לַ֭מְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּ֥לֶת הַשַּׁ֗חַר מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃
ספר הזהר
ויי' הולך לפניהם יומם. רבי יוסי פתח, למנצח על אילת השחר מזמור לדוד. כמה חביבא אורייתא קמיה דקודשא בריך הוא, דכל מאן דאשתדל באורייתא, רחים הוא לעילא, רחים הוא לתתא, קב"ה אצית ליה למלולוי, לא שביק ליה בהאי עלמא ולא שביק ליה בעלמא דאתי.
ספר הזהר
פתח ואמר, למנצח על אילת השחר מזמור לדוד. אילת השחר: דכד נהירו אנפוי דמזרח, ואתפרשא חשוכא דליליא, חד ממנא אית לסטר מזרח, ומשיך חד חוטא דנהירו דסטר דרום, עד דאתי ונפיק שמשא, ובקע באינון כוי רקיעא, ואנהיר עלמא, וההוא חוטא אפריש חשוכא דליליא.
ספר הזהר
פתח רבי חייא ואמר, למנצח על אילת השחר מזמור לדוד. מאן אילת השחר. דא כנסת ישראל. דאקרי אילת אהבים ויעלת חן. וכי אילת השחר, ולא כל יומא. אלא, אילת: מההוא אתר, דאקרי אילת אהבים ויעלת חן. והיא אתיא מההוא אתר דאקרי שחר, כד"א כשחר נכון מוצאו, ודוד מלכא על כנסת ישראל קאמר דא, משמע דכתיב על אילת השחר.