Quotation_auto zu Dewarim 29:11

אתם נצבים. לפי שאמר למעלה ושמרתם את דברי הברית הזאת. סמך מיד אתם נצבים היום כולכם וגו' לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו. בענין שלא יוכלו לומר שלא נמצאו כולם בעת כריתת הברית. ואמר לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם טפכם נשיכם. להורות כי לפני השם לא ניכר שוע לפני דל. ולזה אמר שכולם היו שוים לפני השם. הראשים והמכובדים והשוטרים וההדיוטים. ואפילו חוטבי עצים ושואבי מים. כי אולי הקטנים וההדיוטים הם הגדולים. והגדולים הם הקטנים. כאומרו קטון וגדול שם הוא. כלומר בעולם הנשמות נצבים הגדולים והקטנים לפני השם. כי בזה העולם אין אנו מכירים בהם. ולכן אמר בכאן אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם טפכם נשיכם מחוטב עציך עד שואב מימיך. כולם יש להם קיום והתיצבות בשוה. כי בענייני הנפש ראוי שיהיו כולם שוים. כאומרו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. וכל זה לעברך בברית ה' אלהיך גדולים וקטנים. וענין זה הברית נראה שלא היה ברית חדש. שכבר כרת עמהם בצאתם ממצרים. אבל ענין זה הברית היה ברית הנזכר בפרשה שלמעלה בענין התוכחות. שאמר אלה דברי הברית שהם התוכחות והייסורים שכרת אתם בארץ מואב. וכן אחז"ל במסכת ברכות נאמרה ברית במלח ונאמרה ברית בייסורים. [כמו] שכתב בכאן אלה דברי הברית. ולפי שהייסורים הם מעמידים האדם. אמר אתם נצבים היום. ויש לכם מציאות וקיום. כמו שהמלח ממתקת הבשר ומעמידה. ולכן אל תפחדו ואל תיראו מדברי הברית הזאת ומהאלות הכתובות בו. וזהו לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו. כי כ"ז למען הקים אותך וגו'. ואמר ג"כ ואת האלה הזאת. שהם האלות והקללות הכתובות למעלה. ולפי שאולי יש בכם איש או אשה שכשישמע דברי האלה הזאת יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי. מאלה הקללות. לא יאבה ה' סלוח לו ורבצה בו כל האלה. הכתובה למעלה והבדילו ה' לרעה ככל אלות הברית. שהם הכתובות למעלה. וזהו ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה. ויתשם השם מעל אדמתם. כמו שאמר למעלה ונסחתם מעל האדמה וגו'. ונוכל לומר גם כן כי זה ברית חדש. כאומרו אשר ה' אלהיך כורת עמך היום. והוצרך בכאן ברית חדש. לפי שהברית הראשונה נכרת עם האבות שכבר מתו במדבר. ועכשיו הוצרך לכרות ברית חדש עם הבנים. ולהשביעם בשבועת האלה. כמו שאמר כאן לא יאבה ה' סלוח לו וגו' וכל הענין. וכל זה למען הקים אותך היום לו לעם קדוש. ולפי שאולי יאמרו ישראל כי בכל דור ודור היה צריך ברית חדש. אחר שלא הספיק הברית הראשונה. לזה אמר כי זה אינו כברית הראשונה. אלא עמהם ועם כל הבאים אחריהם. וזהו ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו ואת אשר איננו פה עמנו היום. שזה רמז לדורות הבאים אחריהם כמאמרם ז"ל:

ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית. למה הוצרך בכאן זאת המתנה לכריתת הברית. אבל הרצון בזה לפי שאברהם קבל מתנות מאבימלך בענין שרה. כדכתיב ויקח אבימלך צאן ובקר ויתן לאברהם. ודרך כורתי ברית להיות שוין זה אצל זה במעלה ובכבוד. בענין שתהיה ביניהם אהבה שוה בלי חלוק. וכאן אברהם היה מלך גוים. ואבימלך היה גם כן מלך. והוא יבא לבקש את אברהם. ולפי שאברהם קיבל מתנות מאבימלך והכתוב אמר ושונא מתנות יחיה לפי שמקבל המתנה הוא מתבייש כשרואה הנותן. עד שנראה לו שהוא משועבד כעבד עולם לנותן. וכמו שאמרו בברכות מפני שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ובזה נראה שאברהם היה משועבד לאבימלך במתנות שקבל. וזה דבר בלתי ראוי לאברהם. וכל שכן לכריתת הברית שצריך שיהיו שניהם שוין. לזה אמר בכאן ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך. בענין שחזר לו מתנתו. או למעט כמו שקיבל אברהם מתנות מאבימלך כן קבל אבימלך מתנות מאברהם. ואז ויכרתו ברית שניהם. כי אז שניהם שוים ויכולים לכרות ברית באמת ובתמים. ולכן אמר העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו. לרמוז שאחר ששניהם שוין ונכנסו בברית אין ראוי להיות חילוק ביניהם אלא אהבה ואחדות. ולכן אהבה עולה י"ג כמנין אחד ומי שיפריד הבניין ויחלק האהבה ראוי שיהיה נחלק לשנים כמו העגל. ולכן תמצא כי אפילו מלך המלכים שאין דמות וערך לו כשכרת ברית עם אברהם. הוצרך לעבור בין הגזרים כדכתיב והנה תנור עשן ולפיד אש. רמז לשכינה שהיא אש אוכלה. וכל זה לקיים האהבה והאחדות בין ישראל ובין השם. בענין שראה השם שכמו שהוא נקרא ה' אחד. כן ישראל גם כן נקראו עם אחד. ואברהם שנכנס בברית עם השם נקרא אחד. שנאמר אחד היה אברהם. ולכן רצה השם להכניס עצמו בברית עם ישראל. כאומרו לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו אשר ה' אלהיך כורת עמך היום למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים. מכאן תבין מה שכתב שם הרב הגדול רש"י ז"ל כל כך הוא נכנס בטורח בשבילכם וכו'. ולכן כתב בכאן ויכרתו שניהם ברית. אחר שקבל אבימלך מתנת אברהם כמו שקיבל אברהם מאבימלך:

והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר מפני מה הקדים הכתוב לקיחתו של פסח קודם לשחיטתו ארבעה ימים היה ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך וגו' הגיע שבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ולא היו בידם מצוות שיתעסקו בהן כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה, עריה מן המצוות ונתן להן הקב"ה שתי מצוות מצות פסח ומצות מילה שיתעסקו בהן כדי שיגאלו וכו' ואומר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך לכך הקדים לקיחת הפסח קודם שחיטתו ארבעה ימים שאין נוטלין שכר אלא על המעשה, רבי אליעזר אומר ארבעה היו בידם (כתוב בפסוק ושאלה אשה משכנתה), ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים לפי שהיו ישראל שטופים בעבודה זרה במצרים, ועבודה זרה שקולה ככל מצוות שבתורה שנאמר והיה אם מעיני העדה וגו' הרי כתיב כל המצוה הזאת ואמרה ענין בפני עצמה זו עבודת אלילים, או אינו אלא אחת מכל המצוות האמורות בתורה, כשהוא אומר וכי תשגו ולא תעשו וגו' באו כל המצוות ללמדך על מצוה אחת מה העובר על כל המצוות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה אף העובר על מצוה אחת וכו', שנאמר לעברך בברית ואין ברית אלא תורה שנאמר אלה דברי הברית, אמרו להם משכו ידיכם מעבודת אלילים והדבקו במצוות, ר' יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר ולא שמעו אל משה (כתוב ברמז קעז), והיה לכם למשמרת למה נאמר לפי שהוא אומר משכו וקחו אמרו ישראל למשה רבינו הן נזבח את תועבת מצרים וגו', אמר מן הנס שהוא עושה להם במשיכתן אתם יודעין מה בשחיטתן, והיה לכם למשמרת שמרהו עד ארבעה עשר שחטהו בארבעה עשר, או אינו אלא שמרהו עד ארבעה עשר ומשכהו ושחטהו תלמוד לומר בראשון בארבעה עשר קבעו הכתוב חובה: