Quotation_auto zu Dewarim 25:3

ובמדרש הנעלם דרשו זאת הפרשה על נשמת הצדיק הרמוזה באברהם. ואמרו כי לכן לא אמר בתחלת הפרשה וירא ה' אל אברהם אלא וירא אליו ה' כדכתיב תוסף רוחם יגועון. והוא יושב פתח האהל לצאת מהעולם. וזהו כחום היום הוא יום המות. כי הוא יום רע ומר אכזרי וחמה הוא. ואז וישא עיניו וירא מראה השכינה מה שלא ראה בחייו. ומזאת המראה נשארו עיניו פתוחות כמו שכתבתי על פסוק ויוסף ישית ידו על עיניך. והנה שלשה אנשים הם אברהם יצחק ויעקב הבאין ללוותו. וכן אמרו שהם מלאכי שלום היוצאים לקראתו. ושם זוכר כל מעשיו וחותם עליהם דכתיב ביד כל אדם יחתום וכו'. ואין דבר בעולם שיגן עליו אלא התורה והמצוה. ובפרט אינו מוצא תועלת גדול כמו בקרבנות. וזהו וימהר אברהם זו הנשמה. אל שרה זה הגוף. ואין וימהר אלא כפרת הקרבנות. כתיב הכא וימהר. וכתיב התם והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם. קמח סלת זהו סלת בלולה בשמן. ואל הבקר רץ אברהם. להציל גופו ונפשו בקרבנות. פרים תודה וכפורים. וכאן רמזו תחיית המתים. וזהו שוב אשוב אליך כעת חיה. וזהו ותצחק שרה ע"ש ישמח ה' במעשיו. ואע"פ שנראה זה דבר נמנע הגוף הבלוי בעפר אחר כמה שנים שיחיה. וזהו אחרי בלותי היתה לי עדנה. דבר נקל הוא בעיני ה'. וזהו היפלא מה' דבר. למועד הקבוע לתחייה אשוב אליך. ולפי שהנשמה חצובה מתחת כסא הכבוד. אמרו שם שכשהשם רוצה לעשות שום דבר בעולם הן לשרוש הרשעים מן העולם הן לענוש נכסיהן. אינו עושה אלא בהסכמת הנשמה. שנאמר מנשמת אלוה יאבדו. ולכן אמר בכאן וה' אמר המכסה אני מאברהם. שהיא הנשמה אשר אני עושה. וכשהנשמה רואה חרון אף בעולם. מיד מתעוררת לבקש רחמים על העולם וללמד סניגוריא על הרשעים. וזהו ואברהם עודנו עומד לפני ה'. אע"פ שנסתלקה מן העולם עודנו באיבה לא יקטף. ויגש אברהם להשקיט האף והחמה. ומה אומרת אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר. רבונו של עולם אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שעסקו בנ' פרשיות של תורה שהם כנגד חמשים שערי בינה והם ראויים להציל כל העולם כלו בצדקתם. והשם הודה לדבריה. וכשראתה שלא מצאה. אמרה אולי יחסרון חמשה. אולי יש בהם בני אדם צדיקים שעסקו בידיעת שמך שהוא שם ה' במילואו מ"ה כמספר אדם שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם ארבעים. אולי יש ביניהם אנשים שקבלו עונשים וייסורים ומכות כמו שכתבת בתורתך ארבעים יכנו לא יוסיף. וכשלא מצאה אמרה אולי ימצאון שם שלשים. אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שהשיגו שלשים מעלות הרמוזים בפסוק ויהי בשלשים שנה. והם כלולים בל"ב נתיבות שהם כ"ב אותיות עשר ספירות. לפעמים הם כלולים בשמונה. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם עשרים. אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שהוליכו בניהם לבית המדרש שני פעמים ביום וחשוב עליהם כאלו קבלו עשרת הדברים שני פעמים ביום. וכן אולי יש ביניהם אנשים צדיקים ויחידי סגולה המיחדים שמך שני פעמים ביום בפסוק שמע ישראל בשם ה'. שבו כלולים עשר ספירות. ושני פעמים ביום הם עשרים. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם עשרה. אולי יש ביניהם מי שעוסק בעשרה מאמרות ובעשר דברות. כל אלו הדברים מלמדת זכות וסנגוריא הנשמה על האדם ועל העולם. להשקיט אף וחמה. וכשאינה יכולה נסתלק הדיין נסתלק הסניגור והקטיגור מקטרג. וזהו ויבאו שני המלאכים סדומה בערב. ולוט יושב. הוא שטן הוא יצר הרע. בשער סדום. כי שם ביתו דכתיב לפתח חטאת רובץ. ומתחבר עמהם ומטעה בני אדם עד שמורידם לבאר שחת והוא יורד עמהם עד צערה של גיהנם. וזהו הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה הרוצח. הוא עשו שופך דמים. והיא מצער. ואף על פי שיורד ונידון שם. עם כל זה כל תאותו וחשקו להטעות אחרים. וזהו ויעל לוט מצוער מצערו של גיהנם. וישב בהר בגוף החרב בהר. ושתי בנותיו הם הכחות המתאווה תאוה. כי ירא לשבת בצער. היינו דכתיב לעלוקה שתי בנות וגומר. עלוקה בגימטריא במספר כי ירא לשבת בצוער קקי"א כמנין עלוקה. הוא שטן הוא דרך עקלתון המעוות אדם בריבו. וכל היום התאוה תאוה. ואומרת הב הב ואינה שבעה. וזהו שאול ואבדון לא תשבענה. וישב במערה לצוד נפשות נקיים הוא וכחותיו שהם שני בנותיו. ולפי שהיין בוגד וזנות יין ותירוש יקח לב. הולכות אחר התאוות ואומרות לכה נשקה את אבינו יין ונשכרה עמו ונחיה מאבינו זרע. היא טומאת הקרי שמשם נתאוו כל העם המתאוים וכל כחות הטומאה. ועל זה אמרו ונשמרתם מכל דבר רע הוא איש הדמים איש רע ובליעל נחש עקלתון. וכל התאוות היו לו לברות ולמנות לעלוקה שתי בנות הב הב. לכה נשקה את אבינו יין הב פעם שנית נשקנו יין גם הלילה. בענין שבזה באין לידי קרי בלילה. ועל זה הזהירן שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה ע"כ:

איום ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא, איום ונורא אלו ישראל אני אמרתי אלקים אתם ממנו משפטו ושאתו יצא כיון שחטאו לקו בזיכות ובצרעת הדא הוא דכתיב וירא משה את העם כי פרוע הוא ולהלן ובגדיו יהיו פרומים לפיכך לקו בזיבות ובצרעת. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואמר להם איש איש כי יהיה זב מבשרו. תני רבי שמעון בן יוחאי בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע באותה שעה לא היו בהן לא זבין ולא מצורעין ולא חגרין ולא סומין ולא אלמים ולא שוטים ולא חרשים ולא טפשים, על אותה שעה הוא אומר כלך יפה רעיתי ומום אין בך, וכיון שחטאו לא שהו ימים קלים עד שנמצאו בהן זבין ומצורעין סומין חרשין ואלמין חגרין ושוטים וטפשים, על אותה שעה הוא אומר וישלחו מן המחנה וכו'. מהיכן נתחייבו ישראל בזיבה וצרעת. רבי תנחום אומר על ידי שהיו מליזין אחר הארון ואמרו ארון זה הורג את נושאיו. ורבנן אמרי מן העגל דכתיב כי פרוע הוא שפרחה בהם זיבה וצרעת כמה דאת אמר בגדיו יהיו פרומים וכתיב וראשו יהיה פרוע. ר' יהודה בר רבי סימון אומר ממתאוננים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא מכאן נעשו זרים לאהל מועד. רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי בשר ודם נותן אכסיריא והקדוש ברוך הוא נותן אכסיריא צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה בשר ודם חובש בבית האסורין והקדוש ברוך הוא וכו' שנאמר והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים. בשר ודם גוזר טורודין והקדוש ברוך הוא גוזר טירודין, שנאמר בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. בשר ודם נותן קטפרס, והקדוש ברוך הוא נותן קטפרס, שנאמר ארבעים יכנו לא יוסיף. בשר ודם גובה קטירקי והקדוש ברוך הוא וגובה קטירקי שנאמר וענשו אותו מאה כסף. בשר ודם נותן דונאטיבוא והקדוש ברוך הוא נותן דונאטיבוא שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ב"ו נותן פרקופי והקדוש ברוך הוא נותן פרקופי שנאמר שאו את ראש כל עדת בני ישראל. ב"ו ונותן אנונס והקדוש ברוך הוא נותן אנונס שנאמר עומר לגלגלת. ב"ו מכה על ידי עדים והקדוש ברוך הוא מכה אדם על ידי עצמו שנאמר מחצתי ואני ארפא. ב"ו מכה באיזמל ומרפא ברטיה אבל הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה באותו הוא מרפא שנאמר כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה':