Quotation_auto zu Dewarim 19:5

ואם בפתע. פרט לקרן זוית. בלא איבה פרט לשונא. הדפו שדחפו בגופו. או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה. בלא צדיה פרט למתכוון לצד זה והלכה לה לצד אחר. ואשר לא צדה פרט למתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע. ואשר יבא את רעהו ביער מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם אף כל רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם. ת"ר הסומא אינו גולה שנאמר בלא ראות למעט את הסומא דר"י. [ר"מ אומר בלא ראות לרבות את הסומא]. מ"ט דר' יהודה דכתיב ואשר יבא את רעהו ביער ואפילו סומא אתא בלא ראות מעטיה. ור"מ בלא ראות למעט ובבלי דעת למעט הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מעוט אחר מעוט אלא לרבות. ורבי יהודה, בבלי דעת פרט למתכוון הוא דאתא. בלא ראות להביא את הזורק בלילה. תניא רבי יהודה אורמ סומא אין לו בשת, מ"ט דר"י דכתיב ולא תחוס עינך וגמר עינך עינך מעדים זוממין מה התם סומין לא אף הכא סומין לא. וכן היה רבי יהודה פוטרו מחייבי מיתות ב"ד אתיא רוצח רוצח מחייבי גליות. וכן מחייבי מלקיות אתיא רשע רשע מחייבי מיתות ב"ד. וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל דינין שבתורה דאמר קרא ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם כל שישנו במכה ובגואל הדם ישנו במשפטים וכל שאינו במכה וגואל הדם אינו במשפטים. אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמר לי הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן דאמינא לא מפקדנא ועבידנא מצוה, כיון דשמעית להא דא"ר חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמר לי לית הילכתא כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן. וכן היה ר' יהודה פוטרו מכל המצות שבתורה דאמר קרא אלה המצות והחקים והמשפטים כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחוקים וכל שאינו במשפטים אינו במצות וחוקים. בלא ראות פרט לסומא דברי רבי יהודה וכו'. אלמא קסבר רבי יהודה מקצת ידיעה לאי ככל ידיעה ור"מ איפכא. ורמינהו יודע אני שיש נדרים אבל איני יודע שיש מפירים (נעשה כמי שלא שמע כלל) [יפר] , יודע אני שיש מפירים [אבל] איני יודע שזה נדר. ר"מ אומר לעולם לא יפר אלא אם הוא יודע בתוך היום שהוא נדר ולא אמרינן מקצת שמיעה ככל שמיעה. ורבי יהודה אומר יפר בתוך היום אע"פ שאינו יודע שהוא נדר דאמרינן מקצת שמיעה ככל שמיעה. אמר רבא הכא מענינא דקרא והכא מענינא דקרא. רבי יהודה סבר גבי רוצח כתיב ואשר יבא את רעהו ביער כל דבר מיעל יער וסומא נמי בר מיעל יער, ואי אמרת בלא ראות לרבות את הסומא מיער נפקא ליה, אלא ש"מ למעט את הסומא. ור"מ סבר בבלי דעת כתיב כל דבר מידע וסומא לאו בר מידע הוא, ואי אמרת בלא ראות פרט לסומא מבלי דעת נפקא ליה, אלא ש"מ לרבות את הסומא, אבל גבי נדרים כתיב ושמע אישה ושמע אביה, רבי יהודה סבר מקצת שמיעה ככל שמיעה, ורבי מאיר סבר איפכא:

שני תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה, שנאמר לנוס שמה כל רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת, ואין דעת אלא תורה שנאמר נדמו עמי מבלי דעת. לחטוב עצים אבא שאול אומר מה חטיבת עצים רשות אף כל רשות, יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין. א"ל ההוא מרבנן לרבא ממאי דמחטיבת עצים דרשות דילמא מחטיבת עצים דסוכה ומחטיבת עצים דמערכה ואפילו הכי אמר רחמנא ליגלי, א"ל כיון דאם מצא חטוב אינו חוטב לצאו מצוה היא, השתא נמי לאו מצוה היא. איתיביה רבינא לרבא יצא האב המכה את בנו וכו' ואמאי לימא כיון דאילו גמיר לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה, התם אע"ג דגמיר מצוה קעביד דכתיב יסר בנך ויניחך וגו', הדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמרי אלא אמר קרא ואשר יבוא את רעהו ביער מה יער אי בעי עייל ואי בעי לא עייל ואי סלקא דעתך מצוה מי סגי דלא עייל. א"ל רב אדא בר אהבה לרבא וכל היכא דכתיב אשר דאי בעי הוא, אלא מעתה ואיש אשר יטמא ולא יתחטא אי בעי מיטמא ואי בעי לא מיטמא מת מצוה דלא סגי דלא מיטמא הכי נמי דפטור, שאני התם דכתיב טמא יהיה מ"מ, ההוא מיבעי ליה לכדתניא טמא יהיה לרבות טבול יום, טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים, א"ל אנא מעוד קאמינא:

ואשר יבוא רעהו ביער. מה יער רשות לניזק ולמזיק להכנס לשם [אף כל שהוא רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם], יצא חצר בעל הבית שאין רשות לניזק ולמזיק להכנס לשם. לחטוב עצים אבא שאול אומר מה חטיבת עצים רשות אף כל וכו'. ונדחה ידו בגרזן מכאן אתה אומר נתכוון לקוץ את האילן ונפל על האדם והרגו הרי זה גולה. נשמט הברזל מקתו והרגו רבי אומר אינו גולה, וחכמים אומרים גולה. מן העץ המתבקע רבי אומר גולה, וחכ"א אינו גולה. תניא א"ל רבי לחכמים וכי נאמר ונשל הברזל מעצו והלא לא נאמר אלא מן העץ, ועוד נאמר עץ למעלה ונאמר עץ למטה מה עץ האמור למעלה מן העץ המתבקע אף עץ האמור למטה מן העץ המתבקע, ושניהם מקרא אחד דרשו ונשל הברזל מן העץ, רבי סבר יש אם למסורת ונישל כתיב, ורבנן סברי יש אם למקרא ונשל קרינן. וסבר רבי יש אם למסורת והאמר רבי יוחנן רבי ור' יהודה בן ורעץ וכו' כולהו סבירא להו יש אם למקרא, היינו דאמר להו ועוד: