וְהִפְלָ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֚ין מִקְנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וְלֹ֥א יָמ֛וּת מִכָּל־לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבָֽר׃
Mais l’Éternel distinguera entre le bétail d’Israël et le bétail de Misraïm et rien ne périra de ce qui est aux enfants d’Israël.’ "
תנחומא בובר
[כי תשא]. זש"ה רבים אומרים לנפשי וגו' (תהלים ג ג), זה דוד כשהגיע לידו אותו מעשה, אמרו מה אדם ששבה הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב יש לו תשועה, אין ישועתה לו באלהים (שם), אמר דוד, ואתה ה' הסכמת עמהם, וכתבת בתורה מות יומת הנואף והנואפת (ויקרא כ י), אלא מגן בעדי (שם), שהגנת עלי בזכות אבותי, שהחזרתי אותי למלכות, ומרים ראשי (שם), תחת אשר הייתי חייב לך הרמת ראש, נתת לי תלוי ראש, על ידי נתן הנביא, [שאמר לי] גם ה' העביר חטאתך לא תמות (ש"ב יב יג).