פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃
צרור המור
ולפי שזה הברית היה של משה שנק' חתן דמים אמר הקב"ה מה אעשה כי זה הברית הוא של משה ואין ראוי ליתנו לאחר בלא דתו. לכן התחיל הקב"ה ואמר למשה פנחס בן אלעזר בן אהרן. א"ל משה מהו. אמר ליה משה אתה מסרת את נפשך פעמים רבות על ישראל. והוא השיב את חמתי מעל בני ישראל. א"ל משה מה אתה רוצה הכל שלך. אמר לו אני רוצה כי זה הברית יהיה בקרבו. אמר משה יהיה שלו. אמר לו אמור אתה בפיך בקול רם שאתה נותנו לו בנפש חפצה. הה"ד לכן אמור אתה ברצונך הנני נותן לו את בריתי שלום. משה היה אומר הנני נותן לו ולא השם. שאם כן היל"ל הנני נותן לו. אבל אמר לכן אמור. ומשה אמר הנני וגו'. וא"ת שהעבירו ממשה לא. אלא כמו הנר שמדליקים ממנו ואינו חסר. עוד אמרו שם שכתב שני פעמים בן בן. לרמוז שפנחס כשנכנס בתוך האהל נקהלו עליו כמה רבבות משבט לוי. וכמעט פרחה נשמתו ממנו. ובאותה שעה שתי נשמות של נדב ואביהוא שהיו הולכות בלי מקום. נתחברו אצלו ונכללה נשמתם בתוכו. ואז זכה להיות כהן גדול מה שלא זכה קודם לכן. וזהו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ממש. השיב את חמתי שקנא על ברית קודש. מהו בתוכם שנכנס בתוך כמה רבבות מישראל ומסר נפשו למיתה ביניהם. וכי היאך השיב את חמתי וכתיב ויהיו המתים במגפה כ"ד אלף. אלא ח"ו שלא מת אפילו אחד מישראל אלא שבט שמעון. כשבאו ערב רב נתערבו בנשים של שבט שמעון ואח"כ נתגיירו וילדו בנים. מהם מתו בעגל ומהם במגפה ואחרים שנשארו מתו בכאן. הה"ד ויהיו המתים. אשר מתו לא כתיב אלא המתים מעיקרא. ועל זה כתיב ולא כליתי את בני ישראל. מכלל שאחרים כלה. וכן השיב את חמתי מעל בני ישראל. מכלל שעל אחרים לא השיב ע"כ:
צרור המור
וע"ד הפשט יאמר פנחס בן אלעזר השיב את חמתי. להורות שמעשה אבות יעשו בנים. כמו שאהרן ואלעזר אומנותם היתה להשיב חרון אף ה' מישראל. כאומרו ישימו קטורה באפך. כן פנחס השיב את חמתי מעל בני ישראל. ועכב מדת הדין והשיב אחור חמתו בענין שלא ישחית את ישראל. וכל זה למד מאבותיו ותפש אומנותם. ואמר בקנאו את קנאתי בתוכם. להורות שגם כן תפש אומנות השם. שהשם נקרא אל קנא. ואמר קנאתי לציון. ואומר אל קנא ונוקם ה'. ובא פנחס ותפש אומנות השם. וזה ע"ד שאמרו בירושלמי באברהם וישמור משמרתי אמר הקב"ה עד שלא בא אברהם הייתי אני זן כל באי עולם. משבא אברהם לקח אומנותי. וזהו וישמור משמרתי כד"א והלא אין משמרתי ומשמרתך שוים. וכן פנחס תפש אומנות הקב"ה וזהו בקנאו את קנאתי. ואמר בתוכם. להורות שמסר עצמו למיתה בעבור ישראל לפי שראה אותם בוכים וזהו בתוכם. ואחר שהוא קנא קנאתי בתוכם. ובעבורם הרג נשיא השבט בפרהסיא. ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. כי במיתת זמרי נתכפרו כולם. ונתן שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. לכן אמור. בפרהסיא ובקול רם. כמו שהוא עשה זה הדבר בפרהסיא. כי מדה כנגד מדה אני נותן לו את בריתי שלום. ולכן אמרו פנחס זה אליהו שחיה חיים ארוכים בעבור השואת יסודותיו. ולכן אמרו נאמר כאן השיב את חמתי ונאמר באליהו והשיב לב אבות על בנים. בענין שיהיו מוסכמים כולם באחדות אחוה ויהיו חיים ארוכים. וכן אמר בריתי שלום. לפי שהרג נשיא השבט ובת מלכים והיו לו אויבים רבים. בישר לו במעלת השלום באופן שלא יירא ולא יפחד מהם. ולפי שפנחס הרג אויבי המלך ועשה לו חסד. בעבור זה אמר שזה החסד יהיה לו ולזרעו אחריו. כמו המלך שעושה חסד לאוהבו. שנותן החסד לבניו אחריו. וז"ש והיתה לו ולזרעו אחריו: