Quotation_auto zu Dewarim 29:14

ואני סבור שיש באלו הפסוקים רמיזה אחרת. כי לפי הדרך הראשון לא היה לו לומר אלא ולא אתכם וגו' כי את אשר איננו פה. ולמה הוצרך לומר פעם אחרת כי את אשר ישנו פה. ועוד למה אמר בראשונה את אשר ישנו פה עמנו עומד היום. ובאחרונה לא אמר עמנו עומד היום. אלא עמנו היום. ויותר היה ראוי שיאמר ואת אשר איננו פה עמנו עומד היום בכאן. שהיא הגזירה מבראשונה. או למעט שיאמר בשניהם עומד או בלתי עומד. ועוד למה לא אמר בכאן לפני ה' כמו שאמר למעלה. ולכן אני אומר שרצה לומר להם בדבריו שהיה ירא מהם. שאע"פ שהם עומדים בכאן לשמוע דברי הברית. שלא היו עומדים בכאן. לפי שלבם רחק ממנו ולבם בל עמם. אבל היה פונה מעם ה'. ואע"פ ששומעים דבריו אינם עושים אותם. לפי שלא היו בכאן אלא הגופים ולא הנשמות. באופן שאע"פ שהיו עומדים בכאן. לא היו עומדים כאן באמת ובלב תמים. וזהו שאמר ולא אתכם לבדכם. שזה רמז על הגופים אנכי כורת את הברית הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה'. בגופו ובנפשו. וזה ישנו פה. שזה רמז על הנפש שיש לה מציאות וישוב. כאומרו להנחיל אוהבי יש. וזהו יש שכר לפעולתך. שהוא שכר הנפש. וכמו שפירשתי במלת יששכר בפרשת ויצא יעקב. ורמז בזה שהעומד לפני ה'. ראוי שיהיה מוכן ועומד שם בגופו ובנפשו. כאומרו הכון לקראת אלהיך ישראל. ולזה אמר את אשר ישנו פה עמנו עומד בגופו ובנפשו. אבל מי ששומע דברי השם באזניו וגופו. ולבו לא כן יחשוב. זה אינו עומד לפני ה'. ואע"פ שהוא עומד שם. אינו עומד שם לפי האמת. ולז"א ואת אשר איננו פה עמנו היום. אבל אינו עומד אע"פ שהוא יושב שם. ולזה לא אמר בכאן עומד אלא עמנו היום. בגופו ולא בנפשו. ובראשונה אמר עומד. לפי שיש לו מציאות וקיום והעמדה מצד הנפש. כאומרו אך בצלם יתהלך איש. כי הנפש סבת התנועה. אבל מי שעומד בגוף בלא נפש. אין לו עמידה וקיום. כי הוא חשוב כמת ואינו עומד לפני ה'. ולכן לא כתב בכאן עומד לפני ה' כמו שאמר למעלה. וזה הפירוש יסתייע ממה שאמר למטה פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום מעם השם אלהינו. לרמוז שאע"פ שהוא שם. לבבו אינו שם. אבל פונה מעם ה'. וכן יסתייע ממה שאמר והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך. והוא כמו אשורנו ולא קרוב. שזה רמז על מה שלבו רואה למרחוק. ולא למה ששומע עתה. ולכן לא יאבה ה' סלוח לו ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה. בין שמע בין לא שמע. וזהו הכתובה ולא מפי השמועה:

וכן רמז סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. על ענין מעשה בראשית כדכתיב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. כי בחלום הזה לימדוהו עומק מעשה בראשית. לפי שהוא התחלה וסולם והכנה למעלת הנבואה. כמו מעשה מרכבה. כאומרם ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד. והנה מלאכי אלהים כנגד ויאמר אלהים יהי אור. שזה רמז על אצילות המלאכים שנקראו אור. על שהם מאירים מאורו יתברך כדכתיב משרתיו אש לוהט. ולפי שבמלאכים מעלות מעלות יש. כמו בסולם גבוה מעל גבוה שומר. לכן אמר והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. ואחר שהשיג בעומק מעשה בראשית והויית האור והמלאכים. באיזה אופן עולים ויורדים. מיד נשאר מוכן למראה הנבואה. וזה שאמר מיד והנה ה' וכו'. וכן רמז והנה סולם מוצב ארצה על איש הצדיק. וראשו מגיע השמימה על הנשמה שהיא סולם ומדרגה לעלות למעלה. ורמז בזה שאף על פי שהאדם מוצב ארצה מאדמה. בסבת הנשמה עולה למעלה עד השמים. וזהו וראשו מגיע השמימה להיות קיים לעולם. כאומרו ויהיה אדם לנפש חיה. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אלו בני אדם שזוכים מצד הנשמה להיות מלאכי אלהים. כאומרם בפירקי ר' אליעזר יש לך עם כמלאכי השרת וכו'. ואמרו ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו. כגון יוסף הצדיק ופלטי בן ליש ור' צדוק וחביריו שכבשו יצרם כמה פעמים. והם זוכים לעלות ולראות את פני האדון. וזהו עולים ומסתכלים בדיוקנו. ויורדים בשליחותו כאליהו ושאר צדיקים ז"ל. ולפי זה יהיה סולם מוצב ארצה על הגוף. וראשו מגיע השמימה על הנשמה. וע"ד רז"ל יקרא אל השמים מעל זו הנשמה. ואל הארץ לדין עמו זה הגוף. וע"ד זה פירשתי האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי על הגוף והנשמה. ומשה היה מדבר עם ישראל ועם הנשמות העתידות לירד לזה העולם. כאומרו בפרשת אתם נצבים ואת אשר איננו פה עמנו היום: