Quotation_auto zu Dewarim 18:12

שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן וגו'. עם גדול ורם וגו'. וידעת היום כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא וגו'. אל תאמר בלבבך בצדקתי הביאני ה' וגו'. אחר שכבר סלק להם הספק הנזכר. בא עתה לומר להם שהיה ירא מהם שיעלה בלבם שטות אחרת. לחשוב ולומר שבצדקתם ירשו את הארץ. ולזה אמר שמע ישראל. והבן וקבל מה שאני אומר לך. כי יש לך לדעת שאתה עובר את הירדן לרשת גוים גדולים ועצומים אשר אי אפשר בחיל ובכח להורישם. וזה שאמר אשר אתה ידעת מי יתיצב לפני בני ענק. אבל השם העובר לפניך הוא ישמידם למען שמו ולא בעבורך. ואולי תאמר כי בצדקתך אתה בא לרשת את ארצם לא תאמר כן כי לא בצדקתך וביושר לבבך. שרמז בזה כי אולי שאע"פ שלא יהיו בהם פעולות טובות מצדקה ומעשים טובים. יהיה בהם יושר ותמימות הלב. לזה אמר לא בצדקתך וביושר לבבך. אחר שאתה חושב מחשבות ועלילות בלבבך. ואומר שהגוים רבים. ושהארץ אינה טובה במזונות. ושהשם מוריש אותם בעבור צדקתך. וכן רמז באומרו וידעת היום כי ה' אלהיך. השלשה דברים שאמרנו למעלה שיש להם לידע. שהיכולת שלו. ויש לו שלוחים להורישם. ושהשלוחים לא יסבו בלכתם אלא שיעשו שליחותו. כנגד היכולת אמר וידעת היום כי ה' אלהיך הוא עובר לפניך ולו היכולת. וכנגד השלוחים אמר אש אוכלה שעושה מלאכיו אש לוהט להפרע מהם. וכנגד שיעשו שליחותם בלי איחור ושינוי. אמר והאבדתם מהר בלי איחור בסבת שלוחיו. ואולי אע"פ שיודו כי לו היכולת. יאמרו כי זכותם עמדה להם. לזה אמר אל תאמר בלבבך בצדקתי הביאני ה' כי לא בצדקתך ה' נותן לך את הארץ הטובה. כי לא די שאינך צדיק. אלא שאתה עם קשה עורף. וא"ת שאינו כן. זכור אל תשכח מעשיך הראשונים אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר למן היום אשר יצאת ממצרים. ובחורב הקצפתם את ה'. בזמן קבלת התורה. וזהו בעלותי ההרה. וזהו ע"ד שאמר המשורר יעשו עגל בחורב בזמן ירידת המן והתורה. כי זה רע גדול כי אם עבר זמן מהם בנתים או שפסקו מהם אלו הטובות ניחא. אבל בעודם בתקפם ובטובם שכחו מושיעם. וזה שאמר ישעיה ע"ה על דרך תימה שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר. בנים גדלתי ורוממתי אותם. בעוד שהיו במעלות עליונות. והם פשעו בי. מהו והם כי הוא מיותר. אבל במה שאמרנו הוא מבואר. כי אע"פ שהשם גדלם ורוממם. אם פסקו מהם אותם המעלות ואז פשעו בי. אינו כל כך תימה. אבל והם בעודם במעלתם פשעו בי. וזה שאמר ובחורב הקצפתם את ה'. וכן יעשו עגל בחורב בזמן ירידת המן והתורה. עד שאמרו חכמים ז"ל שהאכילו לעגל מהמן. ובכאן הזכיר להם עון העגל ואמר קום רד מהר מזה. כמו שהם מהרו לעשות העגל כמו שאמר סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם מסכה. ומפני כבודם לא הזכיר בכאן עגל מסכה אלא מסכה. מפני שהיה להם דבר מגונה מאד מאד. כאומרו וימרו את כבודו בתבנית שור. ולא תאמר כשור של פטם אלא אוכל עשב שהוא מטונף מצד אכילת העשב. ובזה המרו עיני כבודו וחטאו מאד לה'. וזהו וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם. שאמר לכם לא יהיה לך אלהים אחרים. ואתם עשיתם לכם עגל מסכה. ולטובתכם ואתפוש בשני הלוחות ואשברם. כמי שקורע שטר הכתובה או הקנין. בענין שלא יהיה פתחון פה להשם כנגדם. והזכיר סדר תפלתו. ותיקון העגל. ואח"כ הזכיר להם עון המרגלים וסדר תפלתו. ולפי שהיו בלא תורה. בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים ויכתוב ה' על הלוחות כמכתב הראשון ואשים את הלוחות בארון. וכל זה להורות על רשעתם. ולכן רצה השם לתת הלוחות במעמד ישראל. וזהו פסל לך ועלה אלי ההרה. וכן לפי חטאתם הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה'. ולא רצה לתת אותו לישראל. בענין שבכל זה תראו מה שאמרתי. כי לא בצדקתך ה' אלהיך מוריש אותם מפניך:

ומצאתי סמך לדברי. בפירוש הטעמים שעשו על צד הקבלה. ואמרו שם תלשא תורה לבושי אש. פירוש אש דת למו הלא כה דברי כאש. פירוש תפארת שהיא תורה שבכתב שיסודה רחמים. ולבושה להבות אש שהיא הגבורה וכו'. עתה אחזור לפרש מה שהתחלתי. תלש"א כדמות סמ"ך עומד על התפארת. רמז לסמא"ל לקטרגו. יען כי הוא תלוש ונגרש מאצילותו. אזלא גריש רביע. זה למול זה הולכים ומביטים פנים כנגד פנים. עורכי מלחמות. זה לגרש את זה וזה לגרש את זה ממחיצתו. וסוף סמא"ל להיות רובץ כדמות חמור תחת משאו. לפני כתר הרחמים. ונרמז זה בפסוק כי תראה חמור שונאך. שונאך זה סמא"ל אשר מחנותיו מהם צורת גמלים וצורת סוסים וחמורים. רובץ תחת משאו. פעמים הוא קרוב לנפול ועדיין לא הגיע עת מפלתו. ויש לו עוזרים בשמים להקימו עד בא רצון האדון ית' להכניעו. על כן נרמז בו עזוב תעזוב. הקנאה תעזב הנקמה. עד אשר יגיע החפץ. ויתקיים מה שאמר שלמה בחכמתו כי שבע יפול צדיק וקם. שני גרישין. הוא מה שאמרו פניהם זה למול זה. זה לגרש וזה לגרש והאלהים יבקש את נרדף. יתיב זקף דרגא תביר. עוד יגיע זמן ויראה שישוב מה שלפנים לאחור. והכפוף יהיה זקוף. כאומרו ה' זוקף כפופים. והתחתון ישוב עליון. והמדרגה העליונה תשבר שלשה שברים סמאל ושושבינו ולילית. תחת רגלי ג' כתרים כתר הרחמים והשושבין יחיד עולם וכתר המלכות. על כן דרגא תביר כדמות ג' שברים וכו'. ע"כ נראה שזה השונא הוא רמז לסמאל. הוא נחש הוא שטן הוא יצר הרע. שהטעה לאדם הראשון ומטעה הבריות כולם אחריו בחלקת אמריו רכו משמן. בענייני הנשים והתענוגים. ולכן אמרו שלא נמצא סמך בכל מעשה בראשית עד בריאת האשה שכתוב בה ויסגור בשר תחתנה והיא סמך של סמאל שמטעה האדם אחר הנשים. ונותן עצות נבערות להעלים עין מן המצות. כמו שאמר בכאן והתעלמת. שהוא אומר כן. והתורה אמרה לא תוכל להתעלם. ולכן סמך לכאן לא יהיה כלי גבר על אשה. כי זאת היא עצת יצר הרע להחטיא האדם. ולכן אמר כי תועבת ה' כל עושה אלה. לפי שיצר הרע נקרא תועבה: