Quotation_auto zu Dewarim 8:5

ובמדרש הגלוי אמרו וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו. לפי שאולי יאמר אדם כשיראה ייסורין אלו באין עליו. שהשם יעוות משפט ח"ו ויקרא תגר. שחושב שהוא איש טוב ולא היה ראוי שיבאו עליו ייסורין אלו. לזה אמר וידעת עם לבבך. כלומר כשתחשוב או תאמר בזה. תשיב אל לבך ותזכור הדברים שעשית וחטאת בהם בכל יום ויום. ואז תבין ותדע כי אין ה' נפרע ממך החצי מה שאתה חייב. ואינו מיסרך להנקם ממך. אלא כאשר ייסר איש את בנו. וזה שאמר שלמה ע"ה בקהלת החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים. כי בחכמה אדם סובל כל הדברים. ויורד עד תכונתם. ובחכמה רואה שאין עושין לו עול. אחר שיודע כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ולכן גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבבך אשר לא תשמע את עבדך מקללך. ולפי שאיזה שכל אדם יכול לסבול עבדו שיקללהו. לזה אמר כי גם פעמים רבות ידע לבבך אשר גם אתה קללת אחרים. כלומר כשתשיב אל לבך ותזכור מה שאתה עשית וחטאת כנגד אחרים וקללת והכית אותם. תודה על האמת ותאמר מה' יצא הדבר. שיבא עבדי אוכל לחמי ויגדיל עלי עקב ויקללני. אחר שאני יודע שקללתי אחרים. בענין שבזה יצדק הדין. וז"ש כי גם פעמים רבות ידע לבבך. כמו שאמר בכאן וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך. ואחר שזה כן ושמרת את מצות ה' אלהיך ללכת בדרכיו וליראה אותו. בענין שהשם יכין לך מזונותיך בסבת שמירת המצות. ולא יהיה לך הספק הנזכר. וכל שכן שלא תצטרך לכל זה. כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה מליאה מזונות. וכן היא ארץ נחלי מים. עד שבסבת ריבוי המים יש בה זרעים ופירות רבים. וזהו ארץ חטה ושעורה. ולא תאמר שאע"פ שיש בה ריבוי לחם. היא ארץ עניה ודלה. שיש לך לידע שהיא ארץ עשירה ולא במסכנות תאכל בה לחם. לא תחסר כל בה עד שהאבנים שלה הם ברזל והרריה נחושת. ואחר שהארץ עשירה טובה ורחבה. וברכת את ה' על הארץ הטובה אשר נתן לך. ולפי שמצד ריבוי הטובה שוכח אדם את השם ובועט בו. כאומרו וישמן ישורון ויבעט. לכן אמר השמר לך פן תשכח את השם פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה'. ותהיה כפוי טובה. ולא תזכור את ה' המוציאך ממצרים ועשה עמך נסים גדולים במדבר. אע"פ שלא היית ראוי. וזהו המוציא לך מים המאכילך מן במדבר. בענין שתהיה ראוי. וזהו למען ענותך לנסותך כמו שפירשתי למעלה. וזהו להטיבך באחריתך. לפי שאין אדם זוכה לחיי העה"ב אלא מצד ייסורין כמאמרם ז"ל ודרך חיים תוכחת מוסר. ועכ"ז אני ירא שמא תאמר בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. והיה אם שכח תשכח דבר זה ותלך אחרי אלהים אחרים העידותי בכם כי אבד תאבדון. וכל זה עקב לא תשמעון בקול ה' אלהיכם. כלומר הברכות הנזכרות בתחלת הפרשה הם עקב תשמעון. ואלו הקללות עקב לא תשמעון:

ובמדרש הנעלם אמרו או הודע אליו. מי הודיעו. ואמרו שם כי זהו מחסד השם יתברך על יריאיו שמסבב להודיע להם חטאתם. מצד הייסורין שמביא עליהם מדה כנגד מדה. ובזה חוזר האדם בתשובה. שאומר אני חטאתי בכיוצא בזה. ולכן באה אלי הצרה הזאת. וזהו ולך ה' חסד וכו'. ולזה אמרו בפרק חלק חביבין ייסורין וכו'. וזהו וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו. כלומר כשתראה שהשם יתברך מביא עליך ייסורים. לא תבעט בהם ותאמר מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי. כי כשתשוב אל לבבך ותחפש במצפוני ידיעתך ולבך מה שאתה עשית מיד תראה בבירור כי כאשר ייסר איש את בנו ה' וגו'. ולא לפי מה שאתה ראוי לפי מעשיך. וזהו שאמר שלמה גם לכל הדברים אשר תשמע. כי גם פעמים רבות ידע לבך אשר גם אתה קללת אחרים. כלומר ראוי שלא תשמע עבדך מקללך. כי כשתשוב אל לבך. תדע כי גם אתה קללת אחרים. ולכן הייסורים טובים שהם מודיעים לאדם חטאו. ולכן אמר שלמה במקום אחר יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו. שבכל יום שהיו חוטאים היה מענישן. בענין שלא ישכחו אלהי מעוזם. וזהו להטות לבבינו אליו. ואע"פ שנראה דבר זר שמבקש מהשם יתברך שייסרם. חזר לומר ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' וגו'. שייסרם ויכניעם בכל יום ויום בענין שישובו אל ה'. וזהו רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם כמו שדרשוהו במדרש. וזאת הידיעה שאמר הנביא שהיא מצד הייסורים. הוא מה שאמר בכאן או הודע אליו חטאתו אשר חטא. וכן השם יתברך מודיע לאדם חטאתו בחלומו כמאמר אליהוא בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים אז יגלה אוזן אנשים וגו'. באופן שישוב אל ה' מצד חלומו. ולכן אמרו יפה תענית לחלום אפי' בשבת. כי אחר שהודיעו בחלומו חטאו או עונשו. ראוי לו לשוב מיד. ולכן אמרו לאדם טוב מראין לו חלום רע כדי שישוב. ולכן דוד לא ראה חלום טוב מעולם. ולכן אמר עניתי בצום נפשי. וזהו או הודע אליו מצד חלומו או מצד ייסורין וחלאים. כמו שאמר שם ותקרב לשחת נפשו וגו'. וזהמתו חייתו לחם וגו'. וזהו או הודע אליו:

דבר אחר בכל לבבך שלא יהא לבך חלוק על המקום. ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך, וכן הוא אומר כי עליך הורגנו כל היום. ר' שמעון בן מנסיא אומר וכי אפשר לומר לו לאדם ליהרג בכל יום, אלא זו מילה. שמעון בן עזאי אומר בכל נפשך אהבהו עד (שיצא) [מצוי] הנפש. רבי אליעזר בן יעקב אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, אלא יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך, רבי עקיבא אומר אם נאמר בכל נפשך ק"ו בכל מאדך, אלא בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בין במדת הטוב בין במדת הפורענות. ון דוד הוא אומר כוס ישועות אשא וגו' צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. וכן איוב הוא אומר ה' נתן וה' לקח [יהי שם ה' מבורך], על מדת הטוב קל וחומר על מדת פורענות, מה אשתו אומרת לו עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות, ומה אמר לה כדבר אחת הנבלות תדברי וגו'. אנשי מבול היו בועטין בטובה וכשבאה עליהם הפורענות קבלו על כרחם, ועוד ק"ו אם מי שבועט בטובה נאה בפורענות, אנו שנאים בטובה לא נהיה נאים בפורענות והוא שאמר לה כדבר אחת הנבלות תדברי. ועוד יהא אדם שמח ביסורין מבטובה, שאילו אדם בטובה כל ימיו אין נמחל לו עון שבידו, ובמה נמחל לו ביסורין. ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, מי גרם לבן שיתרצה לאב, הוי אומר אלו יסורין. רבי מאיר אומר הרי הוא אומר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' ולבך יודע מעשים שעשית ויסורין שהבאתי עליך שלא כנגד מעשיך הבאתי עליך יסורין. רבי יוסי בר' יהודה אומר חביבין יסורין ששמו של הקב"ה חל על מי שיסורין באין עליו שנאמר ה' אלהיך מיסרך, [ר' נתן ב"ר יוסף אומר כשם שברית כרותה לארץ כך ברית כרותה ליסורים שנאמר ה' אלהיך מיסרך] ואומר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. ר"ש בן יוחאי אומר חביבין יסורין ששלש מתנות טובות נתנו להן לישראל שאומות העולם מתאוין להן ולא נתנו לישראל אלא ע"י יסורין, ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא. תורה מנין שנאמר לדעת חכמה ומוסר. ואומר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל מנין שנאמר ה' אלהיך מסירך ואומר כי ה' אלהיך מביאך וגו'. עולם הבא מנין שנאמר כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, איזהו דבר שהוא מביא את האדם לעולם הבא הוי אומר אלו יסורין. רב נחמן אמר חביבין יסורין שכשם שקרבנות מרצין כך יסורין מרצין, בקרבנות הוא אומר ונרצה לו לכפר עליו, ביסורין הוא אומר והם ירצו את עונם, ועוד שהיסורין מרצין יותר מן הקרבנות שהקרבנות בממון והיסורין בגוף, וכן הוא אומר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, וכבר היה רבי אליעזר חולה ונכנסו רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא לבקרו, א"ל רבי טרפון רבי חביב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה הארת בעולם הזה ובעולם הבא. א"ל רבי אלעזר בן עזריה חביב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם מביאין חיים בעולם הזה ואתה מביא אותם בעולם הזה ובעולם הבא. א"ל רבי יהושע חביב אתה לישראל מימימי גשמים שהגשמים נותנין חיים בעולם הזה ואתה בעולם הזה ובעולם הבא. אמר ליה ר' עקיבא רבי חביבין יסורין, אמר ליה רבי אליעזר לתלמידיו סמכוני, ישב לו רבי אליעזר א"ל עקיבא אמור, אמר ר' עקיבא הרי הוא אומר בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ואומר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה וכי עלתה על לב שחזקיה מלך יהודה למד תורה לכל ישראל ולמנשה בנו לא למד תורה, אלא כל תלמוד שלמדו וכל עמל שעמל בו לא הועיל לו כלום אלא היסורין, שנאמר וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו וגו' וכהצר לו תלה את פניו ה' אלהיו וגו' ויעתר לו הא למדנו שחביבין יסורין. רבי מאיר אומר הרי הוא אומר ואהבת את ה' אלהיך בכלל לברך כאברהם שנאמר בו אברהם אוהבי. ובכל נפשך כיצחק שעקד עצמו על גבי המזבח שנאמר וישלח אברהם את ידו וגו'. ובכל מאדך הוי מודה לו כיעקב שנאמר קטנתי מכל החסדים וגו'. תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות גזרה על ישראל שלא יתעסקו בתורה, מה עשה רבי עקיבא הלך והקהיל קהלות ברבים וישב ועסק בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו, אמר ליה עקיבא אי אתה ירא מאומה זו, א"ל אתה פפוס בן יהודה שאומרים עליך שחכם אתה אי אתה חכם אלא טפש, אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה עובר על שפת הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים בים ורצים, א"ל מפני מה אתם רצים, אמרו לו מפני הרשתות והמכמורות שעושין לנו בני אדם, א"ל עלו ליבשה ונדור אני ואתם כדרך שדרו אבותי ואבותיכם, א"ל אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות אי אתה אלא שוטה שבחיות, ומה עתה שאנו עומדין במקום חיותנו כך, אם אנו עולים ליבשה על אחת כמה וכמה. כך מה עכשיו שאנו עוסקין בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך אנו מתיראין, אם אנו פוסקין מן התורה עאכ"ו. לא היו ימים מועטים עד שתפסו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורין ותפסו את פפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו, אמר לו פפוס על מה הביאוך בכאן, א"ל אשריך ר' עקיבא שנתפסא על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים, אמרו כשהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו מסרקין את בשרו במסרקות של ברזל והיה מכוין דעתו לקבל עליו עול מלכות שמים באהבה, א"ל תלמידיו רבינו עד כאן, א"ל כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ואמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, אמרו לא הספיק את הדבר הדבר עד שיצאה נשמתו באחד, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע זו תורה וזו שכרה ממתים ידך ה' וגו', א"ל הקב"ה חלקם בחיים, יצאה בת קול ואמרה לו אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא. ואהבת את ה' אלהיך תהא מאוהב על הבריות וירחיק את עצמו מן העבירה ומן הגזל מישראל ומן העו"א ומכל בני אדם, שהגונב לעו"א סוף שיגנוב מישראל, והגוזל לעו"א שיגזול לישראל, הנשבא לעו"א סוף שישבע לישראל, והמכחש לעו"א סוף שיכחיש לישראל, והשופך דמי העו"א סוף שישפוך דמי ישראל, ולא נתנה תורה אלא לקדש את שמו הגדול שנאמר ושמתי בהם אות וגו' והגידו את כבודי בגוים. מה בין אהבה ליראה, משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שני עבדים אחד אוהב את המלך ומתירא ממנו ואחד מתירא ממנו ואין אוהבו, הלך המלך למדינת הים האוהב את המלך ומתירא ממנו עמד ונטע גנות ופרדסין וכל מיני מגדים, והירא ואינו אוהבו יש לו ולא עשה כלום, כיון שבא המלך ממדינת הים ראה גנות ופרדסים וכל מיני מגדים סדורים לפניו כנגד דעתו של אוהב, כיון שנכנס האוהב לפני המלך וראה כל מיני מגדים סדורים לפניו נתקררה דעתו כנגד שמחתו של מלך, והירא ממנו ואינו אוהבו כיון שנכנס המלך לביתו ראה כל מי חרבות כולם סדורים לפניו כנגד דעתו של ירא, כיון שנכנס הירא לפני המלך וראה כל מיני חרבות סדורים לפניו נזדעזע דעתו כנגד קצפו של מלך שנאמר טרף נתן ליראיו זה (העולם הזה) [מדת הדין], הא למדת ששכר האוהב שני חלקים ושכר הירא חלק אחד, לפיכך לא זכו עובדי אלילים שיאכלו אלא בעולם הזה אבל ישראל זכו שיאכלו שני עולמים. זה שאמר הכתוב מים רבים לא יכולו לכבות את האהבה, בית ישראל אני כפרתן בכל מקומות מושבותיהם שאין מלין ולא קורין ולא שונין אלא באהבת אביהם שבשמים. לפי שאומר להם הקב"ה לישראל בני נשבע אני בכסא הכבוד שלי שאפילו יעמדו עובדי אלילים ויתנו כספם וזהבם מחמדיהם הטובים ויאמרו תן לנו כתר בית אהרן וכתר בית דוד איני נותן להם אפילו דבקר קל מבזתה של תורה. שוב נשבע הקב"ה לישראל בכסא הכבוד שלו שאפילו יעמדו עובדי אלילים ויבנו לי בית המקדש יותר מכם ויאמרו תן לנו כתר אהרן וכתר בית דוד איני נותן להם דבר קל מבזתה של תורה לכך נאמר מים רבים וגו'. ואהבת את ה' אלהיך מהו בכל נפשך בכל נפש ונפש שברא בך. על כל נשימה שאדם מעלה חייב לקלס את יוצרו שנאמר כל הנשמה תהלל יה, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע הנפש הזו שמקלסת אותך עד מתי היא נתונה בעפר, אמר להם יגיע הקץ ונפשותיהם שמחות שנאמר שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי: