Quotation_auto zu Dewarim 8:9
אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת׃
ein Land, in dem du Brot ohne Mangel essen sollst, sollst dir nichts fehlen; Ein Land, dessen Steine Eisen sind und aus dessen Hügeln du Messing graben kannst.
ילקוט שמעוני על התורה
ערלה נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ דתניא אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ, שומע אני לא יהו נוהגין אלא בארץ, תלמוד לומר כל הימים אשר אתם חיים על האדמה. אי כל הימים יכול יהו כל המצות נוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ, תלמוד לומר בארץ, אחר שרבה הכתוב ומעט צא ולמד במה שאמור בענין אבד תאבדון את כל המקומות מה ע"ז מיוחדת שהיא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ אף כל שהיא חובת הגוף נוהגת בארץ ובחוצה לארץ חוץ מן הערלה והכלאים דהלכתא גמירי לה אף על גב דחובת קרקע נינהו נוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ. אבל חדש בארץ אין בחוצה לארץ לא. מאי טעמא, מושב לאחר ירושה וישיבה משמע. רבי אליעזר אומר אף חדש נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ, מושב בכל מקום שאתם יושבים משמע. אמר רבא כס פלפלי ביומא דכפורי פטור. מיתיבי ממשמע שנאמר ונטעתם איני יודע שעץ מאכל הוא אלא מה תלמוד לומר עץ מאכל הוא לומר לך עץ שטעמו ופרי שוה הוי אומר זה פלפלין ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה ואין ארץ ישראל חסרה כלום דכתיב לא תחסר כל בה, לא קשיא הא ברטיבתא הא ביבשתא. אמר רבי אבהו אמררבי אלעזר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע. והרי ערלה דרחמנא אמר ערלים לא יאכל אין לי אלא איסור אכילה, מנין שלא יהנה ממנו ולא יצבע בו ולא ידליק בו את הנר, תלמוד לומר וערלתם ערלתו ערלים לרבות אם כלם, טעמא דכתב רחמנא וערלתם ערלתו ערלים דאי מלא יאכל איסור אכילה משמע איסור הנאה לא משמע. לעולם לא יאכל משמע בין איסור אכילה בין איסור הנאה, ואיצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכתב לכם שלכם יהא קא משמע לן. אלא השתא דכתב תרי קראי לכם למה לי, לכדתניא לכם להביא את הנטוע לרבים. מאי טעמא דתנא קמא ונטעתם ליחיד משמע לרבים לא משמע כתב רחמנא לכם להביא את הנטוע לרבים. ורבי יהודה ונטעתם בין יחיד בין רבים משמע, לכם בין יחיד בין רבים משמע, הוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט:
Ask RabbiBookmarkShareCopy