Quotation_auto zu Dewarim 29:2

ורמז גם כן באומרו אתם ראיתם וגו'. שיש להם לידע שלו היכולת הגמור להעניש אותם. ויש לו שלוחים רבים. ושלא יסבו בלכתם. ושיעשו שליחותם. וכנגד היכולת אמר אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' בארץ מצרים. וכנגד השלוחים אמר המסות הגדולות אשר ראו עיניך. וכנגד שלא יסבו בלכתם עד שיעשו שליחותם אמר האותות והמופתים הגדולים ההם. כלומר הם בעצמם עשו שליחותם בלי שינוי. וזהו ההם. ולא נתן ה' לכם לב לדעת. יכלתו וגבורתו ומציאותו. כי זה דבר תלוי בידיעה. ועינים לראות כנגד השלוחים. ואזנים לשמוע שלא יסבו בלכתם ולא ישנו את תפקידם. ולא שמעתם שקבלו שוחד לשנות שליחותם. ולא תאמרו שכחי הוא לעשות רעות ולא טובות. לזה אמר לא בלו שלמותיכם. לחם לא אכלתם. רוצה לומר לחם אנשים לא אכלתם אלא לחם אבירים. למען תדעו כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגו'. או שיאמר לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם. שהוא קשור עם ויצא סיחון ועוג למלחמה ונכם. לפי שידוע שאנשי המלחמה ראויים להיות גבורים ומגודלים בנעוריהם לאכול לשבעה לחם ובשר ויין לחזקם ולשמחם. כאומרו ולחם לבב אנוש יסעד. וכתיב ויין ישמח לבב אנוש. באופן שבזה ינצחו המלחמה כמו אוכלי בשר החזיר ששותים במזרקי יין. ובזה הם גבורים ואנשי חיל מלומדי מלחמה. אבל האנשים שהם מגודלים במאכלים דקים ובשתיית המים הדקים. הם ראויים לעמוד בהיכלי המלכים להיות נערי המלך ומשרתיו. אבל אינם ראויים לצאת למלחמות וא"כ אחר שישראל היו יוצאים מעבודת פרך נשברים ונדכאים והיו הולכים במדברות נעים ונדים. ולא היו אוכלים לחם אנשים אלא לחם אבירים דק מאד נבלע באיברים. ולא היו שותים יין אלא מים מלוחים ולפעמים מרים. היאך היו יכולים להלחם נגד אויביהם השותים במזרקי יין ואוכלים לחם ובשר. לזה אמר להם ראו מה מעשה ה' גדול. ודעו כי לא לגבורים המלחמה ולא בחיל ולא בכח יגבר איש כי אם ברוח ה'. והעד כי אתם הלכתם ארבעים שנה במדבר לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם. כמו שעושים לגבורי המלחמה או ליגעי המלחמה. כאומרו ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין. ואמרו כך עושים ליגיעי המלחמה. ועם כ"ז ותבואו אל המקום הזה ויצא סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן לקראתנו למלחמה ונכם. שלא כדרך העולם. ונפלו הגבורים מגודלים בלחם ויין ובשר. ביד חלשים האוכלים למעדנים מאכלים דקים. וכל זה כיד אלהיכם הטובה עליכם. ולכן ושמרתם את דברי הברית הזאת. אחר שבכח התורה והמצוה אתם יוצאים שלא כמנהג העולם. ולא די זה אלא שאם אתם שומרים התורה והמצוה. תשכילו ותצליחו בכל מעשה ידיכם בעוה"ז. אע"פ שאין זה מטבע התורה והמצוה. אלא להביא שכר העוה"ב. כאומרם ששכר מצוה מצוה וכתיב והלך לפניך צדקך. עם כל זה תשכילו ותצליחו את כל אשר תעשון. ולזה כיוונו מה שאמרו אמר רבי יהושע בן לוי דבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים. שכל העוסק בתורה נכסיו מצליחים. כתוב בתורה ושמרתם את דברי הברית הזאת למען תשכילו את כל אשר תעשון. שנוי בנביאים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל. משולש בכתובים כי אם בתורת ה' חפצו וגו' והיה כעץ וגו' וכל אשר יעשה יצליח. והרצון בזה מה שאמרנו שאע"פ שהתורה והמצוה אין עיקרם להביא שכר העולם הזה אלא שכר העוה"ב. עם כל זה יש לך לידע שכל העוסק בתורה נכסיו מצליחים שלא כדרך העולם. ולכן הביא ראיה מן התורה מפסוק זה שאמר למען תשכילו את כל אשר תעשון. לפי שמלת תשכילו משמע לשון השכלה והבנה במושכלות או הצלחה. כמו לכל דרכיו משכיל מצליח. ולכן לפי מעלת התורה לא רצתה לומר ההצלחה בפירוש. אבל בנביאים שאין מעלתם כמעלת התורה. פירש הדבר יותר ואמר כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. שיש בכאן הצלחה עם השכלה. אבל בכתובים שהם למטה מהנביאים. פירש הדבר יותר ואמר שהעוסק בתורה יהיה כעץ שתול על פלגי מים וכל אשר יעשה יצליח. הרי שבכאן לא הזכיר השכלה אלא הצלחה לבד. בענין שמזה נלמוד שכל העוסק בתורה נכסיו מוצלחים. כמו שאמר כאן למען תשכילו:

אתם נצבים. זה שאמר הכתוב הפוך רשעים ואינם, כל זמן שהקב"ה (מתהפך) [מסתכל] במעשיהם של רשעים [ומהפך בהם] אין להם תקומה, דור המבול וימח את כל היקום. סדומיים ויהפך את הערים, מצרים ולא נשאר בהם עד אחד. בבל והכרתי לבבל שם ושאר [ועל כולן] אמר דוד שם נפלו פועלי און, אבל ישראל אם נפלו עומדין וכה"א אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, ואומר אני ה' לא שניתי [אמר הקב"ה] מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה, אבל אתם בני יעקב לא כליתם שנאמר חצי אכלה בם חצי כלים והם אינן כלים וכתיב דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ, משל למה"ד לגבור שהעמיד את הקורה והיה מורה בה חצים, החצים כלים והקורה במקומה עומדת, אף כך ישראל היסורין כלין והם במקומן עומדין. למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים בפרשה זו חוץ ממ"ט שנאמר בת"כ מיד הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, מיד קרא אותם משה והיה מפייסן מה כתיב למעלה ויקרא משה אל כל ישראל וגו' המסות הגדולות וגו' ותבואו אל המקום הזה. מפני מה עו"א מיחייבין כליה וישראל קיימים, לפי כשבאין עליהן פורעניות מבעטין בהן ואינן מזכירין שמו של הקב"ה שנאמר שפוך חמתו וגו', אבל ישראל כשהיסורין באים עליהם הם נכנעין שנאמר כוס ישועות אשא וגו' צרה ויגון אמצא וגו', אמר הקב"ה הקללות הן מעמידות אתכם, וכה"א ולמען נסותך להיטיבך באחריתך, לכך נאמר אתם נצבים.