Quotation_auto zu Dewarim 26:12

מקצה שלש שנים יכול בחג, תלמוד לומר כי תכלה לעשר. יכול בחנוכה, תלמוד לומר קץ ולהלן נאמר קץ מה קץ האמור להלן רגל אף קץ האמור כאן רגל. אי מה קץ האמור להלן חג הסוכות אף קץ האמור כאן חג הסכות תלמוד לומר כי תכלה לעשר רגל שהמעשרות כלין בו, הוי אומר זה חג הפסח. מכאן אמרו ערב י"ט האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור, ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית בשביעית מפני מעשר עני שבששית. יכול אף שנה שביעית תהא חייבת במעשר, תלמוד לומר שנת המעשר, שנה שחייבת במעשר, יצאה שביעית שאינה חייבת במעשר. יכול יהו שני מעשרות נוהגין בה, תלמוד לומר שנת המעשר מעשר אחד נוהג בה ואין שני מעשרות נוהגין בה. אין לי אלא מעשר עני שבו דיבר הכתוב, מנין לרבות שאר מעשרות, תלמוד לומר מעשר תבואתך ריבה. תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא מלמד שמוציאין אותו ממקום טומאה למקום טהרה. יכול אף של שאר שנים יהו מוציאין אותו ממקום [טומאה למקום] טהרה, תלמוד לומר בשנה ההיא, של שנה ההיא אתה מוציא ואי אתה מוציא של שאר שנים ממקום טומאה למקום טהרה. של שנה ההיא אתה מבער ואי אתה מבער ירק שיצא מראש השנה ועד פסח. והנחתו בשעריך ואם אין שם עני הניחו באוצר, אינו יודע מי נדחה מפני מעשר עני אם מעשר ראשון אם מעשר שני, תלמוד לומר ובא הלוי כי אין לו חלק יבוא הלוי ויטול חלקו מ"מ דברי ר' יהודה. ר' אליעזר אומר א"צ הרי הוא אומר ולבני לו הנה נתתי את כל מעשר בישראל לנחלה, מה נחלה איזה זזה אף מעשר ראשון אינו זז. יכול אף לקט שכחה ופאה יהו חייבין במעשר, תלמוד לומר ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך, דברים שאין במעשר, תלמוד לומר ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך, דברים שאן לו בהן חלק ונחלה עמך אתה נותן לו, יצאו אלו שיש בהם חלק ונחלה עמך. והגר והיתום והאלמנה יכול בין חסרין ובין שאין חסרין ואל תתמה שהרי הוא אומר לא תחבול בגד אלמנה בין עניה בין עשירה, תלמוד לומר לעני, מה עני חסר אף כולם חסרין. יכול בין בן ברית ובין שאינו בן ברית, תלמוד לומר לוי, מה לוי בן ברית אף כולן בני ברית. ואכלו ושבעו תן להם כדי שבען, מכאן אמרו אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטים או קב שעורין. בשעריך מלמד שאין מוציאין אותן מן הארץ לחוצה לארץ, אמרו משפחת בית נבלטה היתה בירושלים ונתנו להן שש מאות ככרי זהב ולא רצו להוציאן חוץ לירושלים. תנן התם קונם איני נהנה לבריות אינו יכול להפר ויכולה ליהנות בלקט שכחה ופיאה, ולא קתני ובמעשר עני. והתניא בברייתא ובמעשר עני, אמר רבא ל"ק כןא במעשר עני המתחלק בתוך הבית [דכתיב ביה נתינה ונתת ללוי לגר מש"ה אסור ליה לאיתהנוי, כאן במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות כיון] דכתיב והנחת בשעריך שרי ליה לאתהנויי:

כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר. שנה שאין בה אלא מעשר אחד, הא כיצד שנה ראשונה מעשר ראשון ומעשר שני, שנייה מעשר ראשון ומעשר שני, שלישית מעשר ראשון ומעשר עני ומעשר שני יבטל, או אינו אלא [אף] מעשר ראשון יבטל, תלמוד לומר ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך כל זמן שבא תן לו דברי (ר"מ) [ר' יהודה]. (ר' עקיבא) [ר' אליעזר בן יעקב] אומר אינו צריך הרי הוא אומר ואל הלוים תדבר וגו' הקישן הכתוב לנחלה מה נחלה אין לה הפסק אף מעשר ראשון אין לו הפסק. קונם שאיני נהנה לבריות אינו יכול להפר ויכולה היא ליהנות בלקט שכחה ופאה ולא קתני ובמעשר עני. והתניא בברייתא ובמעשר עני, אמר רבא כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב ביה נתינה ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה משום הכי אסור לה לאיתהנויי, וכאן במעשר עני המתחלק בבית הגרנות כיון דכתיב ביה והנחת בשעריך שרי לה לאיתהנויי. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן משום רבי יהודה ב"ר אילעאי בא וראה מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טורקסמון כדי לחייבן במעשר, דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות ודרך חצרות ודרך קרפיפות כדי לפוטרן מן המעשר, דאמר רבי ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית שנאמר בערתי הקודש מן הבית, ור' יוחנן אמר אפילו חצר קובעת שנאמר ואכלו בשעריך. רבי ור' יוסי בר' יהודה היו מכניסין הכלכלה לאחורי גגות, ראה אותם ר' יהודה בר' אילעאי, א"ל ראו מה ביניכון לקדמאי, ר' עקיבא היה לוקח ו' מינין בפרוטה כדי לעשר מכל מין ומין ואתם מכניסין את הכלכלה אחורי גגות, חמתון חד סבא א"ל יהבון אתון לי א"ל אין א"ל לאבוכון דבשמיא לית אתון יהבין ולי יהביתו. אמר רבי ינאי אין הטבל מתחייב וכו' (כדלעיל), ורבי יוחנן נמי הכתיב מן הבית, חצר דומיא דבית שהכלים נשמרין בתוכו. ואידך נמי הכתיב בשעריך, ההוא דמעייל להו דרך שער לאפוקי דרך (חצרות) גגות וקרפיפות. אין מדליקין בשמן שרפה אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן דאמר קרא ולא בערתי ממנו בטמא ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר שמן של תרומה שנטמאת. ואימא ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר שמן קדש שנטמא, לאו ק"ו הוא ומה מעשר הקל אמרה תורה ולא בערתי ממנו בטמא קדש חמור לא כל שכן, אי הכי תרומה נמי לימא ק"ו ומה מעשר הקל וכו' הא כתיב ממנו. ומה ראית מסתברא קדש [לא] ממעטינן שכן [סימן] פנ"ק עכ"ס, פגול, נותר, קרבן, מעילה, כרת, ואסור לאונן, אדרבא תרומה לא ממעטת שכן מחפ"ז, מיתה וחומש ואין לה פדיון ואסורה לזרים, הנך נפישין, ואיתימא קדש חמור שכן ענוש כרת. ר"ש אומר ולא בערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שהוא טמא ואני טהור. והיכא מוזהר על אכילה איני יודע, טומאת הגוף בהדיא כתיב ביה נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים וגו', טומאת עצמו מנלן, תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ולהלן הוא אומר בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו ותנא דבי רבי ישמעאל אפילו טמא וטהור אוכלים בקערה אחת ואין חוששין וקאמר רחמנא ההוא דאמרי לך התם בשעריך תאכלנו הכא לאסור (לבער מהן בטומאה). מה שאין כן בתרומה מנלן אמר קרא לא בערתי ממנו בטמא, ממנו אי אתה מבעיר וכו' (כדלעיל). כל היום כשר לוידוי מעשר דכתיב ואמרת לפני ה' אלקיך בערתי הקדש וסמיך ליה היום הזה ה"א מצוך. וידוי מעשר בכל לשון מנלן, דכתיב לפני ה' אלקיך בערתי, ונילף מלוים מה להלן בלשון קודש אף וכו' [דנין אמירה גרידתא מאמירה גרידתא] ואין דנין אמירה גרידתא מענייה ואמירה. תניא ר"ש בן יוחאי אומר אדם [אומר] שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם וכו'. במנחה ביו"ט [האחרון] היו מתודין, כיצד היה הוידוי בערתי הקדש מן הבית זה מעשר שני ונטע רבעי וכו' עד לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת ולא נתתיו לאוננים אחרים וכו' עד השקיפה ממעון קדשך מן השמים כו' וברך את עמך ישראל בבנים ובנות, ואת האדמה אשר נתתה לנו בטל ובמטר ובולדות בהמה, כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש כדי ליתן טעם בפירות, מכאן אמרו ישראל וממזרים מתודים אבל לא גרים ועבדים משוחררים שאין להם חלק בארץ, רבי מאיר אומר אף לא כהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ, רבי יוסי אומר יש להן ערי מגרש. יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר וכו', ובימיו אין אדם צריך לשאול על דמאי. במנחה ביו"ט [האחרון] היו מתודים, ויתודו ביו"ט הראשון של פסח, כדי שיהא לו מה לאכול ברגל, ויתודה בשחרית עד המנחה (מותר) [מצוה] לאכול. רבי יוחנן אמר משמועתא מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי שאין יכול לומר ואת האדמה אשר נתתה לנו: