Responsa zu Dewarim 26:6
וַיָּרֵ֧עוּ אֹתָ֛נוּ הַמִּצְרִ֖ים וַיְעַנּ֑וּנוּ וַיִּתְּנ֥וּ עָלֵ֖ינוּ עֲבֹדָ֥ה קָשָֽׁה׃
Und die Ägypter handelten schlecht mit uns und bedrängten uns und legten uns harte Knechtschaft auf.
תשובות מהר"ם
חמרדכי שם גם היא בשם רש"י. ועל אותו ששמע ציבור משמשין ובאין לגזור גזירתם וקפץ ונשבע שלא לקיים ואח"כ גזרו עליו צריך לקבל גזירתם או לאו כך ראיתי שנשבע לעבור דרך הציבור נשבע לשוא הוא ואילו התרו בו חייב במלקות דאורייתא וצלל במים אדירים והעלה בידו חרס ולא נפטר מגזירת הקהל אע"פ שקדמה שבועתו לגזירתם שהרי נשבע לבטל את המצות ולסור מאחרי ישראל דתניא (שבועות כ"ט). (וצ"ל זו היא) איזה שבועת שוא שחייבין על זדונו מלקות וכו' שכיון שנשבע לבטל את המצוה לסור מחוקי המצות ומדבר זה מושבע ועומד הרי הוא בכלל (דברים כ"ו ו) ארור אשר לא יקום ואין לך כל מצוה שבתורה שלא נכרתו עניה מ"ח בריתות (סוטה ל"ז:) ושבועת הראשונים קדמו לשבועתו והילכך לוקה והתלמוד מוכיח כדברי דתניא (שבועות ד' כז.) נשבע לבטל את המצוה פטור וטועה בדבר משנה שהרי שנינו איזה שבועת שואטצ"ל שזדינה. זדונה מלקות וטועה אף במקרא דכתב כי לא ינקה ה' ה הוא דלא ינקה הא ב"ד מלקים אותו ומנקים אותו (שם ד' כ"א.) ואם לא התרו בו לא ניתן למלקות ב"ד הרי הוא בכלל לא ינקה וראוי להלקותו על שהזיד לישבע לשוא. ואני המחבר כתבתי דעתי על מקצת דברים הללו בסי' אלף וכ"ה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy