Quotation_auto zu Dewarim 21:4
וְהוֹרִ֡דוּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֤וא אֶת־הָֽעֶגְלָה֙ אֶל־נַ֣חַל אֵיתָ֔ן אֲשֶׁ֛ר לֹא־יֵעָבֵ֥ד בּ֖וֹ וְלֹ֣א יִזָּרֵ֑עַ וְעָֽרְפוּ־שָׁ֥ם אֶת־הָעֶגְלָ֖ה בַּנָּֽחַל׃
Und die Ältesten dieser Stadt werden die Färse in ein raues Tal bringen, das weder gepflügt noch gesät werden darf, und die Färse brechen's Hals dort im Tal.
צרור המור על התורה
ועל חרבך תחיה שהוא אומנות רציחה. ואחר שאתה רוצח אין ראוי שתהיה ארצך אלא בנחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע אלא בדרך מקרה. כמו שאמר דוד על שאול הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם. ולכן לא אמר לו מטל השמים בראשונה. ואת אחיך תעבוד. אף על פי שתהיה בעל החרב. וכן רמז לו ועל חרבך תחיה שיהיה בעל דילטורא על ישראל. להיות רכיל לעלות ולהשטין בלשון רמיה הנקראת חרב פיפיות כאומרם הוא שטן וכו'. ועם כל זה ואת אחיך תעבוד וכו'. כי אתה כעבד תלך לפניו שרוצה להרוג לאדוניו והיה כאשר תריד בשיחך ותדבר האמת מרוע מעשיהם. ופרקת עולו. ודעתי עוד בזה באומרו ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושביך. לפי שיש בכאן מקום עיון למה אמר ויען יצחק אביו. כי די שיאמר ויאמר אליו הנה משמני הארץ וגו'. ועוד למה אמר יהיה מושביך שנראה שבהכרח הוא שיהיה משמני הארץ מושבו. ועוד למה אמר משמני הארץ בראשונה ומטל השמים באחרונה. והיה ראוי להיפך. ועוד מה רצה לומר והיה כאשר תריד. והנראה שיצחק עמד על משמרתו הראשונה שאמר בא אחיך ויקח ברכתך. באופן שבשום ענין לא רצה לברכו. וכשראה שעשו נשא קולו ויבך. נכמרו רחמיו עליו והמו מעיו לו ומצד זה ענה לו כאב לבן. וזהו ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושביך. כלומר אינך צריך לברכתי. כי אחר שאתה רשע והולך אחר מראה עיניך ואחר התענוגים לרעות בגנים ובשדות לצוד ציד להביא. לא יחסרו לך טובות העולם הזה כי דרך רשעים צלחה ויציצו כל פועל און. ולכן בהכרח הוא כי משמני הארץ יהיה מושביך. ואמר ומטל השמים מעל לרמוז כי אף על פי שזה אינו מן הראוי שיצליחו דרך הרשעים. כן הוא דרך העולם. ואף על פי שהוא דרך הפכי. כן ראוי שתהיה ברכתך הפוכה. משמני הארץ בראשונה ואחר כך טל השמים מעל. לרמוז לו שברכתו הפוכה ושלא כדין. אבל ביעקב אמר מטל השמים ומשמני הארץ. וכל זה אמר לו כאב לבן בלי נבואה ובלי שכינה. ולזה לא הזכיר בכאן ויתן לך האלהים אלא ויען יצחק. שהוא מאמר מופשט כאב לבן. ואף על פי שאתה רשע וגזלן ושופך דמים וחרב פיפיות בידך לא יועיל לך כלום. ולעולם תהיה לו עבד עולם. ולא תחשוב כי בחרבך הקשה תוכל להנצל ממנו. וזהו ועל חרבך תחיה. ואע"פ שהכל מתיראים מבעל החרב ועובדים אותו. אתה לא תהיה כן אלא ואת אחיך תעבוד. אבל התיקון שלך הוא והיה כאשר תריד כלומר כאשר תריד ותצטער ותתחרט ממעשיך הרעים. מיד ופרקת עלו מעל צוארך ותהיה שוה לנו ולא תהיה לו עבד עולם שגדול בעל תשובה. אבל באופן אחר ואת אחיך תעבוד:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
תנו רבנן מנין לאיתן שהוא קשה שנאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך, ואומר שמעו הרים את ריב ה' והאתנים וגו'. אחרים אומרים [מנין לאיתן שהוא ישן שנאמר] גוי איתן הוא וגו', ואף על פי שאינו איתן כשר. ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה, מ"ט גמר עריפה עריפה מחטאת העוף. ומקומה אסור מלזרוע ומלהעבד, תנו רבנן אשר לא יעבד בו שלא יזרע לשעבר דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר להבא, אמר רבא להבא כולי עלמא לא פליגי דכתיב ולא יזרע, כי פליגי לשעבר, רבי יאשיה סבר מי כתיב ולא יעובד אשר לא יעבד כתיב, ורבי יונתן סבר מי כתיב אשר לא נעבד אשר לא יעבד כתיב, ורבי יונתן סבר מי כתיב אשר לא נעבד אשר יעבד כתיב. (ורבי יונתן סבר אשר לא נעבד) ורבי יאשיה אשר לשעבר משמע. ורבי יונתן אשר ריבויא הוא:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
תנו רבנן אשר לא יעבד בו ולא יזרע, אין לי אלא זריעה, שאר עבודות מנין, תלמוד לומר אשר לא יעבד בו מ"מ, אם כן מה תלמוד לומר ולא יזרע, לומר לך מה זריעה מיוחדת שהיא בגופה של קרקע [אף כל שהיא בגופה של קרקע] יצא סורק שם פשתן ומנקר שם אבנים שאינה בגופה של קרקע. ואימא אשר לא יעבד כלל ולא יזרע פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט זריעה אין מידי אחרינא לא, אשר ריבויא הוא. מת מנלן דאסור [בהנאה] אתיא שם שם מעגלה ערופה, כתיב הכא ותמת שם מרים וכתיב התם וערפו שם את העגלה [מה להלן אסור בהנאה אף כאן אסור בהנאה]. והתם מנלן, אמר רבי ינאי כפרה כתיב בה כקדשים. וערפו שם נאמר כאן עריפה ונאמר להלן עריפה מה עריפה האמורה להלן עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו ואסור בהנאה אף עריפה האמורה כאן עורפה בקופיץ מאחוריה וקוברה ואסורה בהנאה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy