Kommentar zu Dewarim 29:11

לעברך בברית. פירש"י להיות עובר, כוונת רש"י בזה כי הברית הנאמר כאן הוא על המחשבה כדכתיב הנסתרות לה' אלקינו, ובאמת על המחשבה אינו מעניש הש"י רק עכ"ז אף כי אינו עונשין אלא על המעשה אך אינו מקורב להש"י כאשר המחשבה אינה דביקה בהש"י, ולכן פירש"י להיותך עובר היינו כמו שנותן הבחירה לך בעצמך בלי שום אזהרת עונש, והיינו במחשבה ג"כ תהיה עובד לה'.

לעברך בברית ד' אלהיך. הנ"ל עפ"י מ"ש במ"א כאשר האדם עושה המצוה בשלימות וכל מגמתו לעורר הרחמים והחסדים למעלה שהי' ברצון הקדום אזי נעשה האדם בבחי' יסוד וצנור השפע. וז"ש רוצה ד' את יראיו המיחלים לחסדו רמז על הצדיקים כנ"ל שחפצם ורצונם רק לעורר רצון העליון וז"ש המיחלים לחסדו. וז"ש קדם ידעתי מעדותיך כי לעולם יסדתם. ידיעה הוא היחוד אשר מחבר בחי' חכמה ובינה ע"י הדעת. וזהו לעברך בברית כו': כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם פן יש בכם כו'. הענין יבואר עפ"י מה שמצינו כמה פעמי' בגמ' גר שבא להתגייר. הלשון תמוה אם הוא גר למה צריך להתגייר עוד. אך דבאמת ענין הגרים הם נשמות מגולגלים כמ"ש כי גרים הייתם בארץ מצרים הם הנשמות קדושות ונתערבו ביניהם. כמ"ש ויתהלכו מגוי אל גוי. שלא הי' להם זכות להיות להם תיקון לירד בין בנ"י לכן היו מתהלכים מגוי אל גוי. לא הניח לאיש לעשקם. כמ"ש דמעת העשוקים הם נשמות המעורב בהם כמ"ש פדני מעושק אדם. וזה ענין תיקון המאכלי' כי מבריאת העולם הי' כן ניצוצי הקדושה מעורב במאכלים להיות להם תיקון ע"י אכילת האדם בקדושה וטהרה להיות להם עליי'. אבל אם האדם אינו אוכל בקדושה וטהרה אזי הוא להיפך שמאכל מטמטם לבו ח"ו ומושכים ומורידים אותו למטה. וז"ש זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם המות. ובזה יבואר הפסוק הנ"ל. כי אתם ידעתם את אשר ישבנו כו' ואשר עברתם בקרב הגוים אשר עברתם. פי' הנשמו' שלכם היו עוברים בקרב המצרים כנ"ל. לכן אתם צריכין שמירה מעולה. פן יש בכם שורש פורה כו' לבל יתדבקו בכם החיצונים לחזור לשרשו ח"ו כי כל דבר אשר הי' לו התדבקות בחבירו אף אם יפרד ממנו נשאר בו מעט מאחיזת הדבוק מה שהי' כבר דבוק בו לכן צריך שמירה מעולה להפרד ממנו לגמרי. ובזה נבין מ"ש באליעזר עבד אברהם כשבא אצל לבך שאמרו חכז"ל שרצו ליתן סם המות במאכלו לכן אמר לא אוכל עד אשר אם דברתי דברי ויאמר עבד אברהם אנכי. הענין בזה כי כל מאכלי בנ"א אם הוא בקדושה וממקום הקודש יתהלכו הוא סם חיים. ובהיפך הוא סם המות. ואליעזר הי' רגיל לאכול משולחנו של אברהם אבינו ע"ה ושרה עמנו היתה מכנת המזון הכל בקדושה כמ"ש אצל המלאכים שבאו אל אברהם סעדו לבכם אחר תעבורו שאיו זה מדרך המכניס אורחי' לומר כך אחר כמו שמצפה לפטור מהם שילכו לדרכם אך לפי הנ"ל ניחא שרמז להם כי ע"י מאכלו יעבור מהם ויסור בחי' אחר הוא הסט"א. יען כי כל מאכלו הי' מסטרא דקדושה כמ"ש קיים אברהם אבינו אפי' עירובי תבשילין פי' הניצוצי קדושה שהי' מעורב במאכלי' הי' מקיים אותם להביאם לקדושה. ולזה כשבא אליעזר אל הרשעים הללו הי' מאכלם אצלו כמו סם המות כמ"ש בפרקי אבות כל שלחן שלא אמרו עליו דברי תורה הוא כמו זבחי מתים כי הסט"א הוא מסטרא דמותא. לכן אליעזר הי' מתקן בזה שאמר דברי תורה כמ"ש עבד אברהם אנכי ודרשו חכז"ל יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים. פי' העבדות של האבו' הקדושים כי מה שהי' מספר בשבחו של א"א הי' דברי תורה ובזה הי' לו הצלה ממאכלם שלא יטמטם את לבו ח"ו:

לעברך. לִהְיוֹתְךָ עוֹבֵר בַּבְּרִית, וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ כְּמוֹ לְהַעֲבִירְךָ, אֶלָּא כְּמוֹ לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם: