Parshanut zu Dewarim 20:14
רַ֣ק הַ֠נָּשִׁים וְהַטַּ֨ף וְהַבְּהֵמָ֜ה וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בָעִ֛יר כָּל־שְׁלָלָ֖הּ תָּבֹ֣ז לָ֑ךְ וְאָֽכַלְתָּ֙ אֶת־שְׁלַ֣ל אֹיְבֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛ן יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לָֽךְ׃
aber die Frauen und die Kleinen und das Vieh und alles, was in der Stadt ist, auch die ganze Beute davon, sollst du dir selbst zur Beute machen; und du sollst die Beute deiner Feinde essen, die dir der HERR, dein Gott, gegeben hat.
משך חכמה
כל שללה תבוז לך וכו'. בספרי יכול תהיה ביזתם אסורה ת"ל תבוז לך ואכלת את שלל אויבך. הנה ע"כ כוונתו על דברים האסורים לאכול בכ"ז מותר, ואעפ"י שאינו במלחמת ז' עממין, רק מלחמת ערים הרחוקות, והוא כמוש"כ הרמב"ם בהלכות מלכים, דבכל מלחמה כשיבואו בנ"י לגבול העמים מותרים באכילת כל האיסורים כשירעבו, וכמו שהותרה יפ"ת בשביה, ועיין באדרת אליהו להגר"א, ובפסקא ר"א אומר כי החרם תחרימם יכול תהיה ביזתם אסורה לך, פירוש שיהיה חרם לשמים כמו יריחו שהחרים יהושע, ת"ל ובתים מלאים כל טוב, ולפ"ז אפשר דמלחמת ז' עממים שוה לשאר מלחמות, והא דכתיב ובתים מלאים כל טוב, היינו להתיר דלאו חרם נינהו כמו יריחו, דסד"א לאסור מקרא דהחרם תחרימם. אולם בחולין י"ז סבר רב דמותר אפילו כתלי דחזירי אף שלא בשעת רעבון ובכל שבע שכיבשו, והיינו דלא סבר כהספרי רק הא דכתיב ובתים מלאים כ"ט היינו להורות דבשבע שכבשו היו מותרים אף בשלא בשעת רעבון בדברים האסורים והרמב"ם פסק כהספרי, ולכן מייתי הך קרא דבתים מלאים כ"ט על מש"כ דבשעת רעבון מותר בכל מלחמה. ודו"ק. ומש"כ הגר"א יכול יהיה שללה לשמים ת"ל תבוז לך יכול יהא אסור באכילה [היינו דברים האסורים כנבלות] ת"ל ואכלת את שלל אויבך, אשר לכאורה נפלא האיך סד"א ששללה לשמים, ונראה דסד"א כמו במלחמת מדין לקח מכס לד' תרומות לכהנים וללוים, לכן אמר תבוז לך, וזהו כהרמב"ם ודלא כהרמב"ן, דמצוה זו נוהגת לדורות, עיין בספר המצות, וכבר הושג מגמ' ערוכה מנחות ע"ז ע"ב. ודו"ק. בכ"ז.
Ask RabbiBookmarkShareCopy