פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃
שם משמואל
פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, במדרש אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, ואינו מובן מה השמיענו המדרש וכבר דברו בזה כל המפרשים, וכבר אמרנו לפרש עפ"י מאמר הכתוב ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, ויתבאר לפמ"ש הרמב"ן דברים (ואו כ"ה) בפסוק וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת וגו', קרא גמול המצות צדקה כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו, אם יתן עוד שכר בעבודתו צדקה יעשה עמו, עכ"ל, וזה עצמו יש לפרש הכתוב ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, היינו כאשר תשלם לאיש כמעשהו מדה במדה שנראה לכאורה שהשכר בא לו בדין שהרי מדקדק עמו לשלם מדה במדה, אל תאמר כן אלא הכל הוא מצד החסד שהרי האדם קנוי להש"י ולכך נוצרת, וכמו שאינו מגיע שכר להעבד הקנוי לרבו, ואם רבו חוזר ומשלם לו בעד כל מלאכה ומלאכה שעובד אצלו הוא חסד גמור ולא בדין כלל, כן הוא שכר המצות, אך הנה כל זה יוצדק במצות שנצטוינו לעשותם, אבל מצות שלא נצטוינו לעשותם כלל ואם בא לימלך אין מורין לו אלא האדם מצד עצמו כי יחם לבבו ואינו יכול לסבול ומקנא קנאת ה', לזה בא השכר מצד הדין ולא מצד החסד לבד, וזה השמיענו המדרש:
שם משמואל
פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, ברש"י לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן, ויש להבין מה זה הועיל שיחסו אחר אהרן, הלא גם ישראל לא הסתפקו בו לומר שאינני בן אהרן, אלא שמצאו בו דופי משפחה מצד האם, ולזה אינו מועיל יחוסו מצד האב, ואם בא הכתוב לומר שאיננו מתייחס אחר אמו אלא אחר אביו, הלא לא צריך להשמיענו זה שידעו מכבר, דלמשפחותם לבית אבותם כתיב, ומ"מ היו מבזים אותו משום פגם בית האם, וכן בדין לעולם שהוולד הולך אחר הפגום שבשניהם, ואין יחוס אביו מצילתו: