קישורים על דברים כא:י

כי תצא למלחמה על אויביך בזוהר חדש פ' זו ר"ש פתח זנח ישראל טוב אויב ירדפו מאי זנח ישראל טוב דא יצ"ט דשלמה מלכא קריי' טוב דכתיב טוב ילד מסכן וחכם אויב ירדפו דא יצה"ר דאיהו שנאי' דב"נ דשלמה מלכא קריי' שונא דסגיאין שמהן אית לי' דכתיב אם רעב שונאך האכילהו לחם ודא הוא אורייתא קדישא וכו' דלית לי' קטרוגא ליצה"ר בר מילין דאורייתא וע"ד כתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך על תרי יצרך א"ל ר"י יצ"ט מאי בעי מילין דאוריי' א"ל יצ"ט אתעטר בהו ויצה"ר אתכנע בהו וע"ד כי תצא למלחמה על אויביך דא איהו יצה"ר דאנן צריכין למיפק לקבליה במילין דאורייתא ולקטרגא לי' וכדין יתמסר בידא דב"נ כמה דאתמר ונתנו ה' אלהיך בידך. והנה בפסוק לא נזכר שהנצחון הוא ע"י התורה רק ונתנו ה' אלהיך בידך. אך הענין ע"פ שא' (ברכות ה'.) לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר שנא' רגזו ואל תחטאו. משמע מזה שיש כח בהאדם מעצמו להרגיז יצ"ט על יצה"ר שכן נברא באדם תרי חללי לבא לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו והלב חכם נוטה תמיד לטוב לאהבת ויראת השי"ת והיצה"ר להיפך. ויכול בעצמו להרגיז ולהחריד את היצה"ר במה שיזכיר אותו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו ומיד יגיע אליו היראה וההכנעה מפחד השי"ת (כמ"ש בהג"ה דריש או"ח) וימנע עי"ז מלחטא. אך לפעמים לא יועיל זה כמו שא' (נדרים ל"ב:) דבשעת יצה"ר לית דמדכר לי' ליצ"ט ע"ז א' העצה יעסוק בתורה וכמו שא' (סוכה נ"ב:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד שהתורה תבלין ליצה"ר כמו שא' (קידושין ל':) בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. ועיקר התבלין הוא התושבע"פ שבא לתקן הרב כעס כמו שנא' כי ברב חכמה רב כעס וזהו הפי' משכהו לבהמ"ד בית המדרש נקרא מקום שדורשין ומחדשין בו חידושי תורה שהוא תושבע"פ. וזה תבלין ליצה"ר לתקן הלב כסיל לשמאלו וכמו דאי' בזוה"ק לית לך מידי דמתבר ליצה"ר אלא אורייתא. ומ"מ אמרו ג"כ בגמ' (סוכה שם) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום וכו' ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שהיצה"ר יכול לכנוס לפעמים אף בהעוסק בתורה ע"ז א' בגמ' (ברכות הנ"ל) העצה אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש דבק"ש ע"י שיכניס בלבו שה' אחד שאתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם ואין שום כח מבלעדי השי"ת אז בזה בוודאי יוכל לנצח היצה"ר. ולכן זכר בזוה"ח הנ"ל פסוק זה והיו הדברים האלה וגו' על לבבך דכתיב בפ' ראשונה דק"ש שהוא יחוד ואהבת ה' שלזה היצ"ט נוטה מעצמו לטוב היינו ליחוד ואהבת ה'. דכל מצות שבתורה קראם בזוה"ק עצות כמו"ש (זח"ב פ"ב ב') תרי"ג זיני עיטין יהיב אורייתא לב"נ וכו' ולמה הן עצות רק הן עצות שעל ידם יקבע בלבו המאמר אנכי ה' אלהיך שהוא כללא דכל אורייתא. וכאן דכתיב ונתנו ה' אלהיך בידך היינו ע"י שיקיים והיו הדברים האלה על לבבך דהיינו שיוקבע בלבו היחוד ה' אחד שהוא ק"ש וגם אלהיך היינו שידע שהוא בעל הכוחות כולם והוא מורה לאדם דרכו איך ללכת בדרכיו והיינו בד"ת שהם דרכיו של הקב"ה. וכן הדיילים ושופטים נקראו אלהים כמו שנא' עד האלהים יבא דבר שניהם על שהם מורים לאדם את הדרך שילך בה וזה פי' אלהיך שהוא תורה ועי"ז ינצח ליצה"ר. ולכן שאל ר"י יצ"ט מאי בעי מילין דאורייתא שאם הי' מביא הפסוק ולעבדו בכל לבבכם שבפרשה שני' דק"ש אף דשם ג"כ נא' בכל לבבכם שהוא בשני יצריך לא הי' שואל למה לי' ליצ"ט מילין דאורייתא דשם מיירי בקיום המצות כמו שנא' והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו' ולזה צריך הד"ת לידע הדרך ילכו בה כמו שנא' אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' ומבלעדי התורה לא ידע הדרך הטוב במה לבחור. אך כיון שמביא הפסוק והיו הדברים האלה שנא' בפ' ראשונה שבפ' זו נאמר רק יחוד ואהבת ה' וכתיב על לבבך ודרש על שני יצרך שאל ר"י יצ"ט כיון שהוא נוטה לטוב הלא הוא נוטה דרך כלל לאהבת ויחוד השי"ת ואידך הוא פירושא דזה הוא המהות של יצר טוב היינו חשק טוב ולמה לו לזה מילין דאורייתא. ע"ז א' דיצ"ט אתעטר בהו דע"י הד"ת שנכנסין ונקבע בלב נעשה עטרה לראשו כמו שא' (מגילה ט"ז:) ויקר אלו תפילין שבראש היינו שהוא קשור בהם בשורש ויצה"ר אתכנע בהו:

כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו. נראה לבאר בהקדים פ"ה חציך שנונים עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך והכוונה להורות לאדם דרכי עבודת התפלה לשים עיקר מגמתו לצורך גבוה ולא לצורך עצמו וכיון שנמתק למעלה ינצל מצרת עצמו ג"כ אמנם עיקר הכוונה בסדר התפלה להעמיק שאלה למעלה ונודע מהתיקונים שקורא לאותיות וצרופי תיבות חצים כנזכר בפ' הקודמת ורומז הכתוב חציך יהיו שנונים לירותם בחזקה היינו בדחילו ורחימו ועבותות האהבה אזי תועלתך גדולה וכחך בפה שעמים תחתיך יפלו וכבר בארנו למעלה להיות האדם עולם קטן ממילא משורשים במלא קומתו מה שיש בעולם יש בכח אדם ובידו לנוטעם בהשכיל עשות רע ח"ו ולהפך במעשה המצות ותורה ותפלה יגרשם וישלחם מקרבו כמבואר לעיל פירוש הכתוב אתה ידך גוים הורשת ותטעם בעשות רע ובכשרון המעשים תרע לאומים ותשלחם ע"ש אורך הענין וזהו חציך שנונים עמים תחתיך יפלו אמנם בתנאי הקדום שאל ישאול עבור צער עצמו ממעיק האויבים כ"א בלב שלם תשים מגמתך היותם אויבי המלך מלכו של עולם ולזה תדאג לבך שהשכינה היא בגלות ושפחה תירש גבירתה וישלטו ביהודים לעשות עמהם כרצונם ובכל צרתם לו צער והשכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי ולא שתשית לב להעביר מעליך צרות האויבים המעיקים אותך כי חצים כאלה אין ממש בזריקתם ואין רשומו ניכר למעלה וגם החויא לא חשיב להו לכלום. וכזה נרמז בפ' שופטים.

כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו וראית בשביה אשת יפת תאר כו' והבאתה אל תוך ביתך וכו' ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים וכו' והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה וכו' הנה כבר דקדקנו על ביאור הכתובים לפי פשוטם ועוד יש להשים לב על מאמרם ז"ל לא דיברה תורה אלא כנגד יצ"הר שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור וזה קשה להבין כי הלא כל צבאות ה' עם בני ישראל היוצאים למלחמה היו כולם צדיקים וקדושי עליונים מנוקים מכל סיג עין ואשמה עד שאמרו חז"ל שאם הקדים תפילה של ראש לשל יד עבירה הוא בידו וחוזר עליה מעירכי המלחמה מזה נראה כי לא נמצא בם שום שמץ דבר אשמה גם בקל שבקלות ואיך יעלה על הדעת שנצטרך לצדיקים כאלו להתיר להם אשת יפ"ת מדאגה מדבר פן יקחנה באיסור ויעשה תועבה כזו גם אמרו ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים גם על זה ראוי לשום לב כי על פשוטו יקשה מה נעשה לה אם ייטב בעיניה לבא בקהל ה' ושכחה עמה ובית אביה ואין נפשה שוקקה אליהם שתבכה על זה הגם אם נפרשו שתשיב בתשובה על אשר עשתה בגיותה בבית אביה ותבכה על זה עם כל זאת יקשה איך יצדק צווי על דבר שתלוי בטבע האדם וברכות לבו ולא כל אדם יכול לבכות אף אם ירצה בכך גם אמרו ושלחתה לנפשה שפירושו שישלחנה ברצונה ראוי להבין לאין ישלחנה שמא היא לא תחפוץ בשילוחין כי יישר בעיניה להיות בישראל וע"כ יראה לבאר הכתובים על דרך עבידת האדם לבוראו ית"ש ודרכי התשובה ולימוד התור' ובכרטות בימים הקדושים האלה מר"ח אלול ואילך שנפתחים בו השערי תשובה יותר מכל השנה והם ימי רצון וראוי לכל משכיל להתעורר בהם מתרדמות שנת העצלות ולפקוח עינים עוורות ולהכין לקראת אלהינו והנה האדם מעת שננער לצאת ממעי אמו ניתן בו יצ"הר והוא מוטבע בטבע החומריות ובכל משך ימי קטנותו טבעו משכו להשתעשעי בהבלי זמן ותאוות החומריות וגם אח"כ בהיותו בן י"ג שנה שאז ניתן בו היצ"ט מ"מ כבר הטבע נטבע ללכת אחר ההבל ותאוות המדומות ומעט מן המעט אשר יתעוררו אז בכל לבבם לבקש את ה' ולהשליך אחרי גיוום מעשי הנעורים ורוב סיג בני אדם הגם אם תבא בלבם אז חשקות וחפיצה לעסוק בדברי תורה בכל זה עוד לא יבוקשו התכלית האמיתי להתדבק ע"י התורה באור העליון אכן יהיה לימודם להשיג ע"י לימודם כבוד המדומה להתכבד בעיני בני אדם ולהגדיל בפניהם גם להשיג עי"ז תאוותם וחמדתם אל הממין ולעשותה קרדום לחפור בה ואח"כ כאשר יגיע לימי עשרים וכ"ד שנה אז המבקשים את ה' כל אחד לפי ערכו מתעורר בלבו לשוב ממבוכות שכיות חמדת הזמן לידע ולהבין כי לא זו הדרך אשר יעשה אותו האדם להתהלך בו ולא זה התכלית המכוון בעסק התורה והכל לפי מה שהוא אדם זה מקדים וזה מאחר לשום על לבו והאיש הנבוב אשר רוח ה' נוססה בו ולבבו יבין ושב ראוי לו לפשפש ולחפש על מחשבותיו הקודמות בעסק התורה אשר היו ממולאים מבקשת הכבוד ותפארת לו מן האדם והנאות כוזבות ולתת כבוד לה' ולשכינתו הקדושה אשר שולחה בפשעינו בגלותינו ולזכך חומריותו ולהלחם עם יצרו המסיתו ומדיחו לעסוק בתורה עבור הנאות גשמיות ובקשת השררה ורדיפת הכבוד ולהתנחם בכל לבבו על ראשית עסקו בתורה שהיתה על כוונה זו ונתן בזה אחיזה להחיצונים והגם שתחילת עסק התורה וראשית תבואתה אין באפשרי שתהיה על הכוונה הנאותה כמו שאמרו על ביאור קושיות התיקונים שבמקום אחד אמרו חכמינו ז"ל אין בור ירא חטא ובמקום אחר אמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכו'. וביארנו הענין כי בתחילת כניסת האדם אל עסק התורה והוא עדיין נעיר וריק ממנה אז אי אפשר לו שיקדים יראת חטאו כי עוד בל למד ליראה את השם מפני זה הותר לו בתחילת הכניסה לדרכי התורה לעסוק גם שלא לשמה ומתוך שלא לשמה יבא לשמה והמאור שבה תחזירתו למוטב ועל אותה השעה אמרו אין בור ירא חטא אכן אחרי אשר כבר למד ובא לכנוס בחדרי תורה ולהשתעשעי בפנינים ושתשתמר בחדרו בטנו ושתתקיים תורתו על אמיתה אז צריך שתקדם יראת חטא שהי' לימודו לתכלית האמיתי להדבק בה' ושלא יקוה לבני אדם לשום הנאה ותאוה גשמיות ואם לא כן נוח לו שלא ילמדנה כלל משיבלה כל ימיו בלימוד כזה להשיג ע"י לימודו חמדות הכזובות להשתמש בתגא דאורייתא וזה אמרו כי תצא למלחמה על אויבך הוא מלחמתו עם יצרו המסיתו לתאוות הגשמיות ולימוד התורה בשביל רדיפת כבוד אז ונתנו ה' אלהיך בידך הכתוב מבטיחך שתוכל לנצחו באם לא תרף מזה ושבית שביו ביאורו שתראה במלחמתך שתשבה אתה מאתו את שביו ששבה ממך הוא ראשית עסקך בתורה שהי' על כונה בלי נאותה ונעשק בידי החיצונים ואח"כ מורה הכתוב סדר הכניסה להמתחיל לכנוס לשביל התורה איך יהי' ואמר וראית בשביו אשת יפת תאר וחשקתה בה ולקחת לך לאשה ביאורו שהתורה נקראת אשה כמבוא' בהרבה כתובים גם היא מרמז לשכינה הקדושה שנקראת אשת חיל ואורייתא וקוב"ה וישראל חד וביאורו שאז כשיבא לאדם איזה התעוררות מיצ"ט לעסוק בתורה אשר בשבי' בין החיצונים אז בראשית לימודך הגם שתחשוק בה מצד הנאתך הלתוב מתירך שתקחנה לך לאשה ומתוך שלא לשמה יבא לשמה אמנם אח"כ והבאתה אל תוך ביתך ביאורו באם שתרצה שתכנוס התורה בחדרי לבך ושתתקיים חכמתך אז וגלחה את ראשה פי' שתגלח את ראשית עסק תורתך ולשוב בתשובה על ראשיתו שהי' להשיג כבוד ותאוות המדומות ועשתה את צפרני' ביאורו עשי' הוא לשון גידול גם לפי פשוטו ופי' שתגדל אצלך הצפורנים שהם מרמזים למותרות וחיצוניות התורה שנתהוה ע"י עסק שלא לשמה ותראה לשוב על זה בכל לבבך ובכל מאדך בכדי להסיר את שמלת שביה מעליה היא קליפיות ולבושי התורה ואז וישבה בביתך שיתישב בלבך ותתקיים בידך ובכתה את אביה ואת אמה הנה המחשבה נקראת אב ואם כנודע ופירושו שתבכה ותשוב בתשובה שלימה מעומקא דלבא על המחשבות הקודמות אשר היו בעסק התורה להשיג קניני העו"הז ירח ימים רומז לחודש אלול אשר בו נפתחים שערי תשובה וזמן תשובה לכל היא לכל הבא להוציא ממסגר נפשו ולמשול על יצרו וא"כ אמר והי' אם לא חפצת בה ביאורו שבאם ח"ו אין לך שום חפיצה בה שתהי' לתכלית המכוון האמיתי רק לרדיפת הכבוד והבלי הזמן אז ושלחתה לנפשה ביאורו שטוב הי' לך שלא תלמדנה כלל משתלמדנה כל ימיך רק עבור הנאות העו"הז והשגות הממון וזהו ומכור לא תמכרנה בכסף שטוב לך שתשלחנה מאתך משתמכרנה בכסף והנאות ממון והבן.