתך שמשנים עשר כדים של מים נתמלא כל המקום מים אינו כן אלא כשאמר להם לתלמידים שלו מי שיש לו מים יבוא ויצוק על ידי א"ל אלישע תלמידו יש לי מים בכדי א"ל אליהו בא וצק על ידי מיד היה בא אלישע ויצוק על ידיו ויצאו מהן עשר מעינות עד שנתמלא כל המקום מים שנאמר (מלכים ב ג) ויאמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו באותה שעה עמד אליהו להתפלל שנאמר (מלכים א יח) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלקים וגו' ותפול אש ה' ותאכל את העולה ואת העצים ואתה האבנים ואת העפר ואת המים אשר בתעלה לחכה. באותה שעה עזבו ישראל את הע"ז שהיתה בידם והיו יראי שמים לאמיתן שנאמר וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלקים וגו': בכל דור ודור צופה הקב"ה בשתי ידיו ונותנן כנגד לבו וחוזר ונותנן כנגד זרועותיו ובוכה עליהן בין בסתר בין בגלוי ומפני מה הוא בוכה בסתר מפני שגנאי הוא לארי שיבכה לפני שועל וגנאי הוא למלך שיבכה לפני עבדיו וגנאי הוא לרב שיבכה לפני תלמידיו וגנאי הוא לבעל הבית שיבכה לפני הפועל ששכרו. שנאמר מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי (ירמיה ח) וכי נגד ירמיה הכתוב מדבר הא אין הכתוב מדבר אלא כנגד הקב"ה שחלק את עולמו לשתי מדות אחת של צדיקים ואחת של רשעים אחד של מדת הצדיקים כיצד צא ולמד מבן עשרים שנה ואילך כיון שבא אדם למשנה ולמד מהן יראת שמים ומעשים טובים מלוין אותו עד שהוא נכנס לבית עולמו והקב"ה שמח ובא כנגדו ואומר מה אם יהיה לו בן או בן בן ממלא מקומו של אביו שנאמר (תהלים יז) ממתים ידך ה' ממתים מחלד וגו'. מדה של רשעים כיצד צא ולמד מבן שלש עשרה שנה ואילך כיון שבא אדם למקרא ולמשנה ופורש בדרכים מכוערים ודברים שאינן ראויין הקב"ה מתאנח ובא כנגדו ואומר מה אם יהיה לו בן או בן בן ויזכור שמו של אביו שנא' (מלאכי ג) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וגו'. כיוצא בדבר אתה אומר כתיב (מלכים ב יד) כי ראה ה' את עני ישראל מורה מאד וגו'. ואין עוזר לישראל וגו' ויושיעם ביד ירבעם בן יואש וכי מה נשתנה ירבעם בן יואש מכל מלכי ישראל שהיו לפניו והלא ירבעם עובד ע"ז היה אלא מפני שלא קבל לשון הרע עליו על עמוס הנביא שנאמר (עמוס ז) וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל וגו'. מיד גער בו ירבעם והוציא לאמציה בנזיפה ואמר לו ח"ו לא ניבא הנביא אותה נבואה ואם נתנבא כך לא מעצמו הוא מתנבא כך אלא מן השמים הוא מתנבא באותה שעה אמר הקב"ה דור וראש הדור עע"ז היו הארץ אשר אמרתי לאברהם ליצחק וליעקב לזרעך אתננה הריני נותנה בידו של זה מפני מה מפני שלא קיבל לשון הרע על עמוס ועליו הוא אומר (מלכים שם) הוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה' וגו'. בא זכריה בן ירבעם בן יואש בן יהוא אחריו ואם היה עושה תשובה ומעשים טובים היה צדיק בן רשע והיה טוב לו וכיון שלא עשה תשובה והיה רשע בן רשע לכן היה רע לו וכן במדה הזאת לכל משפחות האדמה בין לישראל בין לעכו"ם. וכן בימי חזקיהו מלך יהודה והיו ישראל עוסקין במקרא במשנה במדרש בהלכות ואגדות. שכרן של ישראל שקבלו עול מלכות שמים בימי חזקיהו אותה הדבר שעתידה להיות בסוף כמו שנאמר (זכריה יד) וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריהן ולשונו תמק בפיהם כך נעשה לחזקיהו מלך יהודה ולדורו כיצד שנאמר (ישעיה לז) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וגו' וקבע להם נחמה שהיא מדה טובה בעולם שנאמר (ישעיה מ) נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם וגו'. משלו משל למה"ד למלך בשר ודם שכעס על אשתו והיה לו ממנה בן כמו שנים עשר חודש ובכל יום מכניסין אותו לפניו והיה מגפפו ומחבקו ומנשקו ואוחזו בשתי ידיו ומושיבו בין ברכיו ואומר לו אלמלא רחמי שרבים עליך כבר הוצאתי את אמך מתוך ביתי כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל שנאמר (הושע ו) מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וגו' ואומר (הושע יא) לא אעשה חרון אפי לא אשיב לשחת אפרים וגו.

ד"א אלה פקודי המשכן. ללמדך שחביבים מעשה המשכן כמעשה שמים וארץ, כי שמים וארץ לא נבראו אלא בשביל אברהם אבינו, שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא אברהם, כי (המלות) [האותיות] הפוכות. מה תקנתו של עולם, שנים עשר חדשים, ושנים עשר מזלות, וכנגדן שנים עשר שבטים, ועשינו לך משכן כנגד מעשה בראשית, ביום הראשון בראת שמים, שנאמר וימתחם כאהל לשבת, (ישעיה מ' כ"ב) וביום הראשון בראת ארץ, אף אנו עשינו לך ארון שיש בו שני לוחות האבן שהם כנגד בריאת השמים והארץ. ביום השני בראת את הרקיע חולק בין מים למים, וכנגדה עשיתי לך פרכת, שהיא מבדלת בין קודש לחול, שנאמר והבדילה הפרכת לכם (שמות כ"ו ל"ג). ביום השלישי בראת את הים הגדול, שנאמר יקוו המים מתחת השמים וגו' (בראשית א' ט'), וכנגדו עשינו לך כיור, וים שעשה המלך שלמה. וגם ביום השלישי בראת מזונות, שנאמר תדשא הארץ (שם שם י"א), ואף אנו עשינו לשמך שלחן ועליו לחם הפנים. ביום הרביעי בראת מאורות ומזלות, שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות וגו' (שם שם ט"ז), וכנגדן עשינו לך מנורה, שנאמר ושבעה נירותיה עליה (זכריה ד' ב'), כנגד שבעה מזלות שהעולם מתנהג בהם, והם חמה, נוגה, כוכב, לבנה, שבתאי, צדק מאדים. ביום החמישי בראת העופות, שנאמר ישרצו המים שרץ נפש חיה (בראשית א' כ'), וכנגדם עשינו לך כרובים שיש להם כנפים כעופות, שנאמר והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה (שמות כ"ה כ'). ביום הששי בראת אדם, והתקנתו והכנסתו לגן עדן, וכנגדו עשינו והתקנו לפניך את אהרן כהן גדול, ונכנס לאוהל מועד, וגדולת אהרן יותר גדולה מגדולת אדם הראשון, שאדם [הראשון] כיון שעבר עבירה, שהיא הגזרה שגזרת ואמרת שלא יאכל מן האילן והוא אכל, ונטרד מגן עדן, אבל אהרן כיון שבא לידי סרחון, נתרצה לו הקב"ה, ונכנס ושימש באוהל מועד, וכפר על בני ישראל, מיד השיב הקב"ה את כנסת ישראל, ואמר להם הואיל ועשיתם לפני אהל מועד ומשכן וארון ולוחות האבן ושאר הכלים, כמו הפרכת ושלחן ולחם הפנים ומנורה וכרובים אני אברא לכם כיוצא בם, כנגד המשכן והארון אף אני מחדש לכם שמים וארץ, שנאמר כי הנני בורא שמים וגו' (ישעיה ס"ה י"ז). וכנגד הפרכת שעשיתם לפני שהוא כנגד רקיע, הריני עתיד להאיר פניכם כעין הרקיע, שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל י"ב ג'), וכנגד השולחן ולחם הפנים, הריני מברך את כל הפירות, שנאמר ועץ השדה יתן פריו (ויקר' כ"ו ד'), וכנגד שעשיתם מנורה ונירותיה, הריני מביא לכם אור השכינה, שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה וגו' (ישעיה ל' כ"ו), וכנגד כרובים שעשיתם לפני והם כנגד העופות, הריני מכניס גליותיכם, שנאמר מי אלה כעב תעופנה וגו' (ישעיה ס' ח'), וכנגד אהרן שתקנתם אותו למקדש, אף אני אתם לכם גדולה ככהנים, שנאמר ואתם כהני ה' תקראו וגו' (ישעי' ס"א ו'), לכך אמר אלה פקודי המשכן משכן העדות עדות היא לכל באי העולם שאין סליחה אלא לישראל, שנתרצה הקב"ה לישראל, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כ"ה ח'), שכיון שעשו ישראל את העגל, היו סבורים אומות העולם שאין הקב"ה מתרצה עוד לישראל כיון שעשו המשכן והשרה שכינתו ביניהם ונהיה להם לעדות שנתרצה להם הקב"ה, משל למטרונית שנשאת למלך כעס עליה ופירש הימנה, אמרו שכינותיה שוב אינו מתרצה לה, לאחר ימים נתרצה לה, ובא לפלטין שלה, והיה אוכל ושותה עמה, ולא היו שכינות מאמינות עד היו מריחים ריח הקטורת, כן ישראל והשכינה:

[ה] בעשרה מקומות נקראו ישר' כלה, שש על ידי שלמה, ושלש על ידי ישעיה, ואחת על ידי ירמיה. שש על ידי שלמה, אתי מלבנון כלה (שה"ש ד:ח), ליבבתיני אחותי כלה (שם ט), מה יפו דודיך אחותי כלה (שם י), נפת תטפנה שפתותיך כלה (שם יא), גן נעול אחותי כלה (שם יב), באתי לגני אחותי כלה (שם ה:א). ושלש על ידי ישעיה, כי כולם כעדי תלבשי ותקשרם ככלה (ישעיה מט:יח), והדין, כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה (שם סא:י), ומשוש חתן על כלה (שם סב:ה). ואחת על ידי ירמיה, קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה (ירמיה לג:יא). וכנגדן לבש הקב"ה עשרה לבושין. ביום ביריתו של עולם, הלבוש הראשון שלבש הקב"ה של הוד והדר היה, שנ' הוד והדר לבשת (תהלים קד:א). הלבוש השיני שלבש הקב"ה ליפרע מדור המבול של גאות היה, שנ' י"י מלך גאות לבש (שם צג:א). הלבוש השלישי שלבש הקב' ליתן תורה לישר' של עוז היה, שנ' לבש י"י עוז התאזר (שם). הלבוש הרביעי שלבש הקב"ה ליפרע ממלכות בבל לבן היה, שנ' לבושיה כתלג חיור (דניאל ז:ט). הלבוש החמישי שלבש הקב"ה ליפרע ממלכות מדי של נקמה היה, שנ' וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה (ישעיה נט:יז), הרי תריי. הלבוש השביעי שלבש הק' ליפרע מלכות יוון של צדקה היה, שנ' וילבש צדקה כשירין וכובע ישועה בראשו (שם), הרי תריי. הלבוש התשיעי שעתיד הקב"ה ללבוש ליפרע ממלכות אדום אדום הוא, שנ' מדוע אדם ללבושיך (שם סג:ב). הלבוש העשירי שעתיד הקב"ה ללבוש ליפרע מגוג ומגוג הדור הוא, שנ' זה הדור בלבושו (שם א). אמרה כנסת ישר' לפני הקב"ה מכל לבושין אין לך נאה כזה, שנ' זה הדור בלבושו (שם). כי כארץ תוציא צמחה (ישעיה סא:יא). ר' פנחס ור' חלקיה בש"ר סימון כאיניש דאמ' ליה לחבריה קודשא בריך הוא יצמח לך זכו בדינך, וראו גוים צדקך (שם סב:ב). א"ר לוי לפי שבעולם הזה כל מי שהוא מפרש שמו של הב"ה חייב מיתה, שנאמ' ונוקב שם י"י מות יומת (ויקרא כד:טז), כך לעתיד לבא כל מי שהוא מפרש שמו של ירושלם חייב מיתה, שנאמ' וקורא לך שם חדש וגו' (ישעיה סב:ב). א"ר לוי ששה דברים עתיד הב"ה לחדש לעתיד לבא ואלו הן, שמים וארץ ולב ורוח ושמו של משיח ושמה של ירושלם. שמים וארץ מניין, כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה (שם סה:יז). ולב ורוח מניין, ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה (יחזקאל לו:כו). ושמו של משיח מניין, יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו (תהלים עב:יז). ושמה של ירושלם מניין, וקורא לך שם חדש (ישעיה סב:ב). א"ר לוי טובי דקרתא דשמה כשם מלכא ושם מלכא כשם אלהא. דשמה כשם מלכא, ושם העיר מיום י"י שמה (יחזקאל מח:לה). ושם מלכא כשם אלהא, בימיו תושע יהודה וישראל (ירמיה כג:ו). חסלת שוש אשיש.

עי״ן - לא נאמר אלא עין של תורה שהיא עין לכל עין, והיא אורה לכל אור, והיא חכמה לכל חכמה, והיא בינה לכל נבונים, והיא מדע לבל יודעים, והיא חיים למחזיקים בה וכו׳. מנין שהיא עין לכל עין? שנאמר מצות ה׳ ברה מאירת עינים (תהילים י״ט:ט׳). ומנין שהיא אורה לכל אור? שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו׳:כ״ג). ומנין שהיא חכמה לכל חכמה? שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה (שם ח׳), ואין חכמה אלא תורה, שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם (פ׳ ואתחנן), ומנין שהיא בינה לכל נבונים? שנאמר ונביא לבב חכמה (תהילים צ׳:י״ב), ואין בינה אלא תורה שנאמר קְנֵה חָכְמָה וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה (משלי ד׳ ז'), ואומר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה (שם ח׳), ומנין שהיא מדע לכל יודעים? שנאמר ודעת מזימות אמצא (שם), ומנין שהיא חיים למחזיקים בה? שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג׳:י״ח), ומנין שהיא אהבה לכל אוהבי דבריה שנאמר הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה (שיר השירים ב׳:ד׳). ואומר אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי (משלי ח׳ י"ז), והיא לראש כל החכמים לחן, שנאמר כי לוית חן הם לראשך וגו' (שם י״א), והיא כבוד ויקר לחכמים ולסופרים, שנאמר סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה (שם ד׳ ח'), והיא נותנת שלש מתנות בשתי ידיה, שנאמר אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד (שם ג׳). ובה מלכים עתידין למלוך במלוכה וכבוד, שנאמר בי מלכים ימלוכו (שם ח׳), ובה מתברכים שרי תורה על ישראל, שנאמר בי שרים ישורו וגו׳ (שם), ובה עתידין מתי ארץ ושוכני עפר לחיות, שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהילים י״ט:ח׳), ובה כל היום משתוקקים סופרי ישראל, שנאמר לולי תורתך שעשועי וגו׳ (שם קי״ט), ובה משמחין כל לב וכליות, שנאמר פקודי ה׳ ישרים משמחי לב (שם י״ט), ובה משחקים לפני הקב״ה בכל עת, שנאמר משחקת לפניו בכל עת (משלי ט׳), ובה עושין שמירה לישראל, שנאמר בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך (שם ו'), ובה מצילין את ישראל מדינה של גיהנם, שנאמר כי תלך במו אש לא תכוה (ישעיהו מ״ג:ב׳), תבוא תורה שהיא אש, שנאמר הלא דברי כאש (ירמיהו כ״ג:כ״ט), ותציל ישראל מדינה של גיהנם שהיא מלאה אש, שנאמר מדורתה אש ועצים (ישעיהו ל׳:ל״ג), ובה קיימים עליונים ותחתונים, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיהו ל״ג:כ״ה), ובה מתחדשים שמים וארץ לעוה״ב, שנאמר כי הנני בורא שמים חדשים וגו׳ (ישעיהו ס״ה:י״ז), ונאמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה (שם). בזכות מי? בזכות ישראל שמקיימים את התורה, שנאמר ראשית חכמה יראת ה׳ וגו׳. מאי תהלתו עומדת לעד? זו מתן שכרן של צדיקים שהוא עומד עד לעתיד לבא.

שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך (הושע י"ד ב'): ילמדנו [רבינו] מי שהוא חוטא לומר שתתכפר לו על ידי תשובה [מהו] כך שנו רבותינו האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקים על ידיו לעשות תשובה (יומא פ"ח מ"ח) למה שאם אדם עושה תשובה (וחזר בו) [וחוזר] לעבירותיו אינה תשובה (זה) [אם] ירד אדם לטבול והשרץ בידו אין לו (הטהרה) [טהרה] מה יעשה ישליך מה שבידו ואחר כך יטבול ויטהר אמר הכתוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו (ישעיה נ"ה ז') שהקב"ה חפץ בתשובה ואינו חפץ להמית ברייה שנאמר אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו הרעה וחיה (יחזקאל ל"ג י"א) והקדוש ברוך הוא קורא אותם בתשובה כביכול שיחיו וכן הוא אומר לישראל שובו בנים שובבים (ירמיה ג' כ"ב) אמר להם הקדוש ברוך הוא עשו תשובה עד שלא נשוב למידת הדין איני יודע מה לעשות אלא עד שאני עומד במדת רחמים עשו תשובה ואני אקבל אתכם מניין ממה שקראו בנביא עד ה' אלקיך: שובה ישראל עד ה' אלקיך כך פתח ר' תנחומא בר אבא כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי (ישעיה נ"ה ח') אין מדת הקב"ה כמידת בשר ודם מידת בשר ודם מדליק את הנר מתוך הנר שאין יכול להדליק אורה מתוך אפילה הקדוש ברוך הוא יתברך שמו כשברא את עולמו היה הכל חושך תוהו ובוהו והוציא אור מתוך חושך שנאמר והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום (בראשית א' ב') מה כתב אחריו ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור (שם שם ג') בשר ודם משמוציא (איספוסין) [אפופסין] אינו יכול לחזור בו אבל הקב"ה חוזר בו לאחר (אפוספיס) [אפופסין] שנאמר תאשם שומרון כי מרתה באלקיה (הושע י"ד א') מה כתב אחריו שובה ישראל. אין לך כל נביא שהכה ישראל שלא חזר ונתן להם איספלניס וריפא אותם כל מכה ומכה שהיתה חוזר ומרפא הושע אומר כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל (שם א' ו') וחזר ואמר וריחמתי את לא רוחמה (שם ב' כ"ה) הוא הפה שאמר כי אתם לא עמי (שם א' ט') חזר וריפא ואמר ואמרתי ללא עמי עמי אתם (שם ב' כ"ה) הוא הפה שאמר כי היא לא אשתי (שם ב' ד') חזר וריפא ואמר תקראי לי אישי (שם שם י"ח) הוא [הפה] שאמר ושמתיה כמדבר (שם ה') חזר וריפא והולכתיה המדבר (שם ט"ז) הוא הפה שאמר דברו דברים אלות שוא כרות ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי (שם י' ד') חזר וריפא קחו עמכם דברים (שם י"ד ב') הוא הפה שאמר כפרה סוררה סרר ישראל (שם ד' י"ד) חזר וריפא ואמר ונשלמה פרים שפתינו (שם י"ד ג') הוא הפה שאמר (ושובי אל ה' אלקים) [ולא שבו אל ה' אלקיהם] (שם ז' י') חזר וריפא ואמר שובה ישראל עד ה' אלקיך: דבר אחר שובה ישראל אין מדת הקדוש ברוך הוא כמדת בשר ודם מדת בשר ודם כותב (אמלוגין) [אילוגין] קשה ומחליפו בממון הרבה והקב"ה כותב (אמלגין) [אילוגין] קשה ומחליפו בדבר קל ואיזה דבר קל קחו עמכם דברים (שם י"ד ג') מה כתב למעלה מן הפרשה צרור עון אפרים (שם י"ג י"ג) תאשם שומרון כי מרתה באלקיה (שם י"ד א') ואחר כל הדברים האלה אומר לישראל עשו תשובה ואני מחליף את כולן: דבר אחר [שובה ישראל] אומרים על הושע ועל אליהו אכזריים היו חס ושלום לא היו אכזריים האכזרי היה מציל אלא למה הדבר דומה לבן מלכים שדנו המלך ונתחייב שריפה מה עשה (סונקנתרו) [סנקתדרון] אמר למלך שבקו בבית האסורים וירעב (אותה) [ואתה] שורפו והוא חשב לומר עד שתשוב חמתו כך כשראה אליהו את ישראל טועים אחר אחאב אמר אליהו מוטב [יהיו] שלש שנים ברעב ולא יפלו לבאר שחת הוי באהבה עשה להם אליהו כך וכן הושע אמר (תתן) [תן] להם ה' מה תתן תן להם רחם משכיל ושדים צומקים (שם ט' י"ד) ברחמים אמר כך למה הדבר דומה לאדם שנדון (נכנס שליו לטימון) [ונכסים שלו לטמיון] עמד אוהבו וביקש עליו ופייסו אמר המלך ובשבילך יכנסו השדות בלבד לטימיון יהיו הקרקעות במקומם כך הקדוש ברוך הוא דן את ישראל ואמר כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם (שם שם י"ב) אמר הושע בבקשה ממך לא כי אלא רוח (ירעו) [יזרעו] וסופתה יקצורו קמה [אין לו וגו'] (שם ח' ז') איך משהן מגדלין את בניהן אתה מאבדם קמה אין לו (הכתבת) [אמר לו הכתבתי] בתורה ואל אישך תשוקתך (בראשית ג' ט"ז) (וכן כאן) [וכאן] קמה אין לו אמר לו הושע אם כן בבקשה ממך תן להם רחם משכיל ולא שדיים צומקים שלא דומה צערו של קטן לצערו של גדול אמר לו הקדוש ברוך הוא וכן גזרתי ושכלתים מאדם כשראה הושע שאין הקב"ה שומע לו בא אצל ישראל ואמר להם הרבה בקשתי ולא נשמע לי לכן אתם בקשו על עצמיכם שאינו מחזיר אתכם שובה ישראל: דבר אחר שובה ישראל עד ה' אלקיך לבן מלך שאמר לו אוהבו אביך עתיד להכותך ולחובשך בבית האסורין ולמוסרך ביד העבדים ולהמיתך ברעב ובאחרונה אתה חוזר ומבקש הימנו והוא מקבלך אלא אם תשמע לי עשה את (האחרונים) [האחרונית] ראשונית ולך אצלו ובקש הימנו והוא מקבלך ונשתכרת המכות כך אמר הושע לישראל היו יודעים עתיד להכותכם (א"כ) [שנאמר] עליהם אשפוך כמים (חמתי) עברתי (הושע ה' י') (ומונ') [ולמסור] אתכם למלכות שנא' יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם (שם ז' ט"ז) [ולהמיתכם ברעב שנאמר] ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו (שם ב' י"א) ואחר כך סוף שאתם באים ומבקשים הימנו הוי שמעו לי וקראו ועשו תשובה עד שלא תלקו ונשתכרתם המכות שובה ישראל: דבר אחר שובה ישראל כל הנביאים קוראים לישראל לתשובה אבל לא (בהושע) [כהושע] ירמיה [אמר] אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב (ירמיה ד' א') וישעיה אמר דרשו ה' בהמצאו (ישעיה נ"ה ו') ולא מלמדים את ישראל מה לומר אבל הושע אמר עשו תשובה ומלמדם מה יפייסו על עצמם שובה ישראל עד ה' אלקיך [וגו'] וקחו עמכם דברים ושובו אל ה' ואמרו אליו כל תשא עון וקח טוב וגו' (הושע שם): [דבר אחד שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך] כל הנביאים שהכו את ישראל הכום בנפילה ירמיה אמר לכן יהי דרכם להם [וגו'] ידחו ונפלו בה (ירמיה כ"ג י"ב) וכן עמוס אמר נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל (עמוס ה' ב') אבל הושע לא (עשתה) [עשאה] אלא מתקלת שנאמר כי כשלת בעוניך: דבר אחר [שובה ישראל] תשובה חביבה לפני הקדוש ברוך הוא שהוא מבטל דבריו בשביל התשובה היאך כתב בתורה כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו [וגו'] וכתב לה ספר כריתות [וגו'] ושנאה האיש האחרון וכתב [וגו'] לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה [וגו'] אחרי אשר הוטמאה (דברים כ"ד א' ועד ד') אבל הקב"ה אינו כן אע"פ שעזבו אותו ועבדו לאחר ויעזבו את ה' ולא עבדוהו (שופטים י' ו') אמר להם עשו תשובה ובואו אצלי ואני מקבל אתכם ירמיה מפרש לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה' (ירמיה ג' א') בואו ואני מקבל אתכם שובה ישראל עד ה' אלקיך: דבר אחר שובה ועד היכן התשובה עושה כל מה שברא הקדוש ברוך הוא אינו נשבע אלא בקבלת שבים שכן אמר יחזקאל חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות הרשע (יחזקאל ל"ג י"א) אמרו [וגו'] הואיל ונשבע שהוא מקבל השבים בדין הוא שנלך אצלו שובה ישראל: דבר אחר שובה ישראל עד ה' אלקיך מצינו שמא לא היה אחריו שירחק אמר הריני שב לבן מלכים שהיה חולה אמר הרופא אם יאכל מן החפץ הוא מתרפא היה הבן מתיירא לאוכלו אומר לו אביו תדע שאינו מזיקך הריני אוכל ממנו כך אמר הקב"ה לישראל מתביישים אתם [לעשות] תשובה הריני שב ראשון שנאמר כה אמר ה' הנני שב (ירמיה ל' י"ח) ומה מי שאין לו חטא ולא סרחון חס ושלום אמר הנני שב בני אדם על אחת כמה וכמה צריכים לעשות תשובה ולבא אצל הקדוש ברוך הוא שובה ישראל עד ה' אלקיך: דבר אחר שובה ישראל אם יעשה [אדם] תשובה שלימה אף העבירות שעשה מתחילה אינם מתחשבות לו ואינם נזכרות לו מניין וישעיה מפרש לא תזכרנה ראשונות ולא תעלנה על לב (ישעיה ס"ה י"ז) ואף מן הקרבנות חביבה היא התשובה שמואל הנביא אמר הנה שמוע מזבח טוב והקשב מחלב אילים (שמואל א' ט"ו כ"ב): דבר אחר שובה ישראל (אמר) [אוי] להם לרשעים שהם מתים בלא תשובה שהם מאבדים תקותם מן העולם הבא שמלאכים מסורים לאדם הזה ובכל יום ויום כותבים את מעשיו והכל צפוי לפני הקדוש ברוך הוא והכל כתוב וחתום אם צדיק אדם כותבים צדקתו ואם הרשיע אדם כותבים את רשעתו לפיכך כשבא צדיק המלאכים (מקדישים) [מקדימים] ומקלסים לפניו יבא בשלום וינוח על משכבו ואם מת אדם רשע שלא עשה תשובה הקב"ה אומר לו (מפח) [הפח] את נפשך כמה קראתי לך שתעשה תשובה ולא עשית ועיני רשעים תכלנה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש (איוב י"א כ') אמרו הפקחים הואיל וכך הוא מקוה לשבים אמרו לנו תשובה עד ה' אלקינו [לכו ונשובה אל ה'] כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו (הושע ו' א'): דבר אחר שובה ישראל השוטים שאומרים שמא נשוב ולא מקבל (אתם) [אותנו] הנה נבא לא (תקרא) [תקראו] שוטים הרבה הוא אומר שובו בנים שובבים (ירמיה ג' כ"ב) אין אתם מפסידים אלא מה ארפא משובותיכם (שם) וכן ישעיה מתנבא שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו (ישעיה נ"ז י"ט) על איזה רחוק הוא אומר על מי שהרחיק את עצמו אלא קרוב (הוא) אצל הקדוש ברוך הוא מה רפואה (הנה) [הוא] צריך [אלא] זה רשע שהיה (קרוב) [רחוק] ועשה תשובה ונתקרב אצל הקדוש ברוך הוא שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר להם הושע הואיל והוא מרפא את השבים שובה ישראל עד ה' אלקיך: דבר אחר שובה ישראל (מביאות) [חמשה דברים מביאים] את הגאולה מתוך צרה אדם נגאל בצר לך ומצאוך (את) כל הדברים האלה (דברים ד' ל') ומתוך קץ באחרית הימים (שם) ומתוך תשובה ושבת עד ה' אלקיך (שם) ומתוך רחמים כי אל רחום ה' אלקיך (שם שם ל"א) ובזכות האבות ולא ישכח את ברית (ה' אלקיך) [אבותיך] (שם) והתשובה גורמת לרחמים ולזכות האבות שכן הוא אומר ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו (שם) ומיד כי אל רחום ה' אלקיך [וגו'] (שם) הוי נשוב אצלו שאין לנו כמותו אלקים שהוא מקבל אותנו בשעה שאנו שבים מפשע: [דבר אחר] שובה ישראל עד ה' אלקיך לבן מלך שהיה רחוק מאביו מהלך מאה יום אמרו לו אוהביו חזור אצל אביך אמר להם איני יכול שלח אביו ואמר לו הלך מה שאתה יכול לפי כחך (ואם) [ואני] בא אצלך (כשאר) [בשאר] הדרך כך אמר להם הקדוש ברוך הוא שובו אלי ואשובה אליכם (מלאכי ג' ז'): דבר אחר שובה ישראל לבן מלכים שהיה לו (רץ) [דין] לפני אביו (אמר) [אמרו] לו בקש מן אביך עד שהוא (נותן) [נתון] בפלטין שלו עד שלא ישב בבימה (וימצא) [וימתח] עליך מדת הדין (לכן) [וכן] הושע אמר להם לישראל שובה ישראל עד ה' אלקיך עד שנתון במדת רחמים עשו תשובה כי הקב"ה רחום וחנון ורוצה בתשובה עד שלא ימתח (לכם) [עליכם] מדת הדין בשר ודם כועס על חבירו והוא מוליך לו דורון שיקבלנו ספק מתקבל [ספק אינו מתקבל] והקדוש ברוך הוא אינו כן אלא [מתפייס] בדברים קחו עמכם דברים (הושע שם ג') ולא עוד אלא אדם שהוא הולך לכבד את המלך הולך [אצלו] מלא וחוזר ריקם והקב"ה אינו כן אלא הולכים אצלו ריקנים (וכשבא אצלו מלא) [ושבים מלאים] הם אומרים לו כל תשא עון (שם) והוא אומר להם וקח טוב (שם) לכן הנביא משבחו על רוב רחמיו ואומר לו מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז' י"ח): דבר אחר שובה ישראל עד ה' אלקיך דרש רבינו הקדוש גדול (כחו) [כחה] של תשובה שכיון שאדם מהרהר בלבו לעשות תשובה מיד היא עולה (לו) [לא] עד עשרה מילים ולא עשרים ולא עד מאה אלא עד מהלך חמש מאות שנים ולא עד הרקיע הראשון אלא עד רקיע (השני) [השביעי] ולא עד רקיע (השני) [השביעי] אלא שהיא עומדת לפני כסא הכבוד כן הושע אומר שובה [ישראל] עד ה' אלקיך: דבר אחר עד ה' אלקיך אמרו [לו] רבש"ע (מתוך שאין) [מתייראין] אנו מן העונות שהם מרובים אמר (לו) דוד כי עונותי עברו ראשי (תהלים ל"ח ה') וכן עזרא אמר כי עונותינו רבו למעלה ראש ואשמותינו גדלה עד לשמים (עזרא ט' ו') אמר הקדוש ברוך הוא אל תתייראו מן הדבר הזה אם הם עד הרקיע ואתם עושים תשובה אני סולח ולא עד הראשון ולא עד השני ולא עד השלישי אלא אפילו עד השביעי עד כסא הכבוד ואתם עושים תשובה מיד אני מקבל אתכם שובה ישראל עד ה' אלקיך שובה ישראל ואפילו עונות עד ה' אלקיך: דבר אחר שובה ישראל עד ה' אמרו לו ישראל רבש"ע אם עושים אנו [תשובה] מי מעיד שקבלת אותנו אמר להם הסניגור שלכם זה מיכאל שנאמר בעת ההיא יעמוד מיכאל [וגו' העמד על בני עמך וגו'] (דניאל י"ב א') אמרו [לו] אין אנו מבקשים אלא לך שנאמר אמר להם לכו בקשו פני ואני מעיד עליכם ויש לך מניין ללמוד וכי איזו מדה מרובה [מדה הטובה או] מדת הפרענות הוי אומר מדת הטובה בא וראה אין כבודו של הקב"ה להעיד על הדברים הללו (ואין) [והוא] בכבודו (ומעיד) [מעיד] על המנאפים ועל המכשפים שנאמר וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במנאפים ובמכשפים (מלאכי ג' ה') אמר הקב"ה (ואף על פי) [ואם על מי] שהוא חוטא אני מעיד על מי שהוא עושה תשובה על אחת כמה וכמה אמר הושע שובה ישראל עד ה' אלקיך אמרו [לו] רבונו של עולם ומה את עושה לכל עונותינו אמר להם עשו תשובה והם נבלעים מן העולם שנ' יבוקש עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה (ירמיה נ' כ') אמרו לו ולהיכן אתה משליכם אמר להם לים שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתינו (מיכה ז' י"ט):

על כן לא נירא בהמיר ארץ. אמרו בני קרח אל תיראו אותו היום שעתיד הקב"ה לנער את הרשעים מן הארץ שנאמר (איוב לח יג) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. ואומר (ישעיה סה יז) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה. והיכן צדיקים עומדים באותה שעה (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלקיכם. אמרו להם בני קרח אל תיראו אנו רואים כל הנסים שעשה עמנו הקב"ה. שנאמר (במדבר טז לב) ותפתח הארץ את פיה. והיכן היינו באותה שעה באויר היינו. וכן הוא אומר (שם כו יא) ובני קרח לא מתו. ר' נחמיה אומר לא הוה כן. אלא בשעה שנפתחה הארץ ונבלעו העמיד להן הקב"ה כתורן הספינה. וכן הוא אומר (שם י) ויהיו לנס. וכן אמרו בני קרח אל תיראו יודעין אנו מה עשה עמנו הקב"ה לא נירא בהמיר ארץ. ואומר (ישעיה נד י) כי ההרים ימושו:

ר' אליעזר אומר, כל צבא השמים עתידים לעבור ולהתחדש. מה כתיב עליה וכל צבאם כנבול עלה מגפן מה גפן והתאנה הזאת נובלים ועומדות כאש יבש וחוזרת ופורחת ונצצת ומוציאות עלים חדשים רעננים כך כל צבא השמים עתידין ליבול והן חוזרין ומתחדשין להודיע לפניו שיש מבלה ואינו בולה ואין עוד לא רעב ולא רע ולא מגפה ואין עוד צרות שנ' כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה.

עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב"ה: רבש"ע, הרי עדי קיימים, שנ' (דברים ל) העדותי בכם את השמים ואת הארץ! אמר לה: הרי אני מעבירן, שנ' (ישעיה סה) כי הנני בורא השמים החדשים. אומרת לפניו: רבש"ע, הריני רואה מקומות שקלקלתי ובושתי, שנא' (ירמיה ב) ראי דרכך בגיא, דעי מה עשית! ואומר לה: הריני מעבירם, שנא' (ישעיה מ) כל גיא ינשא. אומרת לפניו: רבש"ע, הרי שמי קיים! אומר לה: הריני מעבירו, שנאמר (ישעיה סב) וקורא לך שם חדש. אומרת לפניו: רבש"ע, הרי שמך קרוי על שם הבעלים! אומר לה: הריני מעבירו, שנאמר (הושע ב) והסירותי את שמות הבעלים מפיה. אומרת לפניו: רבש"ע, אע"פ כן, בני ביתי מזכירים אותו! אומר לה: (הושע ב) ולא יזכרו עוד בשמם. שוב למחר עתידה שתאמר לפניו: רבש"ע, כבר כתבת (ירמיה ג) לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר! אומר לה: כלום הכתבתי לך, אלא איש! והלא כבר נאמר (הושע יא) כי אל אנכי ולא איש! וכי גרושים אתם לי, בית ישראל? והלא כבר נאמר (ישעיה נ) כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו?