Quotation_auto zu Dewarim 7:10

ואמר והיה כי יביאך ונשל גוים רבים. בסבת עשיית המצות. לא תתחתן בם. כי בסבת זה יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים. ואין ראוי שתתחתן בגוי טמא. כי עם קדוש אתה לה'. פרוש מכל טומאה ומכל ערוה. כמו שנזרתם עצמכם מן הערוה במצרים. ובשביל זה בחר השם אלהיך בך להיות לו לעם סגולה. ואוצר חביב לעולם הנשמות. ולא בשביל שאתם רבים ועצומים. אלא בשביל שאתם קדושים. וזהו לא מרובכם מכל העמים אלא מאהבת ה' אתכם. לפי שאתם עם קדוש. ומשמרו את השבועה שנשבע לאבות הוציאך ממצרים ביד חזקה. ואחר שעשיתי לך כ"כ טובות. ראוי לך שתכיר מעלתי ולא תמרוד בי לעבוד אלהים אחרים. כי המורד באדוניו הוא לשלשה סבות. או מפני שחושב שאין לו יכולת. או שאין לו במה להנקם ממנו. או שאע"פ שיהיה לו שלוחים להנקם ממנו. הוא יתן שוחד לשלוחים בענין שלא יעשו לו רע. לזה אמר בכאן שאינו כן שיש לו לירא מהשם אחר שיש לו יכולת. וזהו שאמר וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים. ולו היכולת הגמור לעשות טובה לטובים ורע לרשעים וזהו שומר הברית. וכנגד השני שאין לו במה להענישם. לזה אמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. ויש לו שלוחים שהם פנים של זעם ומדות הדין. וכנגד הג' כי אולי השלוחים יסבו בלכתם ולא יעשו שליחותם. לז"א לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו בלי שינוי. ואמר לשונאיו לשון רבים ואחר כך אמר להאבידו לשון יחיד. לרמוז כי כשאמר לשונאיו לשון רבים לפי שהם שונאים ומרגיזים השם פעמים רבות. בסבת זה השם יאבד אותם מכל וכל בפעם אחת. וזהו להאבידו כאיש אחד. אבל כשאמר לשונאו לשון יחיד שלא הרגיז השם פעמים רבות. לזה ישלם לו אבל לא להאבידו. וזהו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. אבל כשאמר לשונאיו אמר להאבידו מכל וכל כאיש אחד. ואחר שזה כן ושמרת את המצוה ואת החוקים אשר אנכי מצוה אתכם:

ויאמר לא תוכל לראות את פני בקש משה לעמוד על מתן שכרן של מצות ועל שלותן של רשעים אמר לו הקב"ה לא תוכל וגו' ואין הלשון הזה אלא לשון שלותן של רשעים שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו אמר לו הקב"ה והסירותי את כפי בעולם הזה אני מראה לך מתן שכרם של יראים ולעולם הבא אני מראה לצדיקים הטוב שהוא צפון להם אמר דוד מה רב טובך וגו':

אמרו ישראל אימתי אתה נותן לנו שכר המצות, א"ל הקב"ה המצות שאתם עושים מפירותיהן אתם אוכלים עכשיו, אבל שכר הקרן בעקב אני נותן לכם שנאמר והיה עקב תשמעון. זה שאמר הכתוב יד ליד לא ינקה רע אמר הקב"ה לישראל לא תעשו את התורה על מנת לקבל שכר מיד, כל מי שעושה כך נקרא רע ואינו מתנקה שלא הניח לבניו כלום שאילו בקש אברהם שכרן של מצות מיד היאך היה משה אומר זכור לאברהם וגו'. וכן אליהו אמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע ואני נזכר להם, אבל אם עשה עו"א מצוה, מיד ליד אני נותן לו שכרו, שנאמר ומשלם לשונאיו בעולם הזה ואין בידו לעולם הבא, מהו לא יאחר לשונאו אינו נותן שכר לשונאו ממה שלאחריו אלא ממה שלפניו, משל למה הדבר דומה אדם יש לפניו משאוי של חמשה ליטרא או של י' פושט ידו ונוטל, אבל אם היה משאוי של ק' ליטרא מהו עושה טוענו על כתפיו לאחריו, כך מתן שכרן של עובדי אלילים בעולם הזה כאדם שנושא משאוי קל מלפניו, אבל מתן שכרן של צדיקים משאוי גדול שעל הכתף, אמר דוד ברוך ה' יום יום יעמס לנו, הצדיקים מתן שכרן לאחרים שנאמר ואחריו כל ישרי לב. משל לבעל הבית שהכל באין ומפקידין אצלו פקדונות והיה נוטל הפקדונות ומניחן בתיבה ובמגדל ומשמרן יפה יפה, פעם אחת בא אצלו קוביוסטוס אחד ובידו פקדון א"ל הפקד לי הפקדון הזה, אמר בעל הבית לעבדו טול הימנו וסמוך אותו אחר הדלת, אמר ליה מרי מה ראית להיות נותן פקדונות אחרים בתיבה ובמגדל ומשמרן יפה יפה ונועל בפניהם וזה אמרת לסמוך אותו אחר הדלת, א"ל בוא ואומר לך אותן שהנחתי בתיבה ובמגדל ונעלתי בפניהם אין בעליהן מבקשין אותן מיד אבל זה הוא קוביוטוס עכשיו הולך ומשחק ומאבד את כליו הוא בא ומבקש פקדונו (מידך) [מיד], כך ישראל ועו"א עושין מצות מה שישראל עושין בעולם הזה אין מבקשין אלא לעתיד לבוא, אבל עובדי אלילים מיד הוא נותן להם שכר מצותן נאמר ומשלם לשונאיו. אמר משה לישראל תהיו יודעין שהמצות שאתם עושין שמורות הן לכם לעתיד לבוא שנאמר ושמר ה' אלהיך לך את הברית ולעולם הבא הקב"ה נותן לישראל שכרן שנאמר הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. והן רואין ומתמיהין ואומרים כל הטוב הזה היה מתוקן לנו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך: