Talmud zu Schemot 15:2

לא יתננו על גבי מטה ולא במרגלות המטה ולא תחת המטה שישב אדם על גבי המטה והספר עליה. מעשה ברבי אליעזר שישב לו על גבי המטה והספר עליה ועמד כאדם שנשכו נחש שנאמר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו לא משבתות אתה ירא אלא ממי שצוה עליו שנא׳ זה אלי ואנוהו אתנאה לו כדברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אדבר בנאות שלו אבא שאול אומר אדמה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום:

לא יתננה על גבי מטה (לא) במרגלות המטה ולא תחת המטה ולא ישב אדם על גבי המטה שס"ת עליה מעשה ברבי אלעזר שישב לו על גבי המטה וספר עליה ועמד דומה כמי שנשכו נחש שנאמר (ויקרא י״ט:ל׳) את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו לא מן השבתות אני ירא אלא ממי שפקד עליו [ולא] מן המקדש אני ירא אלא ממי שפקד עליו (שנא׳ את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו). חייב אדם לעשות ציצית נאים ומזוזות נאות ולכתוב ס"ת נאה בדיו נאה וקולמוס נאה ולבלרין נאים ובקלפים נאים ועורות צבועים ויעטפנו בשיראין נאין שנאמר (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו עשה לפניו מצות נאות כדברי ר׳ ישמעאל. ר"ע אומר הרבות בנאות שלו אבא שאול אומר הדמה לו מה הוא רחום וחנון אך אתה רחום וחנון:

הלכה: בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רִבִּי עֲקִיבָה אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וגו׳. לְקָטָן שֶׁהוּא מַקְרֵא אֶת הַהַלֵּל בְּבֵית הַסֵּפֶר וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו עַל כָּל־דָּבָר וְדָבָר. מֹשֶׁה אָמַר אָשִׁירָה. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו אָשִׁירָה. מֹשֶׁה אָמַר עוֹזִּי וְהֵן אוֹמְרִים עוֹזִּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר. לְגָדוֹל שֶׁהוּא מַקְרֵא אֶת הַהַלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו דָּבָר רִאשׁוֹן. מֹשֶׁה אָמַר אָשִׁירָה. וְהֵן עוֹנִין אָשִׁירָה. מֹשֶׁה אָמַר עָזִּי. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו אָשִׁירָה. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר. בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ בַיָּם הָיָה מוּטָּל עוֹלֵל עַל בִּרְכָּהּ שֶׁלְּאִמּוֹ וְיוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ. וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ אֶת הַשְּׁכִינָה הִגְבִּיהַּ עוֹלֵל אֶת רֹאשׁוֹ מִבִּרְכָּהּ שֶׁלְּאִמּוֹ וְשׁוֹמֵט הַתִּינּוֹק אֶת פִּיו מִדַּדָּהּ שֶׁלְּאִמּוֹ. אַף הֵן פָּֽתְחוּ אֶת פִּיהֶן בְּשִׁירָה וּבְשֶׁבַח וְאָֽמְרוּ זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אֲפִילוּ עוֹבָּרִין מִמְּעֵי אִימּוֹתֵיהֶן הָיוּ אוֹמְרִים שִׁירָה. שֶׁנֶּאֱמַר מִמַּקְהֵלוֹת בָּֽרְכוּ אֱלֹהִים י֙י מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר. בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִן הַיָּם רָאוּ פִגְרֵי אֲנָשִׁים חַטָּאִים שֶׁהָיוּ מְשַׁעְבְּדִין בָּהֶן בְּפֶרֶךְ בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה. וְכוּלָּם פְּגָרִים מֵתִים מוּשְׁלָכִים עַל שְׂפַת הַיָּם. בִּיקְּשׁוּ לוֹמַר שִׁירָה וְשָׁרַת עֲלֵיהֶן רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. וַאֲפִילוּ קָטָן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹמֵר שִׁירָה כְמֹשֶׁה. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּא הַמַּעֲלֵם מִיָּם. אֵת רוֹעֵה הַצֹֹּאן אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אֵת רוֹעֵה צֹאנוֹ. מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה כּוּלָּם רוֹעִים.