איזכורים על במדבר ח:ז

הזה עליהם מי חטאת, ופרש"י ז"ל מפני טמאי מתים שבהם, ויש להבין שהרי גם בישראלים היו ט"מ והיו צריכין לעשות הפסח ולמה לא נצטוו כולם יחד בהזאה, י"ל דהנה פרש"י בפ' פרה שהחוטא שנתגאה ישפיל א"ע כאזוב ותולעת ויתכפר לו, וי"ל נמי שע"ז מרומז האפר פרה כענין אאע"ה שאמר ואנכי עפר ואפר ובש"ס חולין (פ"ח:) שבזכות זה זכו בניו לאפר פרה, והנה ישראל היו אז שפלים בעיני עצמם ורוחם נשבר במה שנתרחקו מעבודת המשכן מחמת חטא העגל, ולהיפוך היו הלוים כענין ויגבה לבו בדרכי ה', ע"כ הוצרכו לאזהרה יתירה על אפר פרה כנ"ל, והבן:

הזה עליהם מי חטאת פרש"י מפני טמאי מתים שבהם, וכבר הקשינו דגם ישראל היו צריכין להזאה זו, ונראה דבהזאה זו היו צריכין להשיג מעלת הלוים דעיקר מעלת הלוים הי' דביקות מלשון לוי שהוא חיבור, ועיקר עבודת הלוים הי' שיר, וההיפוך מטומאת מת שענינה עצבות וטמטום הלב הפוך החיות, והם שכל עבודתם בחיות והשתוקקת רשפי אש שלהבתי' ע"כ היתה מזקת להם טומאת מת להשיג מעלתם, אך אח"כ לא נצטוו על טומאת המת ואינם דומים לכהנים, כי הכהן אפי' בשעה שאינו עובד כהן הוא ומוזהר על מצוות יתירות משא"כ הלוי, וע"כ בגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל, אבל להשיג מעלתם היו צריכין להיות טהורים מט"מ: