Quotation_auto zu Dewarim 22:29

אם מאן ימאן לרבות יתומה לקנס בבא עליה ואחר כך נתיתמה. כסף ישקול כמהר הבתולות שיהא זה כמהר הבתולות ומהר הבתולות כזה מכאן סמכו לכתובת אשה מן התורה דברי ר' שמעון בן גמליאל. וחכמים אומרים כתובת אשה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים. רבי עקיבא אומר מנין אפילו נתארמלה אפילו נתגרשה והדין נותן הואיל ורשאי בהפרת נדריה ורשאי בכסף קנסה וכו'. מהר ימהרנה לו לאשה למה נאמר לפי שהוא אומר ונתן האיש השוכב עמה שומע אני כשם שבתפוסה נותן מיד כך במפותה נותן מיד. תלמוד לומר מהר ימהרנה לו לאשה מגיד שהוא עושה עליו מוהר. ואין מהר אלא כתובה שנאמר הרבו עלי מאד מהר ומתן. מהר ימהרנה לו לאשה בראויה לו הכתוב מדבר, להוציא אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין. אם מאן ימאן מגיד שאם רצה האב יקיים ואם רצה האב יוציא. תפוסה מנין הרי אתה דן הואיל ותפוסה ברשות אביה וכו' אם למדת על המפותה שאם רצה האב יקיים ואם רצה האב יוציא אף תפוסה רצה האב יקיים רצה האב יוציא. ועוד קל וחומר ומה אם מפותה שלא עבר אלא על דעת אביה וכו'. כסף ישקול אבל לא שמענו כמה הרי אני דן נאמר כאן כסף ונאמר להלן כסף מה להלן חמשים כסף אף כאן חמשים כסף. כמהר הבתולות הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה להלן חמשים וכו'. מכשפה לא תחיה (כתוב ברמז כ"ד וברמז קפ"ב):

כי תשא את ראש בני ישראל זה שאמר הכתוב בטנך ערמת חטים למה נמשלו ישראל בחטים. אמר ריש לקיש מה החטים הללו כולן עולין במדה כך היו ישראל כולן עולין במנין הזקנים והחסידים והחכמים. אמר רבי יצחק אין אדם מצוה (נ"א מונה) על בן ביתו לא משפלות של זבל ולא של מוץ ולא של קש ומהו מצוה על בן ביתו משפלות של חטים. של זבל מהו עושה ממחה אותו במים וכן דור המבול מה כתיב בו ויאמר ה' אמחה וגו'. משפלות של מוץ מזרה אותן לרוח וכן דור הפלגה ויפץ ה' אותם. וכן חבילות של קש ומהו עושה נותן אותן בקמין וכן עשה למצרים יאכלמו כקש. ומהו מונה משפלות של חטים כי תשא את ראש בני ישראל. מה כתיב למעלה מן הענין וכפר אהרן על קרנותיו כיון שחטאו ישראל אמר הקב"ה למשה לך כפר להם אמר לפניו רבונו של עולם לא כן אמרת אחת בשנה. אמר לו הקב"ה לך זקוף אותו עכשיו כי תשא את ראש בני ישראל, אמר רבי יהושע הכהן בר נחמן אמר הקב"ה למשה לך מנה את ישראל אמר משה לפני הקב"ה כתיב והיה זרעך כעפר הארץ וכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים ואתה אומר לך מנה את ישראל איני יכול לעמוד על מנינם. אמר ליה הקב"ה משה לא כשם שאתה סבור אלא אם בקשת לעמוד על מנינם של ישראל טול ראשי אותיות של שבטים ואתה עומד על מנינם רי"ש מראובן שי"ן משמעון למ"ד מלוי וכן כל שבט ושבט. משל למה הדבר דומה לשולחני שהיה לו נער אמר ליה פקוד לי מעות האלו אמר ליה היאך אני יכול לספור אותם אמר ליה ספור ראשי שורות של מעות ותעמוד על החשבון כך אמר הקב"ה למשה רי"ש מראובן מאתים אלף נו"ן מנפתלי חמשים אלף שי"ן משמעון שלש מאות אלף יו"ד מיהודה יו"ד מיששכר יו"ד מיוסף שלשים אלף זי"ן של זבולון שבעת אלפים דל"ת של דן ארבעת אלפים גימ"ל של גד שלשת אלפים בי"ת של בנימין אלפים אל"ף של אשר אלף הרי חמש מאות אלף ותשעים ושבע אלף היכן שלשת אלפים אלו שנפלו בעגל שנאמר ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם וגו' כשלשת אלפי איש לכך אמר הקב"ה למשה מנה את ישראל לידע כמה חסרו. ונתנו איש כפר נפשו כששמע משה כן נתירא אמר עור בעד עורו וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. רבי יהודה ברבי אילעאי אומר אמר משה מצינו שפדיון נפשו של אדם ככר כסף שנאמר והיתה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקול. רבי יוסי אומר ממוציא שם רע אתה למד שנאמר וענשו אותו מאה כסף ואנחנו הוצאנו שם רע ואמרנו אלה אלהיך ישראל כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן מאה כסף. ריש לקיש אמר מן האונס למד כתיב ונתן האיש השוכב עמה וגו' ואנו אנסנו הדבור שכתב לא יהיה לך וגו' ועשינו עבודה זרה כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן חמשים כסף. רבי יהודה בר' סימון אמר משור נגח למד שנאמר אם עבד יגח השור ואנחנו המרנו כבודו בשור שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור, כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן שלשים שקל. ידע הקב"ה מה בלבו של משה אמר לו חייך לא ככר כסף ולא מאה כסף ולא חמשים שקלים ולא שלשים שקלים אלא זה יתנו. אמר רבי מאיר נטל הקב"ה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר לו זה יתנו. אמר משה מי יתן אמר לו הקב"ה כל העובר (בים) [על סכומיא]. מחצית השקל רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל שהוא עושה ששה גרמיסין . רבי יהודה בר נחמני אמר בשם רבי יוחנן בן זכאי לפי שעברו ישראל על עשרת הדברות יתנו עשרה גרה שהוא מחצית השקל. רבי ברכיה בשם ר' שמעון בן לקיש אמר אמר הקב"ה אתם מכרתם בכורה של רחל בעשרים כסף לפיכך כל בכור שיהא לכם יהא פדיונו חמשת שקלים כסף שנאמר ולקחת חמשת חמשת וגו'.

כי יהיה נערה בתולה. תנו רבנן נערה ולא קטנה. נערה ולא בוגרת. בתולה ולא בעולה. מאורסה ולא נשואה. בבית אביה פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל. בעא מיניה רבי יעקב בר (אבא) [אדא] מרב בא על קטנה מאורסה מהו, לגמרי ממעיט ליה או מסקילה ממעיט לה. א"ל (חייב) [מסתברא מסקילה ממעט ליה]. והכתיב ומתו גם שניהם [עד שיהיו שניהם שוין] שתיק רב. ונימא ליה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו, כתנאי ומתו גם שניהם וכו' (כדלעיל). ומצאה איש בעיר אילו לא יצאת בעיר לא היה מסתקף לה (בעיר ושכב עמה מלמד) [מגיד] שהפרצה קוראה לגנב. ושכב עמה על עסקי שכיבה. והוצאת את שניהם אל שער העיר זו היא שאמרנו שער שנמצא בו ולא שער שנידונית בו. וסקלתם אותם באבנים יכול באבנים מרובות, תלמוד לומר באבן וכו' (כדלעיל). את הנערה על דבר אשר לא צעקה בעיר כשהוא אומר על דבר ע"פ התראה, להביא את המזירה בהתראת עדים, אין לי אלא בעיר, בשדה מנין, תלמוד לומר ואם בשדה מצאה. ושכב עמה פרט לאחד מחזיק ואחד שוכב דברי רבי יהודה. ומת האיש אשר שכב עמה לבדו, הראשון בסקילה והשני בחנק (כתוב ברמז תרכ"ה):