כֹּ֡ל אֲשֶׁר֩ נִשְׁמַת־ר֨וּחַ חַיִּ֜ים בְּאַפָּ֗יו מִכֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בֶּחָֽרָבָ֖ה מֵֽתוּ׃
Todo lo que tenía aliento de espíritu de vida en sus narices, de todo lo que había en la tierra, murió.
Rashi on Genesis
נשמת רוח חיים means the breathing of the breath of life.
Radak on Genesis
כל אשר נשמת רוח חיים באפיו, both the words נשמת and רוח are in a construct mode belonging to the word חיים, as if the Torah had written נשמת חיים ורוח חיים. Other examples of such a construction are found in Ezekiel 31,16 מבחר וטוב לבנון, “the choicest and best of Lebanon.” Or, Job 20,17 נהרי נחלי דבש וחמאה, “the streams, the rivers of honey, the brooks of cream.” The Torah, when referring to man, speaks of נשמת, whereas when speaking of the animals it describes their essence of life as רוח חיים.