Quotation_auto zu Dewarim 25:2

וסמך לכאן כי יהיה ריב בין אנשים וגו'. ארבעים יכנו לא יוסיף וגו'. לרמוז כי יצר לב האדם רע מנעוריו. וכל היום התאוה תאוה ומחטיא האדם ברוב הדברים לפי הרכבתו. וצריך תיקון לזה בענין שזה הבליעל לא יעות אדם בריבו. ויעלה ויקטרג וירד וישטין. לזה נתנה התורה תיקון לזה ואמר. והיה אם בן הכות הרשע. שכבר נתחייב בדין לפי מעשיו. והפילו השופט והכהו לפניו במלקות ארבעים. בענין שבזה לא יקטרג עליו יותר. כי אם נעשה הדין מלמטה. אינו נעשה מלמעלה וכו'. ואחר שמכין אותו ברצועת שור וחמור. שהם שני מדות המתחברות לעות אדם בריבו. בזה מתקררות. ואין עושים בו דין. ולכן מכין אותו על חוט השדרה. לפי שכבר אמרו ששדרתו של אדם נעשת נחש אחר שבעים שנה. וזה מצד נחש הקדמוני. בענין שבזה תתבטל הגזירה. וכל זה מרחמי השם. ולכן אמרו במספר ארבעים ולא ארבעים אלא שלשים ותשע. וזהו כי ט"ל אורות טליך. לרמוז כי בתחלה היה אדם זה מקולל בקללת נחש הקדמוני. וזהו תשעה ושלשים שהוא כמו ליט תרגום של ארור. ועתה נהפך לט"ל. בסבת רחמי השם. אחר שזה האיש קבל עונשו כאומרו ונקלה אחיך לעיניך. מיד הוא יקר ומכובד בעיני. כאומרו על בעל תשובה מאשר יקרת בעיני נכבדת. מצד עצמך. ולכן ואתן אדם תחתך. ואמרו אל תקרי אדם אלא אדום. שהשם נותן איש אחר תחתיו לקרר דעתו של מלאך המשחית. וכן הדין בענין המלקות. והוציאו רז"ל שיהיו תשעה ושלשים הכאות. מנין ונקלה אחיך לעיניך שעולה ל"ט. וכן הוציאו שתהיה הרצועה משור וחמור. ממה שסמך מיד לא תחסום שור בדישו וכתיב לא תחרוש בשור ובחמור:

אמר ר' אבהו אינו חייב עד שיאכל בחבורה שכולה סריקין, והאנן תנן אכל בחבורת מצוה [אינו נעשה בן סורר ומורה, טעמא דמצוה] הא לאו מצוה אע"ג דלאו כולה סריקין, הא קמ"ל אע"ג דכולה סריקין כיון דבמצוה עסיק לא מימשיך. אכל בעיבור החדש [למימרא דבשר ויין מסקו] והתניא אין עולין לה אלא בפת דגן וקטניות, הא קמשמע לן אע"ג דאין עולין לה אלא בפת וקטניות ואיהו אסיק בשר ויין ואכל כיון דבמצוה עסיק לא מימשיך. אכל מעשר שני בירושלים כיון דכי אורחיה קא אכיל ליה לא מימשיך. אמר (רבה) [רבא] אכל בשר עוף אינו נעשה בן סורר ומורה, והאנן תנן אכל [נבלות וטרפות] שקצים ורמשים [אינו נעשה בן סורר ומורה] הא טהורים נעשה, כי תנן נמי מתניתין להשלים. [אכל] דבר שהוא מצוה תנחומי אבלים. דבר שהוא עבירה תענית צבור, וטעמא מאי דאמר קרא איננו שומע בקולנו ולא בקולו של מקום. אכל כל מאכל לאתויי דבילה קעילית, שתה כל משקה וכו' לאתויי דבש וחלב, דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב. היה אחד מהם גדם או חגר או אלם או חרש או סומא אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר ותפשו בו ולא גדמין. והוציאו אותו ולא חגרין. ואמרו ולא אלמין, בננו זה ולא סומין. איננו שומע בקולנו ולא חרשין. ש"מ בעינן קרא כדכתיב, שאני הכא דכוליה קרא יתירא הוא. מתרין אותו בפני שנים ומלקין אותו בפני שלשה, חזר וקלקל נידון בעשרים ושלשה ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים שנאמרר בננו זה זהו שלקה בפניכם. מלקות בבן סורר היכא כתיבוא, כדר' אבהו [דאמר ר' אבהו] למדנו ויסרו מויסרו ויסרו מבן ובן מבן הכות הרשע. חזר וקלקל וכו' שנאמר בננו זה, האי מיבעי ליה זה ולא סומין, א"כ ניכתוב קרא בננו הוא, מאי בננו זה, ש"מ תרתי. היה אביו רוצח ואמו אינה רוצה, או אמו רוצה ואביו אינו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצים, ר' יהודה אומר אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול במראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר איננו שומע בקולנו, מדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שוין. כמאן אזלא הא דתניא בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב אלא דרוש וקבל שכר, כמאן כרבי יהודה, ואיבעית אימא רבי שמעון היא דתניא אמר ר' שמעון וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו, אלא לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב אלא דרוש וקבל שכר. אמר ר' יונתן אני ראיתי וישבתי על קברו. מאימתי הוא חייב משיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי, ר' יוסי אומר מנה בשר ולוג יין. אמר ר' זירא תרטימר זה איני יודע מהו, אלא מתוך שכפל ר' יוסי ביין נמצא כופל אף בבשר ונמצא תרטימר חצי מנה. אמר חנן (בר) בר מולדה אמר רב הונא אינו חייב עד שיקח בשר בזול ויאכל ויין בזול וישתה דכתיב זולל וסובא, ואינו חייב עד שיאכל בשר חי וישתה יין חי, [יין חי] מזוג ולא מזוג [בשר חי] בשיל ולא בשיל כבשר [כיבוא] דאכלי גנבי. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אכל בשר מליח ושתה יין מגתו אינו נעשה בן סורר ומורה, בשר מליח כל שהוא לא ממשיך, ויין עד ארבעים יום:

ולקחו זקני העיר את האיש ולא את הקטן, ויסרו אותו במכות. וענשו אותו בממון. מאה כסף כסף צורי. בשלמא וענשו זה ממון דכתיב מאה כסף, אלא ויסרו זה מלקות מנלן, אמר רבי אבהו למדנו ויסרו מויסרו ויסרו מבן ובן מבן והיה אם בן הכות הרשע. אזהרה למוציא שם רע מנלן אמר רבי אלעזר מלא תלך רכיל. רבי נתן אומר מונשמרת מכל דבר רע. רבי אלעזר מאי טעמא לא אמר מונשמרת, ההוא מיבעי ליה לכדרבי פנחס, ונשמרת מכאן שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. ורבי נתן מאי טעמא לא אמר כרבי אלעזר, ההוא אזהרה לבית דין שלא יהא רך לזה וקשה לזה: