Quotation_auto zu Dewarim 17:5

תניא אין מבטלין תלמוד תורה עד שתצא נשמתו וכשמת שמעון בנו של רבי עקיבא נתקבצו קהל גדול לקברו אמר להם רבי עקיבא הוציאו לי ספסל בין הקברות וישב עליו ודרש ואמר אחינו ישראל שמעוני לא שאני חכם יש כאן חכמים ממני לא שאני עשיר יש כאן עשירים ממני אנשי דרום מכירין את רבי עקיבא אנשי הגליל מאין מכירין האנשים מכירין את עקיבא הנשים והטף מאין מכירין אמר להם יודע אני ששכרכם מרובה שלא נצטערתם ובאתם אלא לשם מצוה מנוחם אני שאילו היו לי שבעה בנים וקברתים יודע אני שבני בן העולם הבא שזיכה את הרבים משה זכה וזיכה את הרבים וכו' שנאמר צדקת ה' עשה ירבעם חטא וכו' ראויין היו ישראל לקבל את התורה אילולי עמדו משה ואהרן שנאמר יצפון לישרים תושיה. ראויין היו ישראל להגאל ממצרים אילולי משה ואהרן שנאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ראויה פרשת שופטים ליאמר על ידי משה אילולי עמד יתרו. ראויה פרשת נחלות ליאמר על ידי משה אילולי זכו בנות צלפחד. ראוי היה פסח קטן ליאמר אלו לא עמדו טמאים. ראוי היה בית המקדש להבנות שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך אילולי עמדו דוד ושלמה. ראויין היו ישראל ליגאל בימי המן שנאמר ואף גם זאת וגו' אילולי עמדו מרדכי ואסתר. ראויין היו ישראל להשתעבד שנאמר ועבדום וענו אותם אילולי פרעה ומצרים. ראויין היו ישראל לעבוד עבודת אלילים שנאמר וקם העם הזה וזנה לולי ירבעם. ראויה היתה פרשת מקלל לולי בן ישראלית. ופרשת שבת לולי מקושש. ראוין היו ישראל ליפול בחרב שנאמר בחרב יפולו כל חטאי עמי לולי בלעם. ראויה היתה ירושלים ליחרב ובית המקדש לישרף שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש לולי נבוכדנצר וחבריו. וכשהרג טרגינוס את פפוס ולולינוס אחיו בלודקיא אמר להם אם אתם מעמו של חנניה מישאל ועזריה יבוא אלקיכם ויציל אתכם מידי אמרו לו חנניה מישאל ועזריה כשרים היו ונבוכדנצר מלך הגון היה וראוי שיעשה נס על ידו אבל אתה רשע ואין ראוי שיעשה נס על ידך ואנו מחוייבים מיתה לשמים אם אין אתה הורגנו הרבה אריות הרבה נחשים הרבה עקרבים שיבואו ויפגעו בנו. אבל כשנמות תדע שאנו מבני בניהם של חנניה מישאל ועזריה אמרו לא מתו עד שראו מחטטין עיניו. ושמת עליהם שרי אלפים שש מאות. שרי מאות ששת אלפים. שרי חמשים שנים עשר אלף. שרי עשרות ששים אלף. נמצאו כל דייני ישראל שבע רבוא ושמונה אלפים ושש מאות. דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה. דאמר קרא ושפטו את העם בכל עת וכתיב והיה ביום הנחילו את בניו. הא כיצד יום לתחלת דין לילה לגמר דין. מתניתין דלא כרבי אליעזר דתניא היה רבי אליעזר אומר וכו'. ורבי אליעזר האי ושפטו מאי דריש ביה לאתויי יום המעונן. ורבי מאיר האי ביום הנחילו מאי עביד ליה מבעיא ליה ביום מפילין נחלות ואין מפילין נחלות בלילה וכו'. ושפטו את העם בכל עת רבי יהושע אומר בני אדם שהן בטלין ממלאכתם יהיו דנים את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך דברים גדולים יביאו אליך דברים קטנים ישפטו הם אתה אומר כן או אינו אלא דברים של בני אדם גדולים יביאו אליך ודברים של בני אדם קטנים ישפטו הם כשהוא אומר את הדבר הקשה יביאון אליך הא אינו מדבר בבני אדם אלא בדבריהם הכתוב מדבר. אין דנין את השבט אלא בבית דין של שבעים ואחד. האי שבט דחטא במאי אילימא שחלל את השבת אימור דפליג רחמנא בין יחידים למרובים לענין עבודת אלילים בשאר מצות מי פליג. אלא בשבט שהודח. למימרא דבדינא דרבים דיינינין ליה כמאן לא כרבי יאשיה ולא כרבי יונתן דתניא עד כמה עושין עיר הנדחת מעשרה ועד מאה דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר ממאה ועד רובו של שבט. ואפילו רבי יונתן לא קאמר אלא רובו אבל כולו לא. אמר רב מתנה הכא בנשיא שבט שחטא עסקינן מי לא אמר רב אדא בר אהבה כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול האי נמי גדול הוא. עולא אמר ר' אלעזר בבאין על עסקי נחלות וכתחלתה של ארץ ישראל מה תחלתה שבעים ואחד אף כאן שבעים ואחד. אי מה תחלתה קלפי אורים ותומים וכל ישראל אף כאן קלפי אורים ותומים וכל ישראל אלא מחוורתא כדרב מתנה. רבינא אמר לעולם בשבט שהודח ודקשיא לך בי דינא דרבים דיינין ליה אין. אף על גב דקטלינן ביחיד בי דינא דרבים דיינין ליה. מי לא אמר ר' חייא בר יוסי אמר ר' הושעיא והוצאת את האיש ההוא וגו' איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואין אתה מוציא כל העיר לשעריך. הכא נמי איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל השבט כלו אל שעריך. ואין דנין כהן גדול אלא בשבעים ואחד מנהני מילי אמר רב אדא בר אהבה דאמר קרא כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול. מיתיבי דבר גדול דבר קשה. או אינו אלא דבריו של גדול. כשהוא אומר את הדבר הקשה יביאון אל משה הרי דבר קשה אמור. הוא דאמר כי האי תנא דתניא דבר גדול דבריו של גדול. או אינו אלא דבר קשה כשהוא אומר דבר הקשה הרי דבר קשה אמור מה אני מקיים דבר גדול דבריו של גדול. והאי תנא תרי קראי למה לי חד לצוואה וחד לעשיה. ואידך אם כן לכתוב או גדול גדול או קשה קשה. מאי גדול ומאי קשה שמע מינה תרתי. בעי רבי אליעזר שורו של כהן גדול בכמה למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה או דילמא דלמיתת בעלים דעלמא מדמינן ליה. אמר אביי מדקא מבעיא ליה שורו מכלל דממונו פשטינן ליה. פשיטא מהו דתימא הואיל וכתיב כל הדבר הגדול כל דבריו של גדול קמשמע לן. תניא כהן גדול שעבר על עשה ועל לא תעשה הרי הוא כהדיוט לכל דבריו. פשיטא סלקא דעתך אמינא הואיל ותנן אין דנין כהן גדול אלא בבית דין של שבעים ואחד. ואמר רב אדא בר אהבה כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול אימא כל דבריו של גדול קמשמע לן. ואימא הכי נמי מי כתיב דברי גדול הדבר הגדול כתיב דבר גדול ממש. והקל מעליך ונשאו אתך אין בודקין מן סנהדרין ולמעלה מאי טעמא אמר רב נחמן ונשאו אתך בדומין לך. אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלקים צא והמלך בגבורה. וצוך אלקים ויכלת עמוד אם מודה לך את יכול לעמוד ואם לאו אין את יכול לעמוד. וגם כל העם הזה אהרן נדב ואביהוא. ההוא דהוה קמוביד ואזיל מבי דינא שקיל גלימא זמר ואזיל באורחא. אמר ליה שמואל לרבי יהודה שיננא קרא כתיב וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום. וישמע משה רבי אלעזר המודעי אומר וישמע לקול חותנו ודאי ויעש כל אשר אמר לו אלקים. וישלח משה את חותנו רבי יהושע אומר שלחו מכבודו של עולם. רבי אלעזר המודעי אומר נתן לו מתנות רבות שמתוך תשובה אתה למד שנתן לו ויאמר אל נא תעזוב אותנו. אמר לו אתה נתת לנו עצה טובה ועצה יפה והמקום הודה לדבריך. אל נא תעזוב אותנו אמר לו כלום הנר מהנה אלא במקום החושך וכי מה הנר מהנה בין חמה ללבנה את חמה ואהרן לבנה מה יעשה הנר בין חמה ללבנה. אלא הריני הולך לארצי ומגייר כל בני מדינתי ואביאם לתלמוד ואקרבם תחת כנפי השכינה. יכול שהלך ולא עשה הרי הוא אומר ובני קיני חותן משה וגו' וילך וישב את העם אין עם אלא חכמה שנאמר אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה. וישלח משה את חותנו ואחר כך בחדש השלישי אמר שלמה לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. אמר הקב"ה בני היו משועבדין בטיט ולבנים ויתרו היה יושב בתוך ביתו בבטח והשקט ובא לראות בשמחת התורה עם בני לפיכך וישלח משה את חותנו ואחר כך בחדש השלישי. למה כך דרש משה קל וחומר ומה אם מצוה אחת כשבא הקב"ה ליתן מצות פסח אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו תרי"ג מצות שרוצה ליתן לישראל יהא יתרו כאן ויראה אותם לפיכך וישלח משה ואחר כך בחדש השלישי. זה שאמר הכתוב הלא כתבתי לך שלישים התורה משולשת ואותיות משולשין והאבות משולשין והשבט שנתנה על ידו משולש ומשה שלישי ביניהם ואותיותיו משולשות ואחים שלושה ונצפן לשלושה חדשים. התורה משולשת תורה נביאים וכתובים. ואותיותיה משולשות אב"ג. האבות משולשין אברהם יצחק ויעקב. והשבט שלישי ראובן שמעון ולוי. (ואותיותיו משולשין לוי) ומשה שלישי ביניהם אנכי עומד בין ה' וביניכם. ואותיותיו משולשין משה. ואחים שלשה משה אהרן ומרים. ונצפן לשלשה ותצפנהו שלשה ירחים. ליום השלישי כי ביום השלישי. ובחדש השלישי שנאמר בחדש השלישי, למה בחדש השלישי ולא בחדש השני ולא בחדש הרביעי ולא בחדש אחר אמר ר' הושעיא שנה לי ר' חייא הגדול שבויה ומשוחררת לא ינשאו ולא יארסו עד שלשה חדשים כך ישראל נקראו גרים שנאמר כי גרים הייתם. שבויים שנאמר והיו שובים לשוביהם. משוחררים שנאמר אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים. אמר הקב"ה אמתין להם שלושה חדשים ואחר כך אתן להם את התורה.

הוצא את המקלל בית הסקילה היתה חוץ לשלש מחנות. מנא הני מילי דתנו רבנן הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה חוץ לשלש מחנות. או אינו אלא חוץ למחנה אחת, נאמר כאן אל מחוץ למחנה ונאמר בפרים הנשרפים מחוץ למחנה מה להלן חוץ לשלש מחנות אף כאן חוץ לשלש מחנות. והתם מנלן דתנו רבנן והוציא את הפר אל מחוץ למחנה חוץ לשלש מחנות. או אינו אלא חוץ למחנה אחת, כשהוא אומר אל מחוץ למחנה בפר העדה שאין תלמוד לומר שהרי כבר נאמר ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון ליתן לו מחנה שניה. וכשהוא אומר אל מחוץ למחנה בדשן שאין תלמוד לומר שהרי כבר נאמר על שפך הדשן ישרף ליתן לו מחנה שלישית. ולילף משחוטי חוץ מה להלן חוץ למחנה אחת אף כאן חוץ למחנה אחת. מסתברא מפרים הוה ליה למילף שכן הוציא אל מחוץ למחנה מכשיר ומכפר. אדרבה משחוטי חוץ הוה ליה למילף שכן אדם חוטא בשנות פגול. מכשיר ממכשיר עדיף ליה. רב פפא אמר משה היכא הוה יתיב במחנה לויה ואמר ליה רחמנא הוצא את המקלל ממחנה לויה. ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה חוץ למחנה ישראל. האי מיבעי ליה לעשייה, עשייה בהדיא כתיבוא ובני ישראל עשו. אלא מעתה וירגמו אותו מאי עביד ליה, ההוא מיבעי ליה לכדתניא וירגמו אותו אותו בלא כסותו. אבן שאם מת באבן אחד יצא. ואיצטריך למיכתב אבן ואיצטריך למיכתב אבנים דאי כתב רחמנא אבן היה אמינא היכא דלא מת בחדא לא נייתי אחריני וניקטליה כתב רחמנא אבנים. ואי כתב רחמנא אבנים הוה אמינא מעיקרא נייתי תרתי כתב רחמנא אבן. והא האי תנא נאמר קאמר. הכי קאמר אלו לא נאמר קרא הייתי אומר ג"ש והשתא דנאמר קרא ג"ש לא צריך. הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה מלמד שבית דין מבפנים ובית סקילה מבחוץ וסמכו השומעים אלו העדים. כל השומעים אלו הדיינין. ידיהם כל יחיד ויחיד. את ידיהם על ראשו סמכו את ידיהם עליו, אמרו לו דמך על ראשך שאתה גרמת לך. וירגמו אותו ולא כסותו. העדה וכי כל העדה רוגמין ומה תלמוד לומר העדה במעמד כל העדה. יכול הוראת שעה היתה, תלמוד לומר ואל בני ישראל תדבר לאמר יהא מנהג לדורות. האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה דאמר קרא ורגמו אותו מאי אותו אילימא אותו ולא אותה והכתוב והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא. אלא אותו בלא כסותו הא אותה בכסותה (כתוב ברמז תרכ"ז). תנו רבנן האיש מכסין אותו פרק אחד מלפניו והאשה שני פרקים בין מלפניה בין מלאחריה מפני שכולה ערוה דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה. מ"ט דרבנן אמר קרא ורגמו אותו מאי אותו אילימא אותו ולא אותה והכתיב והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אלא אותו בלא כסותו הא אותה בכסותה. רבי יהודה אומר תנו בלא כסותו לא שנא איש ולא שנא אשה למימרא דרבנן חיישי להרהורא ורבי יהודה לא חייש והא איפכא שמעינן להו דתנן הכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שמגלה את לבה וסותר את שערה. ר' יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלחו ואם היה שערה נאה לא היה סותרו. התם טעמא מאי שמא תצא מבית דין זכאה ויתגרו בה פרחי כהונה הכא הא מקטלה. וכי תימא אתי לאגרויי באחרנייתא. נמירי אין יצר הרע שולט אלא במי שעיניו רואות. דרבנן אדרבנן לא קשיא אמ' קרא ונוסרו כל הנשי' הכא אין לך יסור גדו' מזה. וכי תימא לי עבד בה תרתי. אמ' קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתי יפה:

דבר אחר אנשים ולא נשים [אנשים] ולא קטנים. בני בליעל בנים שפרקו עול שמים מעל צואריהם. מקרבך ולא מן הספר. וידיחו את יושבי עירם ולא יושבי עיר אחרת. לאמר שצריכין שני עדים והתראה לכל אחד ואחד עד שיודח רובה. היכי עבדינן אמר עולא דנין סוקלין דנין וסוקלין. וריש לקיש אמר מרבין להן בתי דינין ומעיינין בדיניהן ומסקינן להו לבית דין הגדול וגמרי להו לדינייהו וקטלי להו שנאמר והוצאת את האיש ההוא וגו' איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל העיר לשעריך. תנו רבנן החמרת והגמלת (והספנת) העוברת ממקום למקום מצילין אותן שנאמר וידיחו את יושבי עירם ולא יושבי עיר אחרת. מדיחי עיר הנדחת בסקילה, רבי שמעון אומר בחנק, מאי טעמא דרבנן גמרי הדחה הדחה ממסית או מנביא שהדיח. ורבי שמעון גמר הדחה הדחה מנביא. וליגמר ממסית, דנין מסית דרבים ממסית דרבים ואין דנין מסית רבים ממסית דיחיד. אדרבה דנין הדיוט מהדיוט ואין דנין הדיוט מנביא. ורבי שמעון, כיון שהדיח אין לך הדיוט גדול מזה: