Quotation_auto zu Dewarim 4:6

אחר כך אמר חטאו משקה מלך מצרים והאופה. בענין שתבא רפואה לצדיק על ידם. ואמר לאדוניהם למלך מצרים לומר שחטאו בשני פנים. הא' מצד היות אדוניהם שעשה עמהם טובות שלא היו ראוים להם לתת חייו בידם כי אולי היו קטני הערך. והב' שחטאו מצד היות מלך מצרים מלך גדול. וז"ש ויקצוף פרעה על שני סריסיו. ולא אמר שני הסריסים אלא שני סריסיו. שהוא עשאם סריסים אע"פ שלא היו ראוים. וכן שהיו סריסיו המיוחדים בנאמנות חיי המלך. ואם היו ממונים על דבר אחר לא היה חטאם גדול. אבל היו שר המשקים ושר האופים. ומאכל המלך ויין משתיו צריך שמירה רבה כמוזכר בסריסי אחשורוש ובסריסי אלסכנדרוס מוקדון. ויחלמו חלום בהיותם אסורים בבית הסוהר בענין שבא החלום ברוב ענין. ולכן חלם שר המשקים והנה גפן לפני ובגפן שלשה שריגים. להורות על שלשה ימים אחר שראה תכיפות הדברים כפורחת עלתה נצה הבשילו אשכלותיה ענבים בבת אחת. לכן אמר בעוד ג' ימים ישא פרעה את ראשך. יפקוד או יסלח חיוב ראשך. ולפי שראה יוסף שהיה החלום טוב. אמר איש טוב זה ואל בשורה טובה יבא לבשר גאולתם של ישראל. כדכתיב גפן ממצרים תסיע ומעלתם של ישראל בתורה נביאים וכתובים כנגד שלשה שריגים וכנגד כהנים לוים וישראלים. כמוזכר במקומו במסכת חולין. וכן רמוז בסתרי התורה שראתה עינו של שר המשקים עניינים גדולים בעתיד. ולכן הזכירו ד' כוסות בפרשה זו כנגד ד' כוסות שעתיד פרעה לשתות. וכנגד ד' לשונות של גאולה שכתוב בגלות מצרים. ולקחתי וגאלתי והוצאתי והבאתי. וכנגד זה אנו עושים ארבעה כוסות בליל פסח. וכוס חמישי לא הוזכר. ולדעת האומר כוס חמישי. הוא סומך על כוס האחרון של הפרשה. ויתן את הכוס על כף פרעה והוא הכוס הנזכר. וכן רמז בדבריו ארבעה גליות שעתידות לעבור על ישראל כנגד ארבעה כוסות. וכוס ה' לא הוזכר דכתיב ועיניתיך לא אענך עוד. והנה גפן לפני הוא גלות מצרים שהיה סמוך לפניו. ובגפן ג' שריגים משה ואהרן ומרים. וכוס פרעה בידי הוא גלות בבל. ואקח את הענבים הנותרים ואשחט אותם אל כוס פרעה. זה גלות מדי בימי המן ששחטו הענבים בשתיית המלך והמן. וכן שחטו הענבים ישראל מיין נסיכם. ואתן את הכוס על כף פרעה זה גלות יון. ונתת כוס פרעה בידו זה גלות אדום דכתיב גם עליך תעבור כוס. ואז ישובו ישראל כמשפטם הראשון כדכתיב חדש ימינו כקדם. ואז יתקיים פורה דרכתי לבדי וגומר. ולפי שכל אלו הבשורות בפיו פתר לו לטוב ואמר לו כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך אחר שאני כלול בחלומך בכלל הגפן. וזה כשתראה פתרון חלומי שנתקיים לטוב. וזהו כאשר ייטב לך אחר שאני המבשר. ועשית נא עמדי חסד ואיני שואל ממך דבר אלא הזכירה. וזהו והזכרתני אל פרעה לפי שאיני יכול לצאת בלי מאמר אחר שאני אסור במקום אסירי המלך. ואיני שואל ממך דבר גדול אלא והוצאתני מן הבית הזה ולא מן הבור. כי אתה רואה בעיניך שאיני אסור בבית האסורין אלא פקיד וממונה עליהם. והטעם כי גנוב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה בפועל ממה שדברו עלי כי שמו אותי מתחלה בבור. ורמז באומרו כי גנוב גנבתי שלא יחשוב שהוא היה מן המכשפים והקוסמים ובחכמת הכישוף פתר חלומו. שאינו כן אלא גונבתי מארץ העברים זכה וברה מגדלת חכמים. ואוירא דארעא דישראל מחכים. וכן עם העברים עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה הוא וביניהם נתגדלתי וקניתי חכמה. ולא תאמר שאע"פ שאני חכם ונבון. מעשי אינם הגונים. כי גם פה לא עשיתי מאומה ממה שהעלילו עלי:

ולפי שזאת המעלה באה לישראל מצד התורה והמצות. סמך מיד ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים לעשות כן בקרב הארץ וגומר. ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וגו'. ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. שרמז בזה שאע"פ שהחכמה האמיתית היא השכל וידוע אותי. והיא החכמה האמיתית ולא בעשיית המצות יקראו חכמים ונבונים. עכ"ז הבטיחם כי בשמירת המצות ועשייתם. יקראו חכמים לעיני העמים אע"פ שאין זה כן. אבל כשרואים האומות לישראל שמקיימין המצות ויוצאים מעוטפים בטלית ואומרים שלש עשרה מדות ומורידים הגשם בעתו ועוצרים המגפה. אומרים כי בזה הם חכמים גדולים כולם בכלל. וזהו ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. וזה פלא גמור כי בכולם לא נמצא בהם אלא איש פרטי. וישראל גוי גדול כולם חכמים כולם נבונים כולם יודעים את התורה. באופן שבקיום המצות. השם קרוב אליהם ועונה אותם בתפלתם. וזהו כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו. כמוזכר במדרש מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה וכו'. וקרני החיות כנגד כולם והשם למעלה מכולם. והאדם מתפלל אחרי העמוד והשם מצוי שם. כדכתיב קרוב ה' לכל קוראיו. וכתיב מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו. אבל העולם הזה היא קרובה והיא רחוקה. סוף דבר (אף) [האם] יצעק אליו ולא יענה:

ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את הדברים האלה. כדי להכניסם לברית. ופירש להם שראוי שיכינו עצמם יותר. וזהו והיו נכונים אל תגשו אל אשה. והוא הוא העקרי שראוי למלך שיתראה פנים בפנים אל העם כדי לקבל מצותיו. וכנגד זה אמר כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם. וכן רמז באומרו ושמרתם את בריתי ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. להורות שהיה רוצה להכתירם בשלשה כתרים כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר תורה ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה. כתר כהונה ומלכות ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכנגד כתר שם טוב עולה על גביהן. אמר והייתם לי סגולה מכל העמים. להורות כי ישראל נקראו עם סגולה מכל העמים. לפי שיש להם תורה ומצות. שיש להם סגולות נפלאות. לא עשה כן לכל גוי. לפי שהמצות פועלים בהם למעלה מן הטבע. כי אנו רואים כי שליח צבור אחד מעוטף בטליתו באומרו י"ג מדות וכיוצא בזה. משיב הרוח ומוריד הגשם. ועוצר המגפה. בלי סבה ובלי טבע שיחייב דבר זה. כי אין קישור בין זה לזה. אבל הם פועלים בזה בסגולה נפלאה. בסגולת התורה והמצוה שיש בה סגולה להמית ולהחיות. ולהוריד הגשם ולעצור המגפה. ולזה נקראו ישראל עם נבון וחכם. כאומרו ואמרו עם חכם ונבון הגוי וגו'. וזהו ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם וכו'. כשיראו שאין פעולותיכם טבעיות. אלא בדרך סגולה. וזהו שאמר בכאן ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה. כי אפילו בעשיית המצוה בלי טעם. תחשבו חכמים. לפי שאתם פועלים בסגולה בעשיית המצות. וכן רמז באומרו והייתם לי סגולה מכל העמים. לרמוז על מעלת ישראל בסבת אהבת האבות. ובכאן רצה לתת סבה לאהבת ישראל. ומה טעם לקח הש"י לנחלה לו. כי אחר שהש"י חלק העולם לע' שרים. נראה שישראל היו בכללם. וא"כ איך זכה השם בהם. ואיך לקחם לחלקו. לזה בא לומר שהוא זכה בהם. לפי שהוא מלך המלכים וכל הארץ שלו. וידוע שאע"פ שהמלך יעשה פרשים ואלופים ויתן להם נחלות וארצות. כל המטמוניות שימצאו טמונים באדמה הם של המלך. כי זה מחוקי המלכות. ועל זה התנאי נתן להם הארץ. ולכן אע"פ שהש"י חלק הארץ לע' שרים. עם כל זה הארץ של הקב"ה. וכל מטמוניות שימצאו בארץ הם שלו. והנה השי"ת מצא מטמון טמון בארץ. הוא אברהם אבינו שיצא מתרח ואבותיו הרשעים. ואברהם נמצא טמון במדבר. כאומרו ימצאהו בארץ מדבר. ולכן אמר בראשונה בהנחל עליון גוים לע' שרים. בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים. בשביל מספר שבטי ישראל. ומכל אלו העו"ג לא לקח אלא יעקב חבל נחלתו. והלא בכלל ע' שרים היה והיאך לקחו. לזה אמר ימצאהו בארץ מדבר. שזה רמז לאברהם שמצאו בארץ מדבר טמון בין הצורים. כמו האוצר והסגולה הטמונה בארץ. ואח"כ תקנו בכל מיני יופי. והכניסם בכור ההתכה ללבנם ולצרפם ככסף צרוף מזוקק שבעתים. וזהו יסובבנהו וגו'. ולכן נקרא אברהם צור. לפי שיצא מבין הצורים למלוך. כאומרו הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם הביטו אל צור חוצבתם וגו'. כי זהו אברהם שנקרא צור. ואמרו רז"ל אם לא כי צורם מכרם זה אברהם. ולפי שידוע שהאוצר כשיוצא מתחת הארץ בין רגבים ידובק. וכשמכניסין אותו לכור ההתכה יוצא רובו סיגים. כן היה אברהם רובו סיגים שהוליד לישמעאל וי"ב נשיאים יוליד. ומכולם לא יצא אלא יצחק הצדיק זהב מזוקק. ולכן הוצרך אברהם לנסותו בי' נסיונות לצרפו וללבנו. וזהו לך לך מארצך. מה עושים אחר כך לסגולה. חוזרים להכניסה לכור הברזל להסיר הסיגים. ואז יוצא מחצה במחצה. זה כנגד יצחק שיצא ממנו יעקב ועשו. מחצה זהב ומחצה סיגים. אח"כ כשחוזרים אותו לכור ההתכה יוצא כולו זהב מזוקק. כן היה יעקב ובניו שירדו למצרים להכניסם בכור הגליות לצרפם וללבנם. כאומרו ויוציאך מכור הברזל ממצרים. ולפי שהיה מטתו שלימה. יצאו כולם בלא סיגים מזוקקים ולא שינו את שמם: