Quotation_auto zu Bereschit 3:14

אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך שלש לה העונש כנגד עונג חטאתה שהתענגה באכילת העץ כאומרו ותרא האשה כי טוב העץ למאכל. וכנגד זה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך מתענוג המאכל. בעצב תלדי בנים כנגד וכי תאוה הוא לעינים לפי שהבנים הם מחמד עיניו של אדם. ואל אישך תשוקתך כנגד ונחמד העץ להשכיל כי האדם עץ השדה והתשוקה כנגד החמדה ועם כל זה והוא ימשול בך. ובפרשת ויחי יעקב תמצא פירוש זה הפסוק בארוכה כי זאת היא קללה גדולה לאשה שכל זה העצבון והצער בא לה מצד הבעל ועם כל זה ואל אישך תשוקתך כי זה חוץ מן הטבע שיאהב אדם למי שעושה לו רע ולכן אהבת הנשים היא מופרשת משאר אהבות. ולכן אמר דוד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים לפי שהמלכות היה של יהונתן ודוד לקחה ממנו ועכ"ז היה אוהב לדוד שלא כמנהג העולם וזהו נפלאתה אהבתך לי ממין אהבת הנשים שאוהבות לבעליהן ורוצות שיהיו בעליהן עמהן בשעת הלידה אע"פ שיודעות שמהם בא להם זה הרע וחבלי יולדה. וזהו על דרך שפירש רבי דוד קמחי ז"ל באומרו ה' בצר פקדוך אע"פ שיודעים שמאתך באה להם הצרה הזאת וקרה להם כמו שקרה לנשים עם בעליהן בשעת לידתן. וזהו כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק וכו' ואז אוהבת לבעלה ורוצה שיהיה אצלה על המשבר כן היינו מפניך ה'. וזה שאמר אין תשוקת אשה אלא לבעלה שנאמר ואל אישך תשוקתך כי תשוקה הוא דבר שאין לו טעם וכן תשוקת האשה לבעלה אין לה טעם כמו שאמרנו. ואין תשוקת הארץ אלא למים שנאמר פקדת הארץ ותשוקקה כי לולא שהיינו צריכין להם היינו מתפללים עליהם שלא ירדו כאומרם ואל יכנס לפניך תפילת עוברי דרכים. ואין תשוקת יצר הרע אלא לחוטא שנאמר ואליך תשוקתו ואע"פ שמגיע לו רע ממנו כמוזכר בזוהר בפרשת ויעל לוט מצוער שמתחבר יצר הרע עם החוטא עד שמוליכו לגיהנם והוא נכנס ונידון עמו כדכתיב ויעל לוט מצוער לוט הוא כמו ארור אתה מכל הבהמה. מצוער מצערה של גיהנם ועכ"ז ואליך תשוקתו. ולכן אמר בכאן הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ועכ"ז ואל אישך תשוקתך:

שנו רבותינו סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה מה שבקשה לא ניתן לה ומה שבידה נטלו הימנה וכן מצינו בנחש הקדמוני שנתן עינו במה שאינו ראוי לו ומה שבידו נטלו הימנו אמר הקב"ה אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה עכשיו ארור הוא מכל הבהמה. אני אמרתי יהלך בקומה זקופה עכשיו על גחונך תלך. אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם עכשיו עפר תאכל. הוא אמר אהרוג את האדם ואשא את חוה עכשיו ואיבה אשית בינך ובין האשה. וכן מצינו בקין וקרח ובלעם דואג ואחיתופל וגיחזי ואבשלום ואדוניה ועוזיה והמן שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם מה שבקשו לא נתנו להם ומה שבידם נטלו מהם:

אררו בצרעת הלין סלעיא דביה צרען אינון. ארור הוא מכל הבהמה ראית מימיך מאחר שאדם מכה את חבירו במקל הוא חוזר ומכה אותו ברצועה כך ארור אתה מכל הבהמה לא כל שכן מכל חית השדה. תני בהמה גסה טהורה יולדת לט' חדשים בהמה גסה טמאה יולדת לי"ב חדשים בהמה דקה טהורה יולדת לה' חדשים הכלב לנ' יום החתול לנ"ב החזיר לס' יום הנמיה לע' יום השועל לו' חדשים ושאר כל השרצים לו' חדשים הארי והדוב והנמר והפיל והקוף והקפוד לג' שנים והנחש לז' שנים והאפעה לע' שנה. פילוסוף אחד בקש לידע נחש לכמה מוליד כיון שראה אותן עסוקים זה עם זה נטלן ונתנן בחבית והיה מספיק להן מזונות עד שילדו כיון שעלו הזקנים לרומי ראה את רבן גמליאל א"ל לכמה הנחש מוליד ולא יכול להשיבו נתכרכמו פניו פגע בו רבי יהושע א"ל למה פניך חולניות א"ל שאלה אחת נשאלתי ולא יכולתי להשיבה א"ל מה היא א"ל לכמה הנחש מוליד א"ל לז' שנים א"ל מנין א"ל הכלב חיה טמאה מוליד לנ' יום ובהמה טמאה יולדת לי"ב חדש וכתיב ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה כשם שהבהמה ארורה מן החיה שבעה כך נחש ארור מן בהמה שבעה. כמפני רמשא סלק ואמר להם התחיל להטיח ראשו בכותל אמר כל מה שעמלתי ויגעתי ז' שנים בא זה והושיטו לי בקנה אחד:

תנו רבנן דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים כל המוליד מניק מטיל ביצים מלקט חוץ מעטלף שאף על פי שמטיל ביצים מניק. הדולפינין פרין ורבין כבני אדם מאי דולפינין אמר רב יהודה בני ימא וכל שזכרותו מבחוץ מוליד מבפנים מטיל ביצים. כל שתשמישו ביום מוליד ביום נפקא מינה לכדרב מרי בריה דרב כהנא דאמר בדק בקינה של תרנגולת מערב יום טוב ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותר לאכלה ביום טוב. והלא בדק אימור יצתה רובה וחזרה דאמר ר' יוחנן ביצה שיצתה רובה מערב יום טוב וחזרה מותר לאכלה ביום טוב. כל שתשמישו ביום יוליד ביום תרנגולת. תשמישו בלילה יוליד בלילה עטלף. תשמישו בין ביום ובין בלילה יוליד בין ביום ובין בלילה אדם וכל דדמי ליה. כל שתשמישן ועבורן שוה יולדין ומגדלין זה מזה אין תשמישן ועיבורן שוה אין יולדין ומגדלין זה מזה. תרנגולת לכ"א יום וכנגדו באילן לוז. כלב לז' וכנגדו באילן תאנה. חתול לנ"ב וכנגדו באילן תות. חזיר לס' וכנגדו באילן תפוח. שועל וכל מיני שרצים לו' חדשים וכנגדן תבואה. בהמה דקה טהורה לה' חדשים וכנגדה באילן גפן. בהמה גסה טהורה לט' וכנגדה באילן זית. בהמה גסה טמאה לשנים עשר חדש וכנגדה באילן דקל. הזאב והדוב והארי והנמר והברדלס הפיל והקוף וקפוד לג' שנים וכנגדן באילן בנות שוח. אפעה לע' שנה וכנגדו באילן חרוב. חרוב זה משעת נטיעה ועד שנת גמר פריו ע' שנה וימי עבורו שלש שנים. נחש לז' שנים לאותו רשע לא מצינו חבר ויש אומרים מוכססין מנהני מילי אמר רב יהודה אמר רב ומטו בה משמיה דרבי יהושע ארור אתה מכל הבהמה אם מהבהמה נתקלל מחיה לא כל שכן אלא לומר לך כשם שהבהמה ארורה מחיה אחד לשבעה ומאי ניהו חמור מחתול כך נתקלל הוא מבהמה אחד לשבעה דהוה ליה ז' שנים. אימא כשם שנתקללה חיה מבהמה אחד לשלש ומאי ניהו ארי מחמור כך נתקלל הוא מחיה אחד לשלש דהוה ליה תשע שנין מי כתיב מכל החיה ומכל הבהמה מכל הבהמה ומכל החיה כתיב ארור הוא מבהמה שנתקללה מחיה. ואימא כשם שנתקללה בהמה מחיה אחד לשלש ומאי ניהו עז מחתול כך נתקלל הוא מבהמה אחד לשלש דהוה ליה חמיסר ירחי איתיבו מכל הבהמה כתיב ואיתיבו קללה הוא שדי קללה עילוי. א"ל קיסר לרבי יהושע בן חנניה נחש לכמה איעבר ומוליד א"ל לשבע שנים והא סבי דבי אתונא ארבעינהו ואוליד לתלת הנהו מיעברן הוו מעיקרא ארבע שני והא קמשמשי שמושי אינהו נמי משמשי כאדם והא אינהו חכימי אנן חכימינן מנייהו אי חכמת זיל זכינהו ואייתינהו ניהלי. א"ל כמה הוו א"ל שיתין גברי א"ל עביד לי ספינתא דאית בה שיתין בתי וכל ביתא שדי ביה שיתין ביסתרקי עבד ליה וכו' עד כי מטא אמרו ליה מאי עבידתיך א"ל חכימי דיהודאי אנא ואתאי למיגמר חכמתא מנייכו א"ל אי הכי ניבעי מינך מילתא א"ל לחיי אי זכיתו לי עבידו בי כל דבעיתו אי זכינא לכו איתו איכלו לחמא בהדאי בספינתא וכו' עד זכינהו אייתינהו לכל חד וחד כד חזא שיתין ביסתרקי סבר כולהו חבריי להכא אתו א"ל לספנא שרי ספינתך. בהדי דאתו אייתי עפרא מעפרייהו כי מטא בי בליעי שקיל כוזא דמיא מבי בליעי כי אתא אוקמינהו קמי קיסר חזנהו דהוו מעני אמר ליה לאו אינהו נינהו שקל מעפרייהו שדא עלייהו אקשו לאפי מלכא א"ל יהיבו לך כל דבעית עביד בהו אייתי הנהו מיא דאייתי מבי בליעי שדנהו בתיגדא א"ל מליוה לה ואיזילו לכו שדו ביה קמאי הוה קא בלע להו מלו עד דשמיט כתפייהו וכלו ואזול:

על גחונך תלך בשעה שאמר הקב"ה לנחש כך ירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו בא נחש ללמד על מפלתה של מצרים שנאמר קולה כנחש ילך ונמצא למד הימנה אמר הקב"ה אתה גרמת לבריותי שיהו מהלכין גחונין על מיתיהון אף אתה על גחונך תלך אף קללתו של הקב"ה יש בה ברכה אילולי שאמר ליה הקב"ה על גחונך תלך האיך היה בורח לכותל וניצול. ועפר תאכל לא עפר מכל צד אלא בוקע ויורד עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה ושומט גידי אדמה ואוכל ולעתיד לבוא הכל מתרפאין חוץ מן הנחש וגבעונים. נחש דכתיב ונחש עפר לחמו. גבעונים דכתיב והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל. אמר ר' שמואל בר נחמני כל אשה שתובעת בעלה הויין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן דאלו בדורו של משה כתיב הבו לכם אנשים חכמים וידועים ואלו נבונים לא אשכחינן ואלו גבי לאה כתיב אלי תבא וכתיב מבני יששכר יודעי בינה. איני והאמר ר' יצחק עשר קללות נתקללה חוה דכתיב ואל האשה אמר הרבה ארבה אלו שני טיפי דמים דם נדה ודם בתולים. עצבונך זה צער גידול בנים. והרונך זה צער העבור. בעצב תלדי בנים כמשמעו. ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך. והוא ימשל בך מלמד שהאשה תובעת בלב והוא תובע בפה וזו מדה טובה שבנשים כי קאמינא דמרציא ארצויי קמיה. הני שבע הויין כי אתא רב דימי אמר עטופה כאבל ומנודה מכל אדם וחבושה בבית האסורין מאי היא אילימא משום דאסור לה יחוד בהדי גברי דלאו דידה הוא נמי אסיר ליחודי בהדי נשי דלאו דידיה אלא דאסירא לבי תרי. במתניתא תנא מגדלת שער כלילית יושבת ומשתנת מים כבהמה ונעשית כר לבעלה ואידך הני שבח הוא לה דאמר ר' חייא מאי דכתיב מלפנו מבהמות ארץ זו פרדה שכורעת ומשתנת מים:

אמר רבי אחא אם שמש אדם את אשתו בימי נדתה הבנים לוקין בצרעת. כיצד שמש ביום ראשון לנדתה הבן הנולד מהן לוקה לעשר שנים. שמש עמה ביום שני לוקה לעשרים שנה. ביום שלישי לוקה לשלשים שנה. ביום הרביעי לוקה לארבעים שנה. ביום חמישי לוקה לשבעים כנגד שבעת ימי נדתה ואינו יוצא מן העולם עד שרואה פירותיו מקולקלין. אמר הקדוש ברוך הוא כביכול אין המדות הללו משלי כבר העדתי בך ואמרתי לך זאת תהיה תורת המצורע. זה שאמר הכתוב מות וחיים ביד לשון עסק אדם בתורה בלשונו זכה לחיים שהתורה עץ חיים היא למחזיקים בה והיא רפואתו של לשון הרע שנאמר מרפא לשון עץ חיים. ואם עסק אדם בלשון הרע מתחייב בנפשו למות שקשה לשון הרע משפיוכת דמים שכל מי שהורג אינו הורג אלא נפש אחד, ומספר לשון הרע הורג שלשה האומרו והמקבלו והנאמר עליו. דואג אמר לשון הרע על אחימלך בן אחיטוב ונהרג מות תמות אחימלך, נהרג שאול עמד נא עלי ומותתני כי אחזני השבץ קטיגוריא של נוב עיר הכהנים ואין שבץ אלא בגדי כהונה שנאמר ועשית משבצות זהב, ודואג נשתמד מעולם הזה ומעולם הבא שנאמר גם אל יתצך יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה. מי קשה המכה בחרב או מכה בחוץ, המכה בחרב אינו יכול להסית את חברו אאם כן קרב אצלו ונגע בו, והמכה בחץ אינו כן אלא זורק החץ ומכה אותו בכל שהוא רואה אותו, לכך נמשל מספרי לשון הרע כחץ שנאמר חץ שחוט לשונם מרמה דבר, ואומר בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה. ראה מה קשה לשון הרע שהוא קשה מגלוי עריות ומשפיכות דמים ומעבודה זרה. בגלוי עריות כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת. בשפיכות דמים כתיב ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא. בעולם הזה כתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה. ובלשון הרע כתיב יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. לשון הרע אין אדם מוציאו מפיו עד שהוא כופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. כביכול צווח על מספרי לשון הרע מי יקום לי עם מרעים מי יכול לעמוד בהן. וגיהנם צווחת אף אני איני יכולה לעמוד בו אמר הקדוש ברוך הוא אני מלמעלה ואתה מלמטה אני זורק בהן חצים מלמעלה ואת הופכת עליהם גחלים מלמטה שנאמר חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. ראה מה כתיב במרים ותדבר מרים ואהרן במשה וכתיב ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת וכתיב זכור אתאשר עשה ה' אלהיך למרים, והלא דברים קל וחומר ומה מרים שלא זכרה אלא באחיה שלא בפניו ולא נתכונה אלא להחזירו לאשתו כך, המספר לשון הרע על חברו על אחת כמה וכמה, מה כתיב למעלה מן הענין המר בנגע הצרעת. ואף אהרן שהיה כהן גדול נגעה בו שנאמר ויחר אף ה' בם אלא שאהרן נתרפא מיד, וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני שאמר לשון הרע על בוראו לפיכך נצטרע אמר כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו כל אומן שונא את חברו מן האילן הזה אכל וברא את עולמו אף אתם אכלו ממנו ותבראו עולמות. אמר ליה הקדוש ברוך הוא ספרת לשון הרע סופך ללקות שנאמר ויאמר ה'אל הנחש וגו', במה אררו בצרעת הסלעין שהם עליו היא צרעת. ולא עוד אלא כל בעלי מומין מתרפאין לעולם הבא והנחש אינו מתרפא שנאמר ארור אתה מכל הבהמה שהכל מתרפאין והוא אינו מתרפא שנאמר אז ידלג כאיל פסח וגו' אז תפקחנה עיני עורים זאב וטלה ירעו כאחד ונחש עפר לחמו שאינו מתרפא לעולם שהוא הוריד את הבריות לעפר. ומי גרם לו על ידי שאמר לשון הרע. וכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע שנאמר וינסו אותי עשר פעמים ולא שמעו בקולי:

תנו רבנן סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה מה שבקשה לא ניתן לה ומה שבידה נטלו הימנה וכו', וכן מצינו בנחש הקדמוני שנתן עיניו במה טאינו ראוי לו [מה שבקש לא נתנו לו] ומה שבידו נטלו הימנו, אמר הקב"ה אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה והיה ועכשיו ארור אתה מכל הבהמה וגו', אני אמרתי יהלוך בקומה זקופה עכשיו על גחונך תלך. אני אמרתי יהא מיכלו מאכל אדם עכשיו עפר תאכל. הוא אמר אהרוג את האדם ואשא את חוה עכשיו ואיבה אשית בינך ובין האשה, וכן מצינו בקין ובקרח ובלעם ודואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדוניהו ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם, מה שבקשו לא נתנו להם ומה שבידם נטלו מהם: