Talmud zu Tehillim 45:2

רָ֘חַ֤שׁ לִבִּ֨י ׀ דָּ֘בָ֤ר ט֗וֹב אֹמֵ֣ר אָ֭נִי מַעֲשַׂ֣י לְמֶ֑לֶךְ לְ֝שׁוֹנִ֗י עֵ֤ט ׀ סוֹפֵ֬ר מָהִֽיר׃

Mein Herz überwallt in schöner Rede: ich weihe meine Worte dem König. Meine Zunge ist der Griffel eines geübten Schreibers.

מנחות