שם משמואל
ויגרש את האדם וגו' וכבר דקדקנו והלא כבר כתיב וישלחהו ובתנדב"א ויגרש מלמד שנתן לו הקב"ה גירושין כאשה, אבל וישלחהו נמי משמע כן וכל ענין גירושין שבתורה נכתב רק בלשון שלוח, ונראה דהנה במדרש פ' ט"ו בפסוק ויטע ה"א גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר, ר' יהודה אומר עילה אותו היאך מה דאת אמר שום תשים עליך מלך, וכן בפסוק ויקח ה"א את האדם ויניחהו בג"ע, ר"י אומר עילה אותו כמד"א ולקחום עמים והביאום, ולכאורה אינו מובן דנפקא לי' מקרא קמא. ויש לפרש דהנה אדה"ר נברא עפר מן האדמה של זה העולם כברש"י צבר עפרו מן כל האדמה מארבע רוחות, וידוע שהאדמה היא גשם התחתון מכולם, וע"כ שיהי' משכנו בג"ע ולהיות ניזון מפירותי', וג"ע בהכרח לומר שהוא רוחני או קרוב לרוחני שהרי הוא משכן לנפשות שנסתלקו מעוה"ז ונתערטלו מלבוש הגוף, ע"כ הי' נצרך אדה"ר שיתעלה גופו מגשמי לרוחני וכמו גוף אלי' שנזדכך, וזה שאמר וישם שם שעילה אותו כד"א שום תשים עליך מלך היינו שהמליך כח לשכלו על גופו עד שגופו נטפל לשכלי ונזדכך כמהו, ואח"כ הגביהו מעולם השפל לג"ע, וזהו שחזר ואמר ויקח שפירושו הגבהה כמו שאמרנו כמה פעמים בשם כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, והנה נעשה באדה"ר שני ענינים הזדככות והגבהה, וע"כ נצרך לשני המקראות ומעתה יש לפרש, דאחר שחטא ניטל ממנו שני מעלות האלו, והורידהו לעולם השפל לעבוד את האדמה אשר לוקח משם, שהוא עוה"ז שצבר משם עפרו כנ"ל וחזר ואמר ויגרש שנתן לו גירושין כאשה, היינו שאשה היא טפילה לאיש, ובהגירושין חלקה רשות לעצמה, כן דוגמא זו הי' גופו נעשה נפרד ואיננו עוד טפל להשכל כמוהו אלא נעשה חומר חולק רשות לעצמו בלתי מזוכך: