Quotation_auto zu Dewarim 23:4

צרור את המדינים. למה כי צוררים הם לכם מכאן אמרו חכמים אם בא להרגך השכם להרגו, רבי שמעון אומר [מנין אתה אומר] שכל המחטיא את האדם יותר [קשה] מן ההורגו שההורגו הורגו בעולם הזה ויש לו חלק לעולם הבא והמחטיאו הורגו בעולם הזה ולעולם הבא. שתי אומות קדמו ישראל בחרב, מצרים שנאמר ארדוף אשיג וגו' אריק חרבי. אדום ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך. ושתים בעבירה מואב ועמון. על אלו שקדמום בחרב כתיב לא תתעב אדומי לא תתעב מצרי. ועל אלו שקדמום בעבירה כתיב גלא יבא עמוני ומואבי. צרור את המדינים (לפי) [אע"פ] שכתיב כי תצור אל עיר וגו' לא תשחית את עצה, לאלו לא תעשו כן אלא חבלו אילנותיהן. וכן אתה מוצא כשהלך יורם מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה [ומלך אדום] להלחם במואב מה כתיב והכיתם כל עיר מבצר וכל עיר מבחור וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים תסתמו, אמר לו והכתיב לא תשחית את עצה, א"ל על האומות צוה וזו קלה ובזויה היא שנאמר ונקל זאת בעיני ה' ונתן את מואב בידכם, ואומר לא תדרוש שלומם וטובתם אלו האילנות הטובים, לכך נאמר צרור את המדינים:

לא תתעב אדומי. מפני מה כי אחיך הוא, גדולה אחוה. לא תתעב מצרי מפני כי גר היית בארצו. אמר ר' אלעזר בן עזריה המצרים לא קבלו את ישראל אלא לצורך עצמן וקבע להם המקום שכר, והרי דברים קל וחומר ומה אם מי שלא נתכוון לזכות כך, מי שנתכוון לזכות על אחת כמה וכמה. ר"ש אומר מצרים הם טבעו את ישראל במים ואדומיים קדגמו את ישראל בחרב ולא אסרם הכתוב אלא עד שלשה דורות, עמונים ומואבים מפני שנטלו עצה להחטיא את ישראל אסרם הכתוב איסור עולם, ללמדך שמחטיאו של אדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו אין מוציאו אלא מן העולם הזה ומחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא. הפה שאמר גם את ישראל לא אשלח הוא הפה שאמר אנכי אשלח אתכם מה שכר נטלו על כך לא תתעב מצרי וכו' (כדכתיב ברמז רכ"ו). מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות [ר' שמעון מתיר את הנקבות מיד], אמר ר"ש קל וחומר ומה במקום שאסר את הזכרים איסור עולגם התיר את הנקבות מיד, מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד, אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה, אמר להם לא כי הלכה אני אומר ועוד קרא מסייעני בנים ולא בנות. תנו רבנן בנים ולא בנות דברי ר"ש, א"ל ר' יהודה הרי הוא אומר בנים אשר יולדו הכתוב תלאן בלידה. תנו רבנן אם נאמר בנים למה נאמר דורות, ואם נאמר דורות למה נאמר בנים. אם נאמר בנים ולא נאמר דורות הייתי אומר בן ראשון ושני אסור שלישי מותר, לכך נאמר דורות, ואם נאמר דורות ולא נאמר בנים הייתי אומר לאותן העומדים על הר סיני לכך נאמר בנים. להם מהם מנה, להם הלך אחר פסוליהם. ואיצטריך למיכתב להם ואיצטריך למיכתב אשר יולדו דאי כתב רחמנא אשר יולדו הוה אמינא [מבניהם מנה כתב רחמנא להם, ואי כתב רחמנא להם הוה אמינא] מצרית מעוברת שנתגיירה היא ובנה חד כתב רחמנא אשר יולדו. ואיצטריך למיכתב להם הכא ואיצטריך למכתב לו גבי ממזר, דאי כתב רחמנא הכא משום דבא מטיפה פסולה אבל ממזר דבא מטיפה כשרה אימא לא, ואי כתב רחמנא גבי ממזר משום דאינו ראוי לבוא בקהל לעולם אבל הכא אימא לא צריכי. מנא הא מילתא דאמרי אינשי בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא, דכתיב לא תתעב מצרים כי גר היית בארצו. אמר ר' יהודה מנימין גר המצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא ונשוי גיורת מצרית אמר הריני הולך להשיא לבני אשה בת גיורת מצרית כדי שיהא בן בני כשר לבוא בקהל לקיים מה שנאמר דור שלישי יבוא להם בקהל ה':