Quotation_auto zu Dewarim 31:16

ולכן תמצא שיעקב אבינו רמז אלו שלשה בתים בפסוק ויפגע במקום שתמצא בפסוק זה שלשה פעמים מוזכר מקום. ויפגע במקום. ויקח מאבני המקום. וישכב במקום ההוא. כנגד הבית הראשונה אמר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. שפגע במקום המקדש ולן שם. לרמוז שאע"פ ששהה זמן רב היתה כמו פגיעה ומקרה. כי מיד חשך השמש וקדר בחרבנה. וזהו כי בא השמש כאומרו אוי לנו כי פנה היום וגו'. וכנגד הבית השני אמר ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. שרמז שראה עת להשליך אבנים בחרבנו ועת כנוס אבנים בבנינו. ושם אלו האבנים מראשותיו. לרמוז כי זה היה בבנין בית שני שהיו בונים אותו בפחד ואימה. עד שהיו חצים מחזיקים ברמחים וחצים מחזיקים במלאכה. ולא היו ישנים שנת קבע אלא כמי שיש לו אבנים תחת מראשותיו ואינו יכול לנוח ולישן. וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. וכנגד הבית השלישי אמר וישכב במקום ההוא. לרמוז כי שם ינוחו יגיעי כח וינוחו על משכבותם. וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כמו בבתים הראשונים. ולכן אמר בכאן וישכב שהוא לשון מנוחה כאומרו הנך שוכב עם אבותיך שדרשוהו לשון מנוחה. ואמרו אין הנך אלא לשון מנוחה כמה דאת אמר והנחה למדינות עשה. לפי שזה כנגד הבית השלישי שהוא בית אלהי יעקב. ושם יתגלו כל הטובות הצפונות לישראל. וכל הנבואות העתידות בין ייעודי הנפש בין ייעודי הגוף. ותרבה התורה ולומדיה. כאומרו וכל בניך למודי ה'. ואמר קודם הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים אני ולא אחר. וזה רמוז במלת וישכב. י"ש כנגד להנחיל אוהבי יש. כ"ב כנגד אותיות התורה כדכתיב נגילה ונשמחה בך בתורתך. וכן לקח מאבני המקום לרמוז לאבני המזבח שעתיד להעשות שם. וכן רמז ע"ד רמז שראוי לכל אדם כשיפגע באנשים קשים כאבנים שידבר אליהם רכות וישימם לו לראש. וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. כמו שעשה הוא לעשו הרשע שקראו אדון כמה פעמים. או שאמר ויקח מאבני המקום להורות שהם אבנים שלימות אבנים קדושות שנים עשר למספר בני ישראל. והרמז בזה שכוונתו להשלים מאמר אביו שאמר לו וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך. בענין שיהיו בניך זרע ברוכי ה'. ומכאן זכו בניו שכתב בהם והאבנים תהיין על שמות בני ישראל. ולפי שהיה מפחד מעשו פן יבא והכהו. וכן היה תמה ומצטער איך רשע מכתיר את הצדיק אחר שידע שעשו אחיו היה רוצח ונואף גזלן ולא נאמן. והיה רואה הצלחתו והיה מתרעם לפני השם וחושב בכל זה. ולכן בא החלום ברוב ענין ויחלום והנה סולם. וכל דברי החלום היו לישב בדעתו תשובה על תלונתו כמו שנפרש בעז"ה. וזהו שכתב הקדוש רשב"י וילן שם הוא כמו וילן העם. ומה היתה תלונתו כי בא השמש לחלקו של עשו. ולקח זה העולם ונטה אחר תאוותיו והיה מאריך ימים בשלוה וכל עמו בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם. ויעקב מנעוריו גדלוהו כאב לא שלו ולא שקט. וכל עמו ובניו בצער ובדאגה. ועם כל זה באתהו התשובה בחלומו. ובראיית הסולם הראה לדברים הרבה. ובפרט לרמוז כי כמו שבסולם מעלות מעלות כן יש גבוה מעל גבוה שומר. והדברים עתיקים ועמוקים עמוק עמוק מי ימצאנו. ואין להפליא איכה ואיככה הוא לבדו ידע פשר דבר. כל שכן כי יעקב הוא נער ומתחיל בהשגות האלהיות. ואם ישיג דבר מה לא יהיה אלא במעלה התחתונה של הסולם. ועדיין נשארו בה מעלות הרבה מן הארץ עד לשמים. ומי יגיע עד תכונתם. וכן רמזו לו בסולם כי העולמות קשורים אלו באלו וכל הדברים קשורים אלו באלו. תחתונים בעליונים ועליונים בתחתונים. כמו שהסולם מוצב בארץ וראשו מגיע השמימה. ולכן הצדיקים יכולים לקשר מחשבותם בתפלתם בדברים עליונים. ולהוריד השפע והשכינה מהעליונים לתחתונים. כמו שקרה ליעקב שקשר מחשבתו למעלה בחשבו בצוואת אביו ואמו. וכן היה מחשב ומצטער בדעתו מפחד אחיו. עד שבעבור זה השיג בחלומו בכח נבואי בשורת הבנים ושמירה והצלה מעשו ומלבן. כאומרו והיה זרעך כעפר הארץ ואמרו ושמרתיך בכל אשר תלך. וכל זה מצד קישורו ודיבוקו בשם ובדברים עליונים:

אחר כך אמר הן קרבו ימיך למות. וכבר ידעת שאין מלכות נוגעת בחבירתה [אפילו] כמלוא נימא. לכן קרא את יהושע ואצונו לנגיד על עמי. וילך משה ויקרא לתלמידו ויתיצבו באהל מועד. ואמר הן קרבו ימיך למות. לרמוז למה שאמרו במדרש ימים מתים והצדיקים אינם מתים. מה טעם לפי שחמה זורחת ומברכין יוצר אור יוצר המאורות. אבל הרשעים אפי' בחייהם קרויים מתים לפי שאין מברכין יוצר אור ויוצר המאורות. וזהו ואתה חלל רשע. ומרמז בזה שהצדיקים מכירים יכולת האל והשגחתו. ומודים ומברכין לשמו ית' על כל דבר ודבר. ובפרט אמר שמברכים יוצר אור יוצר המאורות. שזה רמז שהוא צור יוצר עולמים וברא העוה"ז והעוה"ב. וזהו יוצר אור שזהו כנגד העה"ז. יוצר המאורות הם המאורות העליונים שבם זוכים לאור באור פני המלך. ולכן אמר שהצדיקים אפילו במיתתם קרויין חיים. לפי שהם זוכים לאותם המאורות שמברכין עליהם. אבל הרשעים אין מברכין יוצר אור לפי שבחשכה יתהלכו בזה העולם ואין מברכין יוצר המאורות. ולכן אין משיגים אור העוה"ב והם מתים כאמרו ורשעים בחשך ידמו. באופן שאפילו בחייהם קרויים מתים. וכן רמז יוצר אור יוצר המאורות. שהצדיקים מודים שהשם ברא שלשה עולמות הרומזים בפסוק ויכל אלהים ביום השביעי כמו שכתבתי שם. וזהו יוצר אור כנגד העוה"ז. יוצר המאורות כנגד עולם האמצעי ועולם העליון. אבל הרשעים כופרים בבריאת העולם ואומרים לית דין ולית דיין. ולכן אמר הן קרבו ימיך למות. אבל הן אין אתה מת. וכן ויקרבו ימי ישראל למות כמו (שהצרכתי) [שהארכתי] שם. וכן כתבתי שם שאע"פ שהמיתה היא קשה ומי הוא ערב לגשת אליה. עכ"ז הצדיקים שלא חטאו הן נקרבים אל המות בלי יראה ובלי בשת. ולכן אמר בכאן הן קרבו ימיך למות. אע"פ שאתה בורח מן המיתה. ימיך קרבו למות בלי בשת ובלי יראה. אחר שהם ימים אמתיים. כמו שאמר באברהם בא בימים האמתיים. כיוצא מן הימים היה לו לומר. וכמו שנאמר ביעקב ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף שהוא היה בנו האמיתי. כן אמר בכאן קרא את יהושע שהוא בנך האמיתי בן בנו של יוסף. ולהורות על מעלת מרע"ה אמרו במדרש על מלת הן אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בדבר שקלסתיך בו דכתיב הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים. אתה קונס עלי מיתה. דכתיב הן קרבו ימיך למות. עד שחזר הקב"ה ואמר לו הנך שוכב עם אבותיך. אין הנך אלא לשון מנוחה שנאמר והנחה למדינות עשה. רמזו בזה מה שאמרו בסתרי התורה שאמר לו הקב"ה למשה אני אלוה בעליונים ויחידו של עולם. ואתה יחיד בתחתונים דכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. לרמוז כי כמו שמשה קלס להקב"ה במלת הן לה' אלהיך. שהם אותיות שאין להם זוג. כך אין להקב"ה זוג. כי הה"א אין לה זוג בעשרות. וכן אות נון אין לה זוג במאות וכו'. ולכן כמו שאלו האותיות אין להם זוג. כך הוא הקב"ה הוא יחיד בלי זוג. וזהו הן לה' אלהיך השמים. וכמו שמשה קלס להקב"ה באלו האותיות שאין להם זוג. כך קלס הקב"ה למשה באותיות שאין להן זוג ואמר הן קרבו ימיך למות. לרמוז שאין לו זוג דכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. ועכ"ז אמר הקב"ה למשה שאע"פ שאתה אין לך זוג ואני אין לי זוג. קרבו ימיך למות. ואני חי וקיים לעולם. ולקרר דעתו חזר לומר הנך שוכב עם אבותיך. כלומר אע"פ שאתה מת. אתה חי במנוחת עולמים. וזהו שאמרו אין הנך אלא לשון מנוחה:

ומה שאמר קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו. ולא מצאנו שהשם צוה לו דבר. ואיך אמר ואצונו. אולי נאמר שפירושו ואצונו לנגיד ולמלך על עמי ישראל. ולכן אמר ויתיצבו באהל מועד שניהם שוים. וכן אמר לכבודו ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. אע"פ שהכותב לא היה אלא משה לבדו דכתיב ויכתוב משה את השירה הזאת אמר כתבו לכבוד יהושע. ואולי אע"פ שמשה היה הכותב. יהושע היה מסייעו בתיקון הקלפים. או שהיה מסייעו להגיה כאלו שניהם כותבים ולכן אמר כתבו לכם. ואולי נאמר כי הטעם שאמר ואצונו. לפי שהשם בא לצוות את העם כאומרו וקם העם הזה וזנה וגו' ואנכי הסתר אסתיר פני וגו'. וכן כל הפרשה הוא להזהיר את ישראל על עבודה זרה. ואחר שהזהיר וצוה לישראל. הוא כאלו צוה ליהושע שהוא המנהיג. כי המנהיג הוא שקול ככל העם. והעם שקול כמנהיג. כמו שאמר משה וישלח מלאכים ובמקום אחר כתיב וישלח ישראל מלאכים. ולכן אמר בכאן ואצונו כאלו חוזר אל העם. ורצה השם שיעמדו משה ויהושע לראות באזהרת העם וזהו ואצונו. ואולי נאמר כי צו את יהושע היא כתובה בסוף באומרו ויצו את יהושע ויאמר חזק ואמץ. ואע"פ שזה נראה לי דוחק. שכבר נשלם דיבור השם והפסיק בפסוק ויכתוב משה את השירה הזאת. ואח"כ חזר לומר ויצו את יהושע. וירא ה' באהל בעמוד ענן. הנה לפי מעלת משה ע"ה שהיה מביט באספקלריא המאירה. לא היה ראוי שיתגלה לו עכשיו בעמוד ענן. וכ"ש עתה שהיה סמוך לפטירתו שהיה דבק יותר אל השם. כדכתיב תוסף רוחם יגועון. ואולי כי הטעם שנראה אליו בעמוד ענן היה בעבור יהושע. כי אחר שאמר והתיצבו באהל מועד. אע"פ שהשם היה מדבר עם משה. יהושע היה שומע קול הנבואה. ולכן נראה בעמוד ענן לפי שהיה מתחיל בנבואה. ובסוף הענין דיבר השם אליו כדכתיב ויצו את יהושע בן נון וגו'. ויהיה זה כטעם הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך. וכן בכאן בעבור שישמע יהושע נראה בעמוד ענן. או שנאמר שהטעם שנראה בעמוד ענן. הוא להורות שהקב"ה כביכול מתעצב אל לבו על מיתת הצדיקים כדכתיב יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. ואמרו שאין הקב"ה גוזר מיתה על הצדיקים עד שישאלו בפיהם. דכתיב ואברככה לפני ה' לפני מותי. ואמרו ג"כ איך אומר ליצחק שימות שפשט צוארו על גב המזבח. עד שלזאת הסבה נראה בכאן בעמוד ענן לפי שאמר למעלה הן קרבו ימיך למות. כמי שאומר אני לא הייתי רוצה שתמות. אבל קרבו ימיך למות ושלמו ימיך. והגיע זמנו של יהושע ליטול שררה ולכן קרא ליהושע. ולפי שהשם נתעצב אל משה נאמן ביתו וממלכתו. נראה בעצבון ובעמוד ענן. כאלו הלביש שמים קדרות על משה נביאו. וכמו שאמרו על חרבן הבית ויקרא ה' אלהים לבכי ולמספד. עד שאמרו מלך ב"ו אבל מהו עושה. מכבה את הפנסים ותולה שק על פתחו [כן] כתיב ביה אלביש שמים קדרות ושק אשית כסותם. כן נוכל לומר בכאן שבשביל משה יחידו כבה את הפנסים והלביש שמים קדרות ונראה בעמוד ענן. ולכן אמר הנך שוכב עם אבותיך. כלומר הרבה יש לי לידאג על מיתתך. לפי שידעתי כי מיד יסורו ישראל מדרך ה'. ומי יעמוד לפני להתפלל עליהם ולמסור נפשו עליהם. וזהו וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ. ודכוותה בחטא אהרן ומרים נאמר וירד ה' בעמוד ענן. לפי שהיה לו לדבר עם אהרן ומרים. וכן לפי שהקב"ה נצטער על חטא אהרן ומרים ועל פורענותם. ירד בעמוד ענן כביכול שנתעצב על חטאתם ועל פורענותם. ובמדרש הזוהר אמרו הנך שוכב עם אבותיך. שאמר לו הקב"ה אע"פ שאתה שוכב עם אבותיך. הנך מצוי וקיים. וזהו הנך. וזה להורות שהוא מצוי בעולם הנפשות והוא חי וקיים. וכן להורות שכל זמן שיהושע חי. משה היה מצוי כאלו לא מת. וזהו הנך שוכב עם אבותיך וקם העם וזנה. והרי כל זמן יהושע לא עבדו ע"ז כאלו היה משה חי וקיים. וזהו הנך מצוי וקיים: