Quotation_auto zu Dewarim 8:10

מנין שאומרים ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שנאמר ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. ומנין שמברכין על המזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת זו ברכה ראשונה. על הארץ זו ברכה שניה. הטובה זה בונה ירושלים שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון. אשר נתן לך שגמלנו כל טוב. אמר ר' חייא בר נחמני בשם ר' ישמעאל הרי הוא אומר ואכלת ושבעת (וברכת הטובה) (קמא) מה זה מחוסר אשר נתן לך בין מדה טובה בין מדת פורענות. אין לי אלא מזון שהוא טעון ברכה לאחריו לפניו מנין היה ר' ישמעאל אומר קל וחומר הוא אם בשאכל ושבע הרי טעון ברכה קל וחומר כשהוא תאב לאכול. רבי אומר אין צריך הרי הוא אומר ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זה בונה ירושלים וכן הוא אומר ההר הטוב. אשר נתן לך זה הטוב והמטיב. אין לי אלא לאחריו לפניו מנין תלמוד לומר אשר נתן לך משעה שניתן לך. ר' יצחק אומר הרי הוא אומר ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך אימתי הוא לחמך עד שלא אכלתו. אין לי אלא מזון שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו. תורה מנין היה רבי ישמעאל אומר אמרת קל וחומר. ומה מזון שהוא צורך חיי העולם הזה טעון ברכה לפניו ולאחריו. תורה שהיא חיי העולם הבא אינו דין שיטעון ברכה לפניה ולאחריה. ר' יהודה בן בתירה אומר הרי הוא אומר ואכלת ושבעת וברכת מהו הטובה זו תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם וגו'. ר' חנינא בן אחי ר' יהושע אומר הרי הוא אומר כי שם ה' אקרא זה המברך. הבו גדל לאלהינו אלו העונים אחריו. ומה הם עונין אחר המברך ברוך ה' המבורך וגו'. וכשהוא קורא בשמו עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכן דוד הוא אומר גדלו לה' אתי. רבי אומר זכר צדיק לברכה כשהוא מזכיר חי העולמים שנאמר צדיק ה' בכל דרכיו תן לו ברכה. לא יאכל חמץ לעשות את המאכיל כאוכל. או אינו אלא לאסרו בהנאה כשהוא אומר (קמב) לא תאכל עליו חמץ הא למדנו שהוא אסור בהנאה הא מה תלמוד לומר לא יאכל חמץ לעשות (קמג) את המאכיל כאוכל דברי ר' יאשיה. ר' יצחק אומר אינו צריך אם שרצים קלים עשה בהם את המאכיל כאוכל חמץ חמור אינו דין שיעשה בו כן הא מה תלמוד לומר לא יאכל חמץ לא בא הכתוב אלא לאסרו בהנאה. רבי יוסי הגלילי אומר לא יאכל חמץ היום מגיד שלא אכלו ישראל מצה במצרים אלא יום אחד בלבד:

אמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה שנאמר ארץ חטה ושעורה וגו'. ופיגא דר' (יוחנן) [חנן] דאמר ר' (יוחנן) [חנן] כל הפסוק הזה לשעורין נאמר. חטה דתנן הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו וסנדליו וטבעותיו (בקומצו) [בידיו] הוא והן טמאים מיד, היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו (בידיו) [באצבעותיו] הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהה בכלי אכילת פרס, תנא פת חיטין ולא פת שעורין ומיסב ואוכלה בלפתן. שעורה לכדתנן עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל. גפן כדי רביעית יין לנזיר. תאנה כגרוגרת להוצאת שבת. רמון כדתנן כל כלי בעלי בתים שעורן כרמונים. ארץ זית שמן אמר ר' יוסי בר חנינא ארץ שכל שעוריה כזיתים. כל שעוריה כזיתים ס"ד והא איכא הנך דאמרן, אלא ארץ שרוב שעוריה כזיתים. דבש ככותבת הגסה ביום הכפורים, רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא אייתו קמייהו (תאני) רמוני ותמרי, שקל רב (חסדא) [המנונא] ובריך אתמרי ברישא, א"ל [רב חסדא] לא סבר מר להא דרב יוסף ואיתימא רב יצחק כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה, א"ל זה שני לארץ וזה חמישי לארץ, א"ל מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך. אכל ענבים תאנים ורמונים מברך אחריהם שלש ברכות דברי רבן גמליאל. וחכ"א ברכה אחת [מעין שלש]. מאי טעמא דרבן גמליאל דכתיב ארץ חטה ושעורה וכתיב ואכלת ושבעת וברכת. ורבנן אשר לא במסכנת תאכל בה לחם הפסיק הענין. ורבן גמליאל ההוא מיבעי ליה למעוטי הכוסס את החטה. א"ל אביי לרב דימי מאי ניהו ברכה אחת מעין שלש, א"ל דפרי על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה (שנתת) שהנחלת לאבותינו רחם ה' אלהינו עלינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ובנה את ירושלים עירך במהרה בימינו ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה כי אל טוב ומטיב אתה ברוך אתה ה' על העץ ועל פרי העץ. דחמשת המינין פותח על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה. דחמרא על הגפן ועל פרי הגפן וחותם על הארץ ועל הפירות:

ארץ זית שמן ודבש. זית זו אגורי. דבש זה דבש תמרים. אשר אבניה ברזל. כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם שנאמר ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אל בוניה. אמר רבינא אפילו הכי מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא דכתיב והסר כעס מלבך. מנין לברכת המזון מן התורה דכתיב ואכלת ושבעת וברכת וכו' (כדכתוב ברמז רי"ט). עד כמה מזמנין עד כזית, רבי יהודה אומר עד כביצה, באקראי פליגי, רבי מאיר סבר ואכלת ושבעת וברכת שעור אכילה בכזית, רבי יהודה סבר אכילה שיש בה שביעה הוי אומר זו כביצה. דרש רב עוירא זימנין אמר ליה משמיה דרבי אמי וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים והלא אתה נושא פים לישראל שנאמר ישא ה' פניך אליך, אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם ואכלת ושבעת וברכת והן מדקדקים על עצמן עד כזית ועד כביצה. ברכת המזון בכל לשון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת בכל לשון שהוא מברך: