Quotation_auto zu Dewarim 24:3
וּשְׂנֵאָהּ֮ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲרוֹן֒ וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּית֑וֹ א֣וֹ כִ֤י יָמוּת֙ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲר֔וֹן אֲשֶׁר־לְקָחָ֥הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃
und der letztere Ehemann hasst sie und schreibt ihr eine Scheidungsurkunde und gibt sie in ihre Hand und schickt sie aus seinem Haus; oder wenn der letztere Ehemann stirbt, der sie zu seiner Frau gemacht hat;
צרור המור על התורה
ואמר כי תבא בכרם רעך. להזהיר לפועל שלא יתן בכליו. לפי שיצר הרע מורה לו היתר אחר שהוא טורח. לזה אמר ואל כליך לא תתן. ואמרו שמדבר בפועל בג"ש. נאמר כאן כי תבא ונאמר להלן לא תבא עליו השמש. מה להלן בפועל אף כאן בפועל. ואמר כי יקח איש אשה וגומר וכתב לה ספר כריתות. להורות שאם לא מצאה חן בעיניו שיגרשנה. ולפי שאולי זה היה מתוך כעס ומריבה. יכול להחזירה אחר שגרשה. אבל אם נשאת לאיש אחר שכבר הוטמאה אינו יכול להחזירה. כי תועבה היא לפני ה'. וזאת היא עצת הבליעל הוא שטן הוא יצר הרע הנקרא תועבה. שאומר לו דבר והפכו. מיד אמר לו שיגרשנה לפי שהיא כעורה או כיוצא בזה. ואחר כך חוזר לומר שיחזירנה אחר שהיא אשת נעוריך וכיוצא בזה. לזה אמר ולא תחטיא את הארץ. בעצת יצר הרע הנקרא חטאת כאומרו לפתח חטאת רובץ. אחר כך אמר כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא. להורות שאע"פ שאמרה תורה שלא נשמע לעצת יצר הרע לילך אחר התאוות. שעם כל זה ראוי לו לאדם להיות שמח בחלקו ובאשתו אשר לקח. ולא יפריש עצמו מכל וכל מן התאוות. וזהו ושמח את אשתו אשר לקח:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
ולקחת את המרצע. מכאן היה רבי שמעון אמר בשלשה מקומות הלכה עוקרת את המקרא התורה אמרה ושפך את דמו וכסהו עפר והלכה אמרה בכל דבר המגדל צמחים, התורה אמרה וכתב לה ספר כריתות והלכה אמרה בכל שהוא תלוש, התורה אמרה במרצע והלכה אמרה בכל דבר, ורבי אומר (בדלת או במזוזה מעומד) [במין מתכות בלבד]:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר מי גרם לעבירה יין, וכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה שנאמר כי מצא בה ערות דבר, וב"ה אומרים אפילו הקדיחה את תבשילו שנאמר כי מצא בה ערות דבר, רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה ממנה שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו. תניא אמרו להם בית שמאי לבית הלל והלא נאמר ערות, א"ל בית הלל לבית שמאי והלא נאמר דבר, אמרו להם בית הלל אלו נאמר ערוה ולא נאמר דבר הייתי אומר משום ערוה תצא משום דבר לא תצא, לכך נאמר דבר, ואילו נאמר [דבר ולא נאמר] ערות הייתי אומר על דבר תנשא ועל ערוה לא תנשא לאחר לכך נאמר ערות, ובית שמאי האי דבר מאי עבדי ליה, נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר מה להלן בשני עדים אף כאן בשני עדים, ובית הלל מי כתיב ערוה בדבר. ובית שמאי מי כתיב או ערוה או דבר. ובית הלל להכי כתיב ערות דבר דמשמע הכי ומשמע הכי. רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת וכו', במאי קמיפלגי בדריש לקיש דאר"ל כי משמש בארבע לשונות אי דילמא אלא דהא, ר' עקיבא אומר והיה אם לא תמצא חן בעיניו אי נמי מצא בה ערות דבר וכתיב וכתב לה ספר כריתות, ובית שמאי ובית הלל סברי והיה אם לא תמצא חן בעיניו וגו' דהא מצא בה ערות דבר. אכלה בשוק גירגרה בשוק היניקה בנה בשוק בכולן רבי מאי אומר תצא, רבי עקיבא אומר משישאו ויתנה בה מוזרות בלבנה, אמר ר' יוחנן בן נורי אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה והתורה אמרה כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר על פי שנים עדין וגו' יקום דבר, מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור. תניא רבי מאיר אומר כשם שדעות במאכל כך דעות באנשים, יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו, וזו היא מדת פפוס בן יהודה שהיה נועל דלת בפני אשתו ויוצא, ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו וזו מדת כל אדם שרואה אשתו שמדברת עם אחיה ועם שכינה ועם קרוביה ומניחה, ויש לך אדם שזבוב נופל לו לתוך תמחוי מוצצו ואוכלו זו מדת אדם רשע שרואה אשתו יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ופרומה משני צדדיה ורוחצת במקום שבני אדם רוחצים ומניחה, שזו מצוה לגרשה שנאמר כי מצא בה ערות דבר וכתיב ושלחה מביתו וגו' והלכה והיתה לאיש אחר, הכתוב קראו אחר, לומר שאין זה בן זוגו של ראשון שזה הוציא רשעה מתוך ביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו:
Ask RabbiBookmarkShareCopy