Quotation_auto zu Dewarim 7:26

אח"כ אמר כי יסיתך אחיך בן אמך וגו'. הרמז בזה שאמר להם אני יודע כי הדברים שאמרתי לך הם דברים נכוחים וישרים למוצאי דעת. ואין אדם שיוכל להכחיש. ולכן איני ירא מן הנביא או חולם חלום. אבל אני ירא שיסיתך אחיך בן אמך או רעך אשר כנפשך. שאתה מתמיד ישיבתך עמהם. ואפשר שברוב הימים יפתוך חטאים ויסיתוך ויאמרו לך נלכה אחרי אלהים אחרים. לא תאבה לו ולא תאהבנו ולא תשמע אליו כי הרוג תהרגנו כי בקש להדיחך. בקש ובטענות כוזבות מעל ה' המוציאך מארץ מצרים. ואמר אחיך בן אמך. ולא אמר אחיך בן אביך. להורות לנו מעלת מרע"ה שראה בנבואתו מה שעתיד להיות אחר כמה שנים. והוא שרמז בזה על ענין ע"ז של פסל מיכה שעשאו בן אשה אלמנה מאותו כסף. כמו שמוזכר בנביאים ראשונים. וכתב שם ותאמר לו אמו ברוך לה' בני. שפירושו שהיא אמרה שהיה ברוך אבל לא היה אלא ארור. וכמו שפירשתי אצל ותאמר קניתי איש את ה'. ולפי שכתב שם ותאמר לו אמו. אמר בכאן כי יסיתך אחיך בן אמך. להורות לנו ענין פסל מיכה. ולכן שהע"ה אמר בספר שיר השירים שבו גלה סודות עמוקים. אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי. כי למד ממאמר רבו שאמר אחיך בן אמך ולא אמר בן אביך. ולכן אמר כי שחרות ישראל הוא בסבת הע"ז שעובדים. וזהו ששזפתני השמש עבודת השמש והירח ושאר מיני ע"ז. וכל זה בא לי מצד בני אמי ולא מצד בני אבי. הוא רמז על מיכה ואמו שהסית והדיח לישראל לעבודת ע"ז. ורמז ג"כ בזה כי זה השחרות אינו טבעי בו אלא מצד ששזפתני השמש. ומיד אני יכולה להתלבן בקלות כיריעות שלמה. אע"פ שאני שחורה כאהלי קדר. וכבר הארכתי בזה בפי' שיר השירים. וכן רמז אחיך בן אמך. להורות שעון ע"ז בא מצד העון וקלות הדעת. כמו הנשים שדעתן קלה. וזה התחיל מחוה שבקלות דעתה בא עליה הנחש והטיל בה זוהמא. ולכן נקראת חוה ע"ש הנחש שתרגומו חויא. וזהו כי היתה אם כל חי. ר"ל אם העון והחטא. ועל זה רמז ובחטא יחמתני אמי. ולכן אמר בכאן אחיך בן אמך. שפירושו (בו) [בן] העון והחטא. (כן) [בן] יצה"ר והצפוני שהוא נקרא מסית ומדיח. וז"ש כי יסיתך. ואמר כי בקש להדיחך ולכן לא תשמע אליו כי הרוג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה. שזה רמז על יד ימין שהיא נאדרי בכח. לכלות הצד שמאל של יד שמאל הוא שטן הוא יצר הרע. ובזה כל ישראל ישמעו ויראו ויקחו מוסר ולא יוסיפו לעשות עוד כדבר הרע הזה. הוא רמז על היצר הנקרא רע עין. שאין ראוי לשמוע אליו אלא לדחותו בב' ידים. ואם שמע אליו אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. אחר שיד ימין נהפך לשמאל ג"כ. בענין שב' ידיו הם של שמאל ובשתי ידים יענש. וזהו גמול ידיו יעשה לו: אח"כ אמר כי תשמע באחת עריך וגו' יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וגו'. כלומר אע"פ שאמרתי לך כי יסיתך אחיך או בנך או בתך או אשת חיקך. אין אני ירא כ"כ מזה. לפי שכל זה מעשה נערות מבנים ובנות ואשת חיקך. ואין להם כ"כ חוזק להדיחך אלא בסתר. וידוע שלא יתפתו מהם אלא הפתאים. אבל אני ירא שיסיתוך ויוכלו לך אנשים בני בליעל. עזי פנים בני בלי עול תורה ומצוה מוטבעים בטיט היון. חזקים וגבורים לפרוץ הגדר. ולהדיחך מעל ה' בחלקת אמרים רכו משמן. וז"ש יצאו אנשים בני בליעל וידיחו את יושבי עירם. בחלקלקות ויפתוך ויאמרו לך. נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם. וכל זה מאמר הבליעל שאמר להם אני יודע שזאת הע"ז שיש בינינו שאין בה ממש. אבל נלכה למקומות רחוקים ונעבדה אלהים אחרים. שהם אחרים ועושים נסים ויש בהם הצלחות וממשות. לא כמו אותם שאתם מכירים שאין בהם ממש. אלא אלהים אחרים אשר לא ידעתם ויש בהם ממשות. ולפי שאלו דברי פיתוי וחלקלקות. ושאלת ודרשת היטב בדרישה וחקירה. ואם תמצא שנעשתה התועבה הזאת בקרבך. כי היא תועבה גדולה. שידוע שכשם שאין בקרובים ממש כך אין ברחוקים ממש. כאומרו הקרובים אליך או הרחוקים ממך. וא"כ אחר שידע שהם מסיתים ומדיחים. הכה תכה את יושבי העיר הזאת החרם אותה. כי היא חרם וכל אשר בה חרם. וכמו שאמר במקום אחר שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא. ולכן ושרפת באש את העיר ואת כל אשר בה. אחר שהם חרם. וכבר פירשתי למעלה כששלח בן הדד לאמר לאחאב מחר אשלח את עבדי והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו. שקראו איש חרמי לפי שהיה מסית ומדיח. ולכן אמרו הזקנים אל תשמע ולא תאבה. עיין בפ' ויגש:

כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה. לפי שאמר ואכלת את כל העמים. ושמא תאמר איכה אוכל להורישם ולכלותם. לזה אמר זכור תזכור את אשר עשה ה' למצרים. ושמא תאמר ג"כ שאין אתה ראוי להורישם. לזה אמר המסות הגדולות והאותות והמופתים שעשה השם עמך בדרך נס. כן יעשה ה' לכל העמים. ולפי שאולי יאמרו כי הם עצומים ובעלי מלחמה ותחבולה. וישארו מהם אנשים גבורים נסתרים וטמונים במחבואות ובמארב ויצאו וילחמו עמנו. לזה אמר וגם את הצרעה ישלח השם בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך. ולכן לא תערוץ מפניהם. אחר שה' אלהיך בקרבך. והוא לוחם מלחמתך. ויתן מלכיהם בידיך לא יתיצב איש לפניך. וכל זה בתנאי שלא תלך אחר עבודה זרה. אבל פסילי אלהיהם תשרפון באש. ואע"ג שתשרפון באש. לא תחמוד כסף וזהב שיתנו לך שעליהם. לפי שהיא חרם וכל הנאותיה חרם. וזהו כי חרם הוא. או יאמר לא תחמוד כסף וזהב. שיתנו לך שוחד בשביל שלא תשרפם. וזהו עליהם. ואמר זה לפי שאולי יאמרו ישראל מה לי להניחם כי הם עץ ואבן ואין ממש. לזה אמר ולא תביא תועבה אל ביתך. כי הם והנאותיהם שנתנו לך בשבילך הכל חרם:

והבגד כי יהיה בו נגע צרעת. כבר ביארנו שהנגעים באים על עונות. ולכן מנו חז"ל י' סבות כמו שכתבתי. ובחרום מן הנביאים ומן הכתובים ואין להאריך בהם. ועיקרם המוציא שם רע או המטמא פיו במאכלות אסורות. אבל הבגדים איך איפשר שתחול בהם הצרעת בחק הטבע אבל לא בחק היכולת האלהי. כי מרוב אהבתו אל עמו ישלח להם סימני זכירה בראות הנגע בביתו או בבגדו ישוב אל ה'. וענין נגע הבגד כבר רמזתי לך שכל ענייני הנגעים נמשכו מצד אדם הראשון. והם נקראים נגעי בני אדם והם שידה ושידין המוזכרים בקהלת. ואחז"ל זכרים ונקבות. וכבר הזכירו בברכות אלמלא ניתן רשות לעין לראות היה רואה העולם מלא מהם. וסמכוהו אקרא דכתיב יפול מצדך אלף ורבבה מימינך. עד שאמרו שם הני ברכי דרבנן דשלהי וכו' והני מאני דרבנן דבלו מחופיא דילהון. לפי שהם הולכים אחר החכמים כמו שביארתי בפרשת וישלח יעקב. ולכן אמרו שהבגדים של רבנן שבלו קודם זמנם הוא מהם. לפי שמתקרבים אליהם. ולפי שתורתם משמרתם אין יכולים להם. אבל לאנשים החוטאים בנפשותם הם נגשים אליהם. ומטילין בהם ארס ומטמאין בגדיהם במיני נגעים וטומאה. עד שנראים הנגעים בבגדיהם. וזה טעם נגעי הבגדים והבתים האמיתי. ואע"פ שאלו דברי קבלה. כבר כתב אחד מהחכמים התורניים והטבעיים גדול באותה חכמה. ואמר שגדול הרופאים האמין ואמר שהמכות יבואו על האדם מצד החטאים ועונות. וכתב הוא שהמכות יבואו על האדם משלשה צדדים. מפאת ליחות ומזגים. ומצד עונות וחטאים. ומצד השד הארור. וקצת הטבעיים התורניים הסכימו בזה כאשר ידעת בספרי הרפואה. שלפעמים תבא מכה לאדם מצד השד ויפול לארץ כנכפה. וידבר בלשון לא דבר בו מעולם ויקרא מקרא אשר לא למד ומכתב אשר לא ראה ולא שמע. וישתנה פרצופו מטבעו. וכשיסור המקרה ישוב לאיתנו ועמלו לא יזכור עוד. והרוח כמו זה נדין שהוא מחק הנמנע. שיקרא איש במחלתו במכתב אשר לא למד. ושיתיר ספיקות בחכמות כחכם גדול. ואם הוא נמנע אצלו למיעוט השתדלותו אינו נמנע אצל הפועל בו. ולבורא הכל יש לו שלוחים רבים להעניש לרשעים. ומהם רוחות מזיקות כאומרו עושה מלאכיו רוחות. וכן ויצא הרוח ויאמר אני אפתנו. ואלה הרוחות מביאים מכות על האדם להענישו או לפתותו. ולנסות ה' לזרע ישראל ולהביאו אל היראה. אמר להביא נגעים בבגדים ובבתים. שהם דברים חיצוניים והכרחיים שאין לעמוד בלתם קודם שיביאם בגופו. ואלו הנגעים היו באים בארץ ישראל לנסותם ולהביאם אל היראה עכ"ל. ראה והבן איך זה החכם הגדול נתחבר בתורת הש"י ובקבלה. ולהורות שמכת הבגדים היא מצד השד הצורר הארור המעניש האדם ע"פ בוראו נקראת צרעת ממארת. כי הארור פעולתו היא פעולה ארורה. ולכן נאמר בנחש ארור הוא מכל הבהמה. ואמרו הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. ולכן אמר והנה פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב. כי ידוע הוא שהבגד הוא השתי והערב. אבל רמז בזה על השד הזה הטילם בשתי ובערב. ולכן צוה ושרף את הבגד או את השתי או את הערב לפי שהוא תועבה. ולכן אמר ולא תביא תועבה אל ביתך. ואמר שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא. והחרם הוא ארור והוא ממארת. וראוי לבערו ולשרפו כאומרו בלע המות וגו':