Midrash for Isaiah סו:3

ואל פתח אהל מועד לא הביאו. אמר להם אסור לכם לשחוט חוץ מאהל מועד, ר' ישמעאל אומר כיון שאמר להם משה היו מתאוים שאמר להם משה היו מתאוים לאכול בשר, באותה שעה הזהרו עצמן מן השחיטה שלא לשחוט חוץ מאהל מועד, ולמה כן לפי שהיו להוטים אחר ע"ז והיו שוחטין לעבודה זרה, אמר הקב"ה למשה צוה להם לישראל שלא ישחטו חוץ מאהל מועד עד שירחיקם מע"ז, ועוד מזה הטעם כסוי דם חיה שגזר הבורא לכסות, שלא יעברו בני אדם על הדם ויתדמה לו שהוא של צאן ויבוא לשחוט חוץ מאהל מועד, וכיון שבאו ליכנס לארץ הותרה להם שחיטה בכל מקום, למה כי בעת שכבש יהושע את הארץ החריב כל ע"ז שבארץ ישראל ובטל אותם לגמרי, לפיכך הותרה השחיטה בכל מקום, שכן כתיב כי ירחיב ה' וגו' (דברים י"ב כ '), אמר הקב"ה לישראל לא בשביל שהתרתי לכם את השחיטה תהיו נוטלים מתוך הצאן ושוחטים, אמר שלמה ודי חלב עזים [ללחמך ללחם בידך] (משלי כ"ז כ"ז), מלמד לישראל שאם יש להם כבשים מה שהוא גוזז מהם לכסות שלך, שנאמר כבשים ללבושיך ומחיר שדה עתודים (שם שם כ"ו), שכר שאתה עושה מן העתודים תהא לוקח בהם שדות, ודי חלב עזים וגו', דייך חלב עזים ללחמך וללחם ביתך, אמר ר' עקיבא ראה היאך חס הקב"ה על ממונם של ישראל, בתורה כתיב וזבחת מבקרך ומצאנך (דברים י"ב כ"א), לא תהא נוטל מן הצאן ושוחט ולא תהא נוטל וקריב, אלא ממה שהם מולדות אתה רשאי להקריב, אמר ר' אלעזר בר שמוע וכשיהיה לוקח משבת לשבת, לא יהא לוקח עד שיהיה נמלך בתוך ביתו, מנין שנאמר ואמרת אוכלה בשר (שם שם כ), ולפיכך משה הזהירן בשחיטה, כלומר שלא יגזול אדם את שורו של זה או צאנו של זה וישחוט ויאכל, וכל מי שעושה כך כאילו שופך דמים, וישעיה ע"ה רמז בזה ואמר שוחט השור מכה איש (ישעיה סו ג), ואחר שהזכיר גנות בהמת היהודים והזהירם מזה, הזהירם עוד מן העריות, ומן כל דבר שהמצרים עושים, ועוד ממעשה ארץ כנען:

אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה, וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ. יְשַׁעְיָה אָמַר, שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֶּה אִישׁ (ישעיה סו, ג). מִי שֶׁהוּא גּוֹנֵב שׁוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְשׁוֹחֲטוֹ, כְּאִלּוּ לִבְעָלָיו הוּא שׁוֹחֵט. דָּבָר אַחֵר, שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֶּה אִישׁ. עַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת, וַעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת. מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת, וַעֲבוֹדָה בַּכֹּהֲנִים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי שֶׁהוּא מַקְרִיב שׁוֹר חוּץ מֵאֹהֶל מוֹעֵד, כְּמַכֵּה אִישׁ, כְּאִלּוּ נֶפֶשׁ שׁוֹחֵט, שֶׁנֶּאֱמַר: דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפַךְ. וְכָל מִי שֶׁהוּא שׁוֹחֵט בַּמִּשְׁכָּן, יְכַבְּדֵנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: זוֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי (תהלים נ, כג). וּמַה שָּׂכָר אֲנִי פּוֹרֵעַ לוֹ. כְּשֶׁאָבִיא הַיְשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל, הוּא זוֹכֶה לִרְאוֹת בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׂם דֶּרֶךְ, אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים (שם). אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, כָּל יְשׁוּעָה שֶׁבָּאָה לְיִשְׂרָאֵל, הִיא שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: עִמּוֹ אָנֹכִי בְּצָרָה וְגוֹ', וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי (שם צא, טו-טז). אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹאִיל וְאָמַרְתָּ, עִמּוֹ אָנֹכִי בְּצָרָה, הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי (שם ס, ז). שֶׁאִם אַתָּה עוֹנֶה אוֹתָנוּ, הַיְשׁוּעָה שֶׁלְּךָ הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָנוּ (שם פ, ג). שֶׁלֹּא תְּהֵא הַיָּמִין לְאָחוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ (איכה ב, ג). אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּרַבִּי, רְאֵה מַה כְּתִיב: גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַיִם הִנֵּה מַלְכֵּךָ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשַׁע הוּא (זכריה ט, ט). צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אֵין כְּתִיב, אֶלָּא צַדִּיק וְנוֹשַׁע הוּא. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אִמְרוּ לְבַת צִיּוֹן הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא (ישעיה סב, יא). מוֹשִׁיעֵךְ בָּא אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא יִשְׁעֵךְ. כִּבְיָכוֹל, הוּא נוֹשַׁע. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל (שמות יד, ל), וַיּוֹשַׁע כְּתִיב כָּאן. כִּבְיָכוֹל, עִם יִשְׂרָאֵל הוּא נִגְאָל. וְכָל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִגְאָלִין, כְּאִלּוּ הוּא נִגְאָל. אָמַר רַבִּי אַמִּי, מֹשֶׁה מְקַלֵּס לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָּמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' (דברים לג, כט). עַם הוֹשַׁע בַּה' אֵין כְּתִיב, אֶלָּא עַם נוֹשַׁע בַּה'. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ סְאָה שֶׁל חִטִּין שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מַהוּ עוֹשֶׂה מֵהֶן, נוֹתֵן מָעוֹת וּפוֹדֶה אוֹתָן. כָּךְ יִשְׂרָאֵל בְּמַה הֵם נִפְדִּין. כִּבְיָכוֹל בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: עַם נוֹשַׁע בַּה'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה הֱיִיתֶם נוֹשָׁעִים עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם. בְּמִצְרַיִם, עַל יְדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. בִּימֵי סִיסְרָא, עַל יְדֵי בָּרָק וּדְבוֹרָה. בַּמִּדְיָנִים, עַל יְדֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיּוֹשַׁע גַּם הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל (שופטים ג, לא). וְכֵן עַל יְדֵי שׁוֹפְטִים. וְעַל יְדֵי שֶׁהָיוּ בָּשָׂר וָדָם, הֱיִיתֶם חוֹזְרִין וּמִשְׁתַּעְבְּדִין. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, אֲנִי בְּעַצְמִי גּוֹאֵל אֶתְכֶם וְשׁוּב אֵין אַתֶּם מִשְׁתַּעְבְּדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה' תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים (ישעיה מה, יז).

איש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו', ואל פתח אהל מועד וגו'. ישעיה אמר שוחט השור מכה איש (ישעיה סו ג), כל מי שהוא גונב שורו של חבירו ושוחטו, כאילו מכה לבעליו. ד"א שוחט השור מכה איש, עד שלא הוקם המשכן היו כל (הבהמות) [הבמות] מותרות, [ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות], אמר הקב"ה מי שהוא מקריב שור חוץ מאוהל מועד כמכה איש, [כאילו נפש הוא שוחט], שנאמר דם יחשב [לאיש ההוא דם שפך] (ויקרא יז ד), וכל מי שהוא שוחט במשכן [מכבדני, שנאמר זובח תודה] יכבדנני (תהלים נ כג), ומה שכר אני פורע לו, כשאבי. ישועה לישראל הוא זוכה לראות בה, שנאמר ושם דרך אראנו בישע אלהים (שם) אמר ר' אבהו כל ישועה שבאה לישראל היא של הקב"ה, שנאמר עמו אנכי בצרה [וגו' ואראהו בישועתי] (שם צא טו טז), רבונו של עולם הואיל ואמרת עמו אנכי בצרה, כביכול הוא נושע, הושיעה ימינך וענני (שם ס ז), שאם אתה עונה אותנו הישועה שלך היא, שנאמר ולכה לישועתה לנו (שם פ ג). אמר ר' ברכיה הכהן [בירבי] ראה מה כתיב גילי מאוד בת ציון וגו' צדיק ונושע (זכריה ט ט), ומושיע אין כתיב כאן, אלא ונושע, וכן הוא [אומר] אמרו לבת ציון הנה ישעך בא (ישעיה סב יא), מושיעך אין כתיב כאן, אלא ישעך, [כביכול הוא נושע]. אמר ר' מאיר ויושע ה' ביום ההוא (שמות יד ל), ויושע כתיב כביכול כשישראל נגאלין הוא נגאל. אמר ר' מאיר משה מקלס כנסת ישראל, אשריך ישראל מי כמוך עם [נושע בה'] (דברים לג כט), עם הושיע ' אין כתיב כאן, אלא עם נושע בה', משל לאדם שהיה לו סאה של חטים של מעשר שני, מהו עושה, נותן מעות ופודה, כך ישראל במה הם נפדים, כביכול בהקב"ה, עם נושע בה'. אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה הייתם נושעים על ידי בשר ודם, במצרים על ידי משה ואהרן, בימי סיסרא על ידי ברק ודבורה, במדינים על ידי שמגר בן ענת, וכן על ידי השופטים, [ועל ידי שהיו בשר ודם הייתם חוזרים ומשתעבדים], אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם, ושוב אין אתם משתעבדין, שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים (ישעיה מה יז).

דָּבָר אַחֵר, אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סו, ג): שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה אִישׁ זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עֹרֵף כֶּלֶב מַעֲלֵה מִנְחָה דַם חֲזִיר מַזְכִּיר לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כָּל מִי שֶׁהוּא גוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ הוֹרְגוֹ, וְאִית לֵיהּ קְרָיָן סַגִּיִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה אִישׁ, (יחזקאל יט, ג): וַיִּלְמַד לִטְרָף טֶרֶף אָדָם אָכָל, (משלי א, יט): כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח, (יואל ד, יט): מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דַּם נָקִי בְּאַרְצָם, (שמואל ב כא, ה): וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ וַאֲשֶׁר דִּמָּה לָנוּ נִשְׁמַדְנוּ מֵהִתְיַצֵּב בְּכָל וגו', וְכִי הוּא הֲרָגָן אוֹ דִּמָּה לָהֶן, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהֶחֱרִיב נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים שֶׁהָיְתָה מְסַפֶּקֶת לָהֶם מְזוֹנוֹת, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הֲרָגָן. וְרֵישׁ לָקִישׁ הֲוָה מְסָרֵס קְרָיָא מַכֵּה אִישׁ שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר עֹרֵף כֶּלֶב זוֹבֵחַ הַשֶּׂה דַּם חֲזִיר מַעֲלֶה מִנְחָה מְבָרֵךְ אָוֶן מַזְכִּיר לְבֹנָה, (ישעיה סו, ג): גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם, רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל אֶת רַבִּי חֲנִינָא וְאִית דְּאָמְרֵי רַבִּי חֲנִינָא שָׁאַל אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר, וְאֶפְשָׁר כֵּן רַבָּה שָׁאֵיל לְתַלְמִידָא, אֶלָּא לָא בָּעָא מִנֵּיהּ אֶלָּא לְמִבְדְקֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ מַהוּ דְּנָן דִּכְתִיב (משלי ל, ז ט): שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי רֵאשׁ וָעשֶׁר אַל תִּתֵּן לִי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה' וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי, אֵיזֶה מֵהֶן קָשָׁה הָרִאשׁוֹנָה אוֹ הַשְּׁנִיָה, אָמַר לוֹ מָצִינוּ שֶׁוִּתֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְלֹא וִתֵּר עַל חִלּוּל הַשֵּׁם, וּמִנַּיִן שֶׁוִּתֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ, לט): וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, וּכְתִיב (יחזקאל כ, לט): אֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ עוֹד, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹהֲגִין בְּאִסּוּר הַבָּמָה בַּמִּדְבָּר וְהָיוּ פֻּרְעָנֻיּוֹת בָּאוֹת עֲלֵיהֶם וְהָאֻמּוֹת רוֹאִין וְאוֹמְרִין הֵם מַקְרִיבִים לוֹ וְהוֹרְגָם, לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֵךְ וֶאֱמֹר לְיִשְׂרָאֵל הִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא תִּהְיוּ מַקְרִיבִין לְאִסּוּר בָּמָּה, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט.