Responsa zu Dewarim 24:10

וששאלת על עביד איניש דינא לנפשיה. דע כי רבותינו שבשפ"ירא רצו לומר כן שמי שמתחייב לחבירו יכול המלוה להעביטו ולעשות דין לעצמו. וכתבתי להם לא תתלו בוקי סריקי ברב נחמן. שא"כ עשית רב נחמן טועה בדבר משנה. דתני' פרק המקבל (בבא מציעא דף קיג) המלוה את חבירו לא ימשכננו ואפילו שליח בית דין מנתחי נתוחי ותו לא. ואפילו מקרא נמי לא קרא דכתיב בחוץ תעמוד. אלא נ"ל דלא שייך עביד איניש דינא לנפשיה אלא בחפץ המבורר שהוא שלו וכי האי גוונא מיירי כל הנהו דפ' המניח (בבא קמא דף כז) שבכל מקום שאדם יודע חפץ שלו יקחנו אם יכול. אבל למשכנו בדבר אחר בשביל חובו לא אלא בשליח בית דין והודו לדבריו:

ולמיעבד דינא לנפשי' קיי"ל כרב נחמן דאפי' היכי דליכא פסידא עביד אינש דינא לנפשיה בפ' המניח (בבא קמא דף כ"ז:) אמנם אומר אני היינו בחפץ המבורר שהוא שלי רשאי אני לכנוס בחצר חברי המחזיק בספרי או בבגדי או בשום חפץ שהוא שלי וליקח אותו על כרחו אבל אם ראובן הלוה לשמעון מנה ואינו פורעו אינו רשאי למשכנו:

תתקנ. עביד אינש דינא לנפשיה (ב"ק כ"ז ע"ב) רבותינו שבשפיר"א פסקו בראובן שהיה חייב לשמעון ולא פרעו שיכול שמעון לקח ולתפוס בכל מה שימצא משום דעביד אינש דינא לנפש'י' וכתבתי להם לא תתלו בוקי סריקי [ברב נחמן] דא"כ עשיתם ר"נ טועה בדבר משנה אפי' מקרא נמי לא קרא דתנן בפ' המקבל (בבא מציעא קי"ג ע"א) המלוה את חבירו לא ימשכננו ואמר שמואל התם דאפי' שליח ב"ד מנתח נתוחי בשוק דוקא ולא יכנוס לביתו אבל המלוה עצמו אפי' בשוק לא וקרא נמי כתי' בחוץ תעמוד והאיש וגו' והא דאמרי' הכא עביד אינש דינא לנפשי' אפי' לכנוס לבית חבירו היינו החפץ שלו המבורר שכיון שזה החפץ עצמו שלו הוא יכול [לקחו] בכל מקום שימצאו אבל למשכנו ולקח משל חבירו בשביל חובו אינו רשאי בלא שליח ב"ד וכן מוכח כל ההלכה דוקא דבר שהוא שלו. מאיר ב"ר ברוך ז"ל.