Allusion על במדבר ל:2

וידבר משה אל ראשי המטות וגו', וברש"י חלק כבוד לנשיאים כו' ומה ראה לאומרה כאן למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה וכו', וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דקדק הלא אן עיקר הנדר תלוי בראשי המטות אלא עקירת הנדר, וכשהתחיל בראשי המטות משמע שעיקר הנדר תלוי בראשי המטות, ואמר הוא ז"ל דבר נחמד דלכאורה איך נתנה תורה רשות לאדם לאסור את המותר לו לחייב א"ע בדבר שאינו חייב שהוא כאלו מוסיף על דברי תורה, והכתוב אמר לא תוסיפו וגו', אך באמת אין זה נחשב הוספה על המצות שהרי אינן בסגנון אחד שמצות התורה הם נצחיות בלי שינוי, וזה ישנו בשאלה ואם רצה לפטור ממנו הולך אצל חכם ומתיר לו, ולפי"ז מה שהחכם יכול להתיר הנדר זה עצמו הוא סיבה שיכול לנדור, א"כ עיקר מציאת הנדר תלוי שפיר בראשי המטות ודפח"ח:

וידבר משה אל ראשי המטות וגו' איש כי ידור נדר וגו', ויש להבין למה איחר בפרשה זו עד כאן בשנת הארבעים אחר כיבוש סיחון ועוג, וברשב"ם ובבעלי תוס' משום דכתיב לעיל מיני' לבד מנדריכם, ואינו מובן שבכאן מדבר מנדרי עצמו ולא מנדרי הקדש, ונראה בהקדם מה שאנו אומרים בקבלת שבת התנערי מעפר קומי וכו' על יד בן ישי בית הלחמי, וכן ימין ושמאל תפרוצי ואת ה' תעריצי על יד איש בן פרצי וכו', ויש להבין דזה קאי על שבת דזה"ז ועדיין בן דוד לא בא: