Quotation_auto zu Dewarim 8:3

כל המצוה אשר אנכי מצוך היום וגו' וזכרת את כל הדרך. הנרצה בזה שהתורה ירדה לסוף דעתם של ישראל שאין מבקשים אלא עלילה. ולכן אמר בפרשה של מעלה כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה. ותקן להם זה באומרו זכור תזכור את אשר עשה השם לפרעה. אח"כ כל המצות. לתקן להם ספק אחר שאולי היה בלבם. כאומרם שיצאו מארץ טובה ורחבה ושמנה מאד כגן ה' כארץ מצרים לילך לארץ כנען. ואולי שם יחסר להם מזונם מצד עונם או מצד שהארץ לא תהיה רבת המזונות. לזה בא עכשיו לסלק מהם זה הספק. ואמר כל המצוה תעשה למען תחיון. כי בשמירת המצות תלויה המחיה והמזונות. כאומרם ואתה מחיה את כולם. שהשם הוא המחיה והמזונות. ולא הלחם. כאומרו בכאן כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם. וזהו למען תחיון. שתהיה לכם המחיה והמזונות בשכר המצות. ואם תסתפק בזה וזכרת את כל הדרך וגו'. שראית בעיניך שהוליכך השם אלהיך ארבעים שנה במדבר בארץ לא זרועה. לא מקום זרע ומים אין לשתות. למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך. אם תהיה שלם בנסיונות. ואם יש לך לב טוב לקבל העינוים והיסורים. ולזה ויענך וירעיבך ויאכילך את המן. והרמז בזה שהם היו באים ממצרים שמנים ובכרס מלאה ממאכלות רעות. עד שהיו עבים בשכלם מצד אכילת הדגים והקישואים והבצלים. ולהכנס לעבודת השם וללמד התורה והמצות. היו צריכים להתענות ולהרעיב עצמם. בענין שיהיו מוכנים ודקים בשכלם. ולזה אמר ויענך וירעיבך ויאכילך את המן. שהוא לחם אבירים מאכל דק מאד לזכך שכלם. וזה היה להם עינוי ונסיון גמור. שהיו רגילים לאכול מאכלות עבים אכול ושבוע והותר. ועכשיו היו צריכים להיות עיניהם תלויות לשמים בכל יום אם ירד המן אם לא ירד. ואחר שהיו אוכלים ממנו היה נבלע באיברים והיה נראה להם שלא אכלו דבר. וזהו למען ענותך לנסותך. וכל זה למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם. אחר שעברתם מ' שנה בלא לחם ובלא בשר ויין. כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. והוא מזונו ומחיתו. וזה רמז על המצות שיוצאים מפי ה'. והם הם המזונות וקיום האדם. כאומרו כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון. ויעמידו אתכם. והם יהיו מחיתכם ומזונכם האמתי. ואם כן אחר שראיתם בעיניכם שעברתם ארבעים שנה בלא מזונות. אלא במוצא פי ה'. לא תסתפקו בענין המזונות והמלבושים. וזהו שמלתך לא בלתה מעליך זה ארבעים שנה. ואעפ"י שלפי האמת כל זה נסיון גמור וייסורים ותוכחות. יש לך לידע. כי כאשר ייסר איש את בנו. באהבה ולהדריכו אל השלימות. כן ה' אלהיך מיסרך:

ואמר שקרא למקום ההוא תבערה. לפרסם חטאם שרצו לפרוש מאחרי ה' ולהתדבק בין התאוות ובתבערה ובמסה. ולכן בערה בם אש ה' מדה כנגד מדה. ולכן אמר והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה. לרמוז שכל כך היתה רעתם שהחטיאו אחרים עמהם. עד שהאספסוף אשר בקרבו והם האנשים שנאספו אליהם. למדו ממעשיהם והתאוו תאוה. וישיבו גם בני ישראל ללמוד מהם ויאמרו מי יאכילנו בשר. בענין שהיו חוזרים חלילה. או שרמז וישובו ויבכו גם בני ישראל. כי כבר בכו בראשונה באומרו ויהי העם כמתאוננים. שהיו אוננים עצבים כמי שבוכה על מתו. ועכשיו וישובו ויבכו פעם אחרת כמו שבכו בראשונה. ויאמרו מי יאכילנו בשר. וזה להורות על פשעם כי האספסוף התאוו תאוה ולא פירשו אותם. ובכו הם ופירשוה ויאמרו מי יאכילנו בשר. בענין שבה יתרבה תאותם ודמם לילך אחרי שרירות לבם. כי המן היה לחם אבירים לחם דק מזכך שכלם ודמם. והם לא רצו אלא מאכל עב ושמן. באופן שבזה היו כפויי טובה וכפרו בטובת המן שהיה מדריך להם בדרך המצות. ומרחיק אותם מן העבירה ומן הלכלוך. וזה זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם. ראה יופי דבריהם שאמרו חכמים ז"ל חנם מן המצות. כי זה יורה על כל מה שכתבנו שהיו בורחים מן התורה ומן המצות. והיו רוצים לילך אחרי שרירות לבם הזונה בלי עול מצות. ורצו לחזור לאמונת מצרים ולמאכלם העבים המרבים ליחה עבה כמו הדגים והאבטיחים. וזהו ועתה נפשנו יבשה. בלי לחות במאכל המן שהוא מאכל יבש. וכאן כפרו בטובת השם ובטובת המן. וכמאמרם ז"ל שאמרו שהיו בו כל מיני מטעמים. ולזה אמרו ועתה נפשנו יבשה אין כל. כלומר אין אנו יודעים מה תועלת ימשך ממנו. כי עתה בעת הזאת נפשנו יבשה וצמאה. אין כל. אין אנו רואין בו מה שאמרו לנו שהיו בו כל מיני המטעמים. אבל אנו רואין בו רעה גדולה כי לעולם עינינו תלויות לשמים מתי ירד המן בבקר. אולי ירד או אולי לא ירד. וכל זה היה עושה השם לנסותם כדי שיהיו עיניהם תלויות לשמים ולא ישכחו אלהי עוזם. ולא רצה לתת להם אלא דבר יום ביומו. וזהו ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וגו':

אם אחרת יקח לו מכאן אמרו חייב אדם להשיא את בנו הקטן, ובמקום אחר מהו אומר והודעתם לבניך ולבני בניך אימתי אתה זכאי לראות בני בניך כשתשיא את בניך קטנים. שארה אלו מזונותיה שנאמר ואשר אכלו שאר עמי וכתיב וימטר עליהם כעפר שאר. כסותה כמשמעו. עונתה זו דרך ארץ שנאמר וישכב אותה ויענה דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר שארה כסותה כסות שהיא נופלת לשארה, אם היתה ילדה לא יתן לה של זקנה אם היתה זקנה לא יתן לה של ילדה. ועונתה שלא יתן לה של ימות החמה בימות הגשמים ולא של ימות הגשמים בימות החמה אלא נותן לה כל אחד ואחד בעונתה. מזונותיה מנין אמרת קל וחומר ומה אם דברים שאין בהן קיום נפש אי אתה רשאי למנוע הימנה דברים שהן קיום נפש דין הוא שלא תהא רשאי למנוע הימנה. דרך ארץ מנין אמרת קל וחומר ומה דברים שלא נשאת עליהם בתחלה אי אתה רשאי למנוע הימנה דברים שנשאת עליהם בתחלה דין הוא שלא תהא רשאי למנוע ממנה. רבי אומר שארה זו דרך ארץ שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו וכתיב שאר אביך היא שאר אמך היא, כסותה כמשמעו. עונתה אלו מזונותיה שנאמר ויענך וירעיבך. תני רב יוסף שארה זה קרוב בשר שלא ינהוג בה מנהג פרסיים שמשמשין מטותיהן בלבושיהן כדרב הונא כל האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה. לא יגרע ר' יאשיה אומר למה נאמר לפי שהוא אומר אם אחרת יקח לו שומע אני בבת ישראל הכתוב מדבר תלמוד לומר לא יגרע ממי גורעים ממי שכבר נתנו לו. ר' יונתן אומר בבת ישראל הכתוב מדבר. או אינו אלא בעבריה כשהוא אומר כמשפט הבנות יעשה לה הרי עבריה אמורה, הא מה תלמוד לומר אם אחרת יקח לו בבת ישראל הכתוב מדבר: