Quotation_auto zu Dewarim 9:21

ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן. לפי שתחלת ברייתו של אדם היתה במים ובעפר. ולפי שזה העפר היה מעפר ארץ ישראל. כדכתיב עפר מן האדמה הידועה. עד שאמרו שצבר עפרו ממקום המקדש לפי שהיה קדוש. לכן צוה בכאן שיקח מעפר המשכן שהוא דומה לעפר המשכן. ונתן אל המים להשקותה. לראות אם ימצא בגוף זאת האשה עפר קדוש שנבראת ממנו. או אם יש לה עפר אחר טמא ואין בה מעפר ארץ ישראל. והנה בחינת אלו המים שרשם היתה מעשיית העגל. ולכן אמרו שם וישק את בני ישראל נתכוון לבודקן כסוטות. ולכן כמו שכתב שם ויטחן עד אשר דק לעפר. כן אמר בכאן ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן. וכמו שאותו עפר של העגל היה עפרות זהב. כדכתיב ויקח את העגל אשר עשו ויטחן עד אשר דק לעפר. כן אמר בכאן ומן העפר ולא אמר מן האדמה. כדכתיב ועפרות זהב לו. וכתיב הכל היה מן העפר ואפילו גלגל חמה. וזאת הקדושה תלויה בארץ ישראל לפי שהיא נקראת ארץ החיים והיא נקראת אחותי כלה כדכתיב אתי מלבנון כלה. ונקראת אשה יראת ה' בסוד אני האשה הנצבת עמכה בזה. והיא נקראת מנחת קנאות. והיא חרב נוקמת נקם ברית לצבות בטן ולנפיל ירך. והיא נקראת קרקע המשכן. ולכן אמרו אסתר קרקע עולם היתה. עד שלזה צוה להשקות הסוטה מי כיור עם עפר המשכן. וזה הוא סוד הסוטה לפי האמת ולפי הפשט. ועוד אני סבור לפי הפשט. כי ענין הסוטה באלו המים שנקראו מים המרים. שהאמת כדברי האומר שלא היו משליכים בהם דברים מרים כי מים קדושים הם. אבל הטעם שהיו מרים לה והיו מצבים בטנה ומפילים יריכה היה. לפי שהיא עברה הברית שכרתה עם בעלה. אחר שנתקדשה לו בכסף ובשטר ובביאה. וזאת היא כעין השבועה שנשבע העבד תחת ירך אברהם אדוניו. וכן בכאן עברה זאת האשה שבועה אחרת של שבעה והיא שבועת האלה. כדכתיב והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. והשבועה כבר ידעת שהיא חמורה מאד כאומרם שבה כלול ארור ונידוי וקללה. כאומרו בכאן בשבועת האלה שהיא שבועה של קללה ושל חרם. וכבר ידעת כי העובר על החרם נכנס בקרבו רוח עועים וכלתו את עציו ואת אבניו. והחרם נכנס בכל רמ"ח אבריו. כי זהו חרם בהפוך אותיות רמ"ח. ואם האדם שב מחטאתו ומתודה ומתחרט וחוזר בו. הש"י מרחם עליו. וזהו חרם בהפך אותיות רח"ם ארחמנו נאם ה'. ולכן תמצא בענין עיר הנדחת שכתב שם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים. כי המועל בחרם הוא לו מצודים וחרמים. ואם נשמר ממנו יהיה לו רחמים במקום חרמים. ולכן אחר שזאת האשה מועלת בחרם ובשבועות האלה ובאו בה המים המאררים למרים. לפי שבאו ונכנסו בה מכח הארור והצר הצורר שנקרא נחש ויצר הרע. ונאמר בו ארור הוא מכל הבהמה. ונכנס בקרבה עם רוח עועים ועושה זאת האשה חרם ונכנס המים בקרבה מכח האלה והשבועה שהוא חרם ושבועה. כאומרו בשבועת האלה וצבתה בטנה ונפלה יריכה. וכבר הודעתיך בענין יעקב דכתיב ביה ותקע כף ירך יעקב. שזה בא מצד סמאל שהוא לצד שמאל ואינו מבחין בין צדיק לרשע:

והיה כל הנשוך. לא נשוך נחש בלבד אלא כל הנשוך אפילו נשך פתן ועקרב וחיה רעה וכלב. ויעש משה נחש נחשת וגו' זרקו לאויר ועמד. ימחה שמם של אפיקורסין שהן אומרים אין תחית המתים, הרי צורת נחש שהוא ממית עשה בו המקום חיים תחית המתים (שכולן) [בטל של] חיים עאכ"ו. חזקיהו קרא לו נחשתן נחושתים. כל שהנחש נושך ממית בעולם הזה ויש לו חיים לעוה"ב והמקטיר לזה לוקה בעולם הזה ואין לו חיים לעוה"ב, מוטב שיכתת ויהא חיים לעולם הבא. שנו רבותינו מצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח. ר' יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים. אמרו ליה אף הוא נעשה זבל ונאמר ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. תניא אמר להם רבי יוסי הרי הוא אומר ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל וגו', אמרו ליה משם ראיה הרי הוא אומר ויזר על פנים המים וגו' לא נתכוון משה אלא לבודקן כסוטות. אמרו ליה הרי הוא אומר וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה, אמר להם משם ראיה הרי הוא אומר ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף לך משלך ואין אדם אומר דבר שאינו שלו, ובדין הוא דכתותי נמי לא הוה צריך, אלא כיון דחזא חזקיה דקא טעו ישראל אבתריה עמד וכתתו:

תנן התם מצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח, רבי יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים, אמרו לו אף הוא נעשה זבל ונאמר לא ידבק בידך מאומה מן החרם, תניא אמר להם ר' יוסי הרי הוא אומר ואת חטאתם אשר עשיתם את העגל וגו', א"ל משם ראיה הרי הוא אומר ויזר על פני המים לא נתכוון משה אלא לבודקן כסוטות. אמר להן הרי הוא אומר וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה, א"ל משם ראיה הרי הוא אומר ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף משלך ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ובדין הוא דכתותי נמי לא הוה צריך, אלא כיון דחזא חזקיה דקא טעו ישראל אבתריה עמד וכתתי. שאל פורלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו כשהיה רוחץ במרחץ של אפרטודיטי, אמר כתוב בתורתכם לא ידבק בידך מאומה מן החרם למה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, א"ל אין משיבין במרחץ, לאחר שיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה היא באה בגבולי אין אומרים נעשה מרחץ גוי לאפרודיטי אלא אפרודיטי נאה למרחץ.