איזכורים על דברים כא:י

כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידיך ושבית שביו, יש להתבונן מה שאמר הכתוב ונתנו שביו לשון יחיד אחר שאמר אויביך לשון רבים, ונראה דהנה במדרש אסתר בימים ההם כשבת וגו' שהיו מלאכי השרת מדדין פיתקין לפני הקב"ה שהי' אומרים לפניו רבש"ע בהמ"ק חרב ורשע זה יושב ועושה מרזיחין, אמר להם תנו ימים כנגד ימים הה"ד בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת וגו' עכ"ל, ופירש כ"ק אאמו"ר זצללה"ה דשבת היא מנוחה וכשפגמו בשבת נטלו האומות המנוחה עכת"ד:

כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה"א בידך ושבית שביו וראית בשבי' אשת יפת תואר וגו', ויש להבין הלוא יוצאי צבא בישראל היו כולם צדיקים ואפי' סח בין תפילה לתפילה חוזר עלי' מעורכי המלחמה כבש"ס סוטה (מ"ד:) ואיך אפשר לירד כ"כ פלאות לחשוק בת אל נכר, והרב אור החיים זצ"ל הקשה למה יצו ה' כדברים האלה לטמא אדם עצמו בבת אל נכר [הלשון יצו אינו מדוקדק כי אין כאן מצוה אלא היתר] ובפרט בעת מעשה הנס במקום שצריך להוסיף טהרה ודביקות בה' יתיר לעשות מעשה כעור השנאוי אצלי ית"ש וכו', ותירץ כי יש נשמה קדושה דבוקה בטמאה ומזה באין הגרים, והנה זה שעוסק במצוה ללחום מלחמת ה' יגלה ה' את עיניו להכיר בנכרית זו שיש בה יפ"ת שהיא נשמה קדושה הנקראת יפ"ת והכרתה היא ע"י שאתה רואה שאתה חושק בה בעת שאתה דבוק בשכינה עכת"ד והאריך עוד בזה:

כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו וגו', ובליקוטי התורה מהאריז"ל שבזה רמז על בעל תשובה, שכשהאדם בא לשוב היינו שיצא למלחמה על האויבים שהוא היצה"ר והאיברים, ונתנו ה' אלקיך בידך שהוא היצה"ר, אז ושבית שביו שהם אברי הגוף, וראית בשבי' אשת יפ"ת היא הנשמה, וגלחה את ראשה שתסיר אמונות הרעות, ועשתה את צפרני' שהיא חתיכת ומניעת המותרות, והסירה שמלת שבי' שהוא הלבוש שנעשה ממעשה העבירות, כענין הסירו את הבגדים הצואים, ואח"כ ובכתה את אבי' ואת אמה זה הקב"ה וכנס"י, ירח ימים שהוא חודש אלול עכ"ל: