מדרש על במדבר ל:2

וידבר משה אל ראשי המטות וגו', איש כי ידור נדר לה' (במדבר ל ב ג). ילמדנו רבינו כיצד קונמות ונדרים, כך שנו רבותינו קונם [שאני ישן שאני מדבר שאני מהלך האומר לאשתו קונם שאני משמשך ה"ז בלא יחל דברו, שבועה] שאיני ישן, קונם שאיני מדבר, שאיני מהלך, אסור, חומר בשבועות מבנדרים, ובנדרים מבשבועות. כיצד, קונם סוכה שאיני עושה, לולב שאיני נוטל, תפילין שאיני מניח, בנדרים אסור להניחן ולעשותן, אע"פ שהן מצות, ובשבועות מותר, לפי שאין נשבעין לעבור על המצות, אמר להן הקב"ה לישראל, הוו זהירין בנדרים, ואל תפרצו בהן, שכל הפורץ בנדרים, סופו למעול בשבועות, והמועל בשבועות כופר בי, ואין לו מחילה לעום, שנאמר כי לא ינקה ה' וגו' (שמות כ ז), וכתוב אחד אומר ונשבעת חי ה' וגו' (ירמיה ד ב), אמר להם הקב"ה לישראל לא תהיו סבורים שמותר לכם לישבע בשמי אפי' באמת אין אתם רשאין לישבע בשמי, אלא אם יהיה בך כל מדות אלו, אל ה' אלהיך תירא [ואותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע] (דברים י כ).

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'. נאמר כאן זה הדבר, ונאמר להלן בשחוטי חוץ זה הדבר (ויקרא יז ב), מה להלן שלשה משה ואהרן וכל ישראל, אף כאן הנדר מותר בשלשה הדיוטות, ולכך נאמר אל ראשי המטות, שיחיד מומחה הוא מתיר את הנדר, ומניין שיש היתר לנדר, שנאמר לא יחל דברו (פסוק ג'), הוא אינו מוחל, [אבל] אחרים מוחלין לו, כיצד חכם מתיר את הנדר שלו, אם הנודר או הנשבע אומר מתחרט אני על נדרי או על שבועתי, מתיר אותו מיד, ואומר לו מותר לך ג' פעמים, ואם אינו מתחרט, החכם פותח לו פתח ואומר אדעתא דהכי מי נדרת ואסרת ואומר לא מיד מתירין אותו:

וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' (במדבר ל, ב ג), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ירמיה ד, ב): וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי ה' בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תִהְיוּ סְבוּרִים שֶׁהֻתַּר לָכֶם לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמִי אֲפִלּוּ בֶּאֱמֶת, אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמִי אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיוּ בְּךָ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ (דברים י, כ): אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, שֶׁתְּהֵא כְּאוֹתָן שֶׁנִּקְרְאוּ יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַבְרָהָם, אִיוֹב וְיוֹסֵף. אַבְרָהָם דִּכְתִיב (בראשית כב, יב): כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, אִיּוֹב דִּכְתִיב (איוב א, ח): אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים, יוֹסֵף דִּכְתִיב (בראשית מכ, יח): אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא, הֱוֵי אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא. (דברים י, כ): וְאֹתוֹ תַעֲבֹד, אִם אַתָּה מְפַנֶּה עַצְמְךָ לַתּוֹרָה וְלַעֲסֹק בְּמִצְווֹת וְאֵין לְךָ עֲבוֹדָה אַחֶרֶת, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְאֹתוֹ תַעֲבֹד. (דברים י, כ): וּבוֹ תִדְבָּק, וְכִי יָכוֹל אָדָם לִדָּבֵק בַּשְּׁכִינָה, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (דברים ד, כד): כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא, אֶלָּא לוֹמַר לָךְ, כָּל הַמֵּשִׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד שֶׁקּוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וְעוֹשֶׂה פְּרַקְמַטְיָא וּמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו: וּבוֹ תִדְבָּק, אִם יֵשׁ בְּךָ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ אַתָּה רַשַּׁאי לְהִשָּׁבַע, וְאִם לָאו אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לְהִשָּׁבַע. מַעֲשֶׂה בְּיַנַּאי הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אֲלָפִים עֲיָרוֹת וְכֻלָּם נֶחֶרְבוּ עַל שְׁבוּעַת אֱמֶת, כֵּיצַד, אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ בִּשְּׁבוּעָה שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ וְאוֹכֵל כָּךְ וְכָךְ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְאֶשְׁתֶּה כָךְ וְכָךְ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְהָיוּ הוֹלְכִין וּמְקַיְּמִין שְׁבוּעָתָן, וְנֶחֶרְבוּ. מַה הַנִּשְׁבָּע בֶּאֱמֶת כָּךְ, הַנִּשְׁבָּע עַל הַשֶּׁקֶר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.