Quotation_auto zu Dewarim 4:7

ולפי שזאת המעלה באה לישראל מצד התורה והמצות. סמך מיד ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים לעשות כן בקרב הארץ וגומר. ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וגו'. ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. שרמז בזה שאע"פ שהחכמה האמיתית היא השכל וידוע אותי. והיא החכמה האמיתית ולא בעשיית המצות יקראו חכמים ונבונים. עכ"ז הבטיחם כי בשמירת המצות ועשייתם. יקראו חכמים לעיני העמים אע"פ שאין זה כן. אבל כשרואים האומות לישראל שמקיימין המצות ויוצאים מעוטפים בטלית ואומרים שלש עשרה מדות ומורידים הגשם בעתו ועוצרים המגפה. אומרים כי בזה הם חכמים גדולים כולם בכלל. וזהו ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. וזה פלא גמור כי בכולם לא נמצא בהם אלא איש פרטי. וישראל גוי גדול כולם חכמים כולם נבונים כולם יודעים את התורה. באופן שבקיום המצות. השם קרוב אליהם ועונה אותם בתפלתם. וזהו כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו. כמוזכר במדרש מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה וכו'. וקרני החיות כנגד כולם והשם למעלה מכולם. והאדם מתפלל אחרי העמוד והשם מצוי שם. כדכתיב קרוב ה' לכל קוראיו. וכתיב מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו. אבל העולם הזה היא קרובה והיא רחוקה. סוף דבר (אף) [האם] יצעק אליו ולא יענה:

אמר רב חנן בר רבא אמר רב עשר שנים נחבש אברהם אבינו ג' בכותא ז' בקרדו ורב דימי מנהרדעא מתני איפכא אמר רב עיברא זעירא דכותא זה הוא אור כשדים. הדא הוא דכתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו בנוהג שבעולם בשר ודם עושה לו פטרון שיהא מתקיים עליו והוא נתפס באנקליטין הלכו ואמרו לו נתפס בן ביתך א"ל אני מתקיים עליו יצא ליהרג היכן הוא והיכן פטרונו. אבל הקב"ה אינו כן אמרו מלאכי השרת נתפס אברהם בן בריתך א"ל אני מתקיים עליו א"ל הרי הוא עומד לפני אמרפל הרי אפומנימא שלו נקראין הרי הוא יוצא לישרף א"ל הריני מתקיים עליו הושלך לכבשן האש ירד הקב"ה והצילו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים:

דבר אחר ומי גוי גדול וגו' את מוצא כשאדם מתפלל מתפלל בלחישה בינו לבין המקום למה כי קרוב אני להם. א"ל בני קרח אין אנו פורטין מעשינו אלא לפניך שנאמר רחש לבי וגו'. ראה כבוד שחלק הקב"ה לישראל יותר ממלאכי השרת שהמלאכים כשהן מקלסין בקול גדול הן מקלסין שנאמר וקרא זה אל זה ואמר, מה כתיב בתריה וינועו אמות הספיפ מקום הקורא. ואף החיות מקלסות בקול גדול שנאמר ותשאני רוח ואשמע אחרי כבודו שנאמר ברוך כבוד ה' ממקומו, אבל ישראל עומדין ומתפללין ויודעין שהקב"ה עומד אצלן שנאמר כי יעמוד לימין אביון. אמר דוד לא עשה כן לכל גוי וגו'. בנוהג שבעולם אם נכנס לדין אינו יודע אם נוצח הוא אם אינו נוצח, וישראל יודעים דעת בוראם, בראש השנה באין ותוקעין בשופרות, ביה"כ הן הולכין יחפים ולובשים לבנים שהוא מלבין כל עונותיהם, אמר משה אשריך ישראל מי כמוך שהוא יודע דעת של אלוה. מנין לגזר דין של צבור שאף על פי שנחתם שהוא מתקרע שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו. והכתיב. דרשו ה' בהמצאו וגו', ההוא ביחיד [הכא בצבור, ביחיד אימת אמר רבה בר אבוה] אלו בעשרה ימים שבין ראש השנה ליה"כ. בכל קראנו אליו בכל לשון שישראל קוראין להקב"ה עונה אותם. קוראהו אל שדי ואל שדי יברך אותך, אני אל שדי פרה ורבה. קראו אותו אלהים ותעל שועתם אל האלהים, וענם וישמע אלהים את נאקתם. קראו אותו ה' ונצעק אל ה', וענם בה' וישמע ה' את קולנו. קראו אותו ביה מן המצר קראתי יה, וענם ביה ענני במרחב יה: