Parshanut zu Dewarim 32:49
עֲלֵ֡ה אֶל־הַר֩ הָעֲבָרִ֨ים הַזֶּ֜ה הַר־נְב֗וֹ אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וּרְאֵה֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֥י נֹתֵ֛ן לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַאֲחֻזָּֽה׃
'Steige auf diesen Berg Abarim, um den Berg Nebo zu besteigen, der sich im Land Moab befindet, das Jericho gegenüber liegt. und siehe, das Land Kanaan, das ich den Kindern Israel zum Besitz gebe;
משך חכמה
וראה את ארץ כנען אשר אני נותן לבנ"י לאחוזה. ובפ' פנחס אמר לו עלה כו' וראה את הארץ אשר נתתי אותה לבנ"י, והענין כי כמו שאמרו רז"ל פרק המוכר פירות דא"ל לאברהם קום התהלך כו' כדי שתהא נוחה ליכבש לפני בניו, כן היה אצל משה שבראיתו היתה נוחה להכבש לפני בנ"י, וזה כל אחד לפי מעלתו, אברהם במה שהתהלך לפניו, כי היה ממרחק מקצות הארץ רחוק מידיעת השי"ת ונתגדל ונתחזק בחכמת לבבו להכיר מציאותו יתברך, והלך לקרב עצמו להשם ובהליכתו פרסם אמונתו והקריא בריות להשי"ת כמו שנאמר ויקרא אברם בשם ד', לכן היה בכח הליכתו לכבוש הארץ ולהפיל צבא השמים ממעל ולכבוש העמים אשר יהיו רק קמחא טחינא, וכן משה במה שנתגדל בהתגלות כבוד השי"ת להמון עם כולו וענן כבודו היה חופף עליהם מ' שנה, ובזה חיזק מוסדות האמונה, לכן הי' בכח ראות עיניו לגרום שתהא נכבשת הארץ לפני בנ"י, וזה שאמר והוא ינחיל אותם הארץ אשר תראה שכבר כבשה משה בראות עיניו יותר מה שכבשו יהושע וישראל במלחמותיהם, ולכן כיבוש הארץ היה האחת מה שכבשו עולי מצרים והאחת מה שכבשו עולי בבל, והנה ידוע דמה שכבשו עולי בבל הלא נשארה קדושתה, דקדושה שניה קדשה לע"ל ומה שכבשו עולי מצרים לא קדשה לע"ל, ולזה אמר שם וראה הארץ אשר נתתי לבנ"י, אבל כאן אמר וראה את ארץ כנען אשר אני נותן לבנ"י לאחוזה, זהו מה שכבשו עולי בבל שקדושה לעולם, וכאחוזה שאין לה הפסק ואינה נמכרת לעולם, כי ראות עיניו של משה חילקה את הארץ באופן הכבוש במה שתהיה לבנ"י לאחוזה ובמה שיופסק בחורבן בית ראשון. ודו"ק.
Ask RabbiBookmarkShareCopy