Midrasch zu Tehillim 76:6

שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְׁנָתָם וְלֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם (תהלים עו, ו). אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב, אֵלּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁשָּׁלְחוּ הַמְּרַגְּלִים וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָשׁוֹן הָרַע עַל הָאָרֶץ, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין מַה לַּעֲשׂוֹת, אֶלָּא אַף מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נִתְרַשְּׁלוּ יָדָם. מִיָּד עָמַד כָּלֵב וְשִׁתֵּק כָּל אוֹתָן הָאוּכְלֻסִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה. עָמַד לוֹ עַל הַסַּפְסָל וְהָיָה מְשַׁתְּקָן, וְאוֹמֵר הַסּוּ הַסּוּ, וְהֵם שׁוֹתְקִין לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ. אָמַר לָהֶן, טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, טוֹבָה גְּדוֹלָה אֲנִי מַחֲזִיק לְכָלֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה (דברים א, לו). מַהוּ זוּלָתִי, זֶה לָזֶה אוֹתִי יִתֵּר וְיֶתֶר מִשִּׁשִּׁים מִכֶּם. אַתֶּם לֹא מְצָאתֶם יְדֵיכֶם, אֶלָּא נִתְרַשַּׁלְתֶּם. לָכֵן נֶאֱמַר, אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב. כָּל כָּךְ לָמָּה. לְפִי שֶׁהָיוּ שְׁלוּחִים טִפְּשִׁין. עֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה, מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שׁוֹתֶה, שׁוֹלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל (משלי כו, ו).

[שלח לך אנשים ויתורו וגו']. זש"ה אשתוללו אבירי לב נמו שנתם ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם (תהלים עו ו), אשתוללו אבירי לב, זה משה ואהרן אחרי ששלחו המרגלים ובאו ואמרו לשון הרע על הארץ, לא היו יודעין מה לעשות, אלא אף משה ואהרן נתרשלו בדבר, מיד עמד כלב ושיתק כל אותן האוכלוסין, שנאמר ויהס כלב וגו' (במדבר יג ל), עמד לו על הספסל והיה משתקן, ואומר להן, [וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם], והן שותקין לשמוע הימנו, אמר להם טובה הארץ מאד מאד (שם יד ז), אמר לו הקב"ה למשה טובה גדולה אני מחזיק לכלב, שנאמר זולתי כלב בן יפונה (דברים א לו), מאי זולתי, זה לוה אתי יותר מששים רבוא מכם, אתם לא מצאתם ידיכם, לפיכך נתרשלתם, לכך נאמר אשתוללו אבירי לב וגו', כל כך למה, שהיו שלוחים טפשים, [עליהם אמר שלמה מקצה רגלים המס שותה שולח דברים ביד כסיל] (משלי כו ו).

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים עו, ו): אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְׁנָתָם. אֶשְׁתּוֹלְלוּ, אֵלּוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁשָּׁלְחוּ הַמְּרַגְּלִים וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע עַל הָאָרֶץ וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין מַה לַּעֲשׂוֹת, אֶלָּא אַף משֶׁה וְאַהֲרֹן נִתְרַשְׁלוּ אֶת יָדָם, מִיָּד עָמַד כָּלֵב וְשִׁתֵּק כָּל אוֹתָן אֻכְלוּסִין, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יג, ל): וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם, עָמַד לוֹ עַל הַסַּפְסָל וְהָיָה מְשַׁתְּקָן וְאוֹמֵר הַס, וְהֵם שׁוֹתְקִין לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ, אָמַר לָהֶם (במדבר יד, ז): טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה טוֹבָה גְדוֹלָה אֲנִי מַחֲזִיק לוֹ, שֶׁנֶאֱמַר (דברים א, לו): זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, מַהוּ זוּלָתִי, לָזֶה אִתִּי יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא מִכֶּם, אַתֶּם לֹא מְצָאתֶם יְדֵיכֶם אֶלָּא כְּשַׁלְתֶּם, לְכָךְ נֶאֱמַר: אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב, כָּל כָּךְ לָמָּה עַל שֶׁהָיוּ שְׁלוּחִין טִפְּשִׁין, אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כו, ו): מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שֹׁתֶה שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל.