Commentary for Isaiah 64:2

בעשותך. במצרים ובכל האויבים נוראות אשר לא היינו מקוים שתעשה לנו כל אותן נוראות שלא היינו הגונים לכך:

בעשותך, מדוע לא תעשה כן עתה, הלא כבר עשית זאת בימי קדם, הלא בעשותך נוראות בעת אשר לא נקוה הלא בעת ההיא בימי קדם עדיין לא היינו מקוים על נוראות כאלה, ומ"מ אף שעשית נוראות אשר לא קוינו עליהם מ"מ ירדת אז ומפניך הרים נזלו:

בעשותך. בעת עשיית פלאות נוראות אשר לא היינו מקוים להם כי לא היינו כדאים לנפלאות כאלה:

נזולו. נטפו:

בעשותך. לא נקוה הנוראות הגדולות שהיית עושה עמנו לא היינו מקוים להם שתעשה בעבורנו כל כך נוראות שתרד בעבורנו ויזלו הרים מפניך:

בעשותך. הטעם כאשר היית עושה:

בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזולו. יש לדקדק דהול"ל בעשותך נוראות לא קוינו. ואפשר במ"ש הרב מהר"ש פרימו ז"ל מהזהר הקדוש דגאולת מצרים משם נמשך שפע לגאולה העתידה בעזה"י. וגאולת מצרים עצמה בעבור התורה שעתידין לקבל כמש"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וכמ"ש רז"ל. וז"ש בעשותך נוראות ביצ"מ בו בפרק לא נקוה שתהיה סיבה לגאולה העתידה. אבל עתה ידענו כי משם נמשך. והכל היה בעבור התורה אשר מרוב ענותנותך ירדת על הר סיני לתת לנו התורה ומפניך הרים נזלו:

ירדת. להר סיני אז מפניך הרים נזולו כך פי' דונש בן לברט:

ירדת. ר״ל לא היה די באלה כי עוד ירדת למעננו על הר סיני נתת לנו התורה ואז חרדו ההרים מפניך עד שהיו מטפטפים זיעה מגודל החרדה:

ונראות. והוא תאר השם על דרך ועשיר יענה עזות (משלי י"ח כ"ג):

[לא נקוה]. לא היינו מקוים לראות כמוהם:

[ירדת וגו']. וכשהיית יורד אז מפניך נזולו ההרים, והטעם כי עשית כבר ככה: